תפתח עיתון. רואה שבאחד העמודים, קצת אחרי הכותרות הראשיות, אבל לפני הקריקטורות של נתניהו, יש כתבה על מחקר חדש שמוכיח שאכילת פרות גורמת לתאונות דרכים? נמאס לך מזה? בצדק. רוב המחקרים האלה הם מחקרים שאף כתב עת מדעי מכובד לא הסכים לקבל, ולכן הם הגיעו לעיתונות שאוהבת לפרסם כותרות צבעוניות וחסרות משמעות. שאר המחקרים לוקחים את עובדות החיים הפשוטות ונותנים להן ביסוס, מפוקפק ככל שיהיה. בכל מקרה, נדיר שמחקר שהתפרסם ביומון חדשותי כלשהו באמת יתרום לך משהו.
הבסיס: קשר וסיבתיות
רובם המוחלט של המחקרים הם משהו שתלמיד שנה א' במדעי החברה מסוגל לעשות מתוך שינה, אם היית נותן לו מספיק כסף. מה שהם עושים זה לקחת אוכלוסיה, למדוד שתי תכונות (למשל, "כמה בירה הוא שותה?" ו"כמה הוא שיכור?") ולהכניס את זה לתוכנה שאומרת להם האם יש קשר בין השניים. כמובן, אותו תלמיד שנה א' יוכל גם לומר לך שהמחקר הזה בדרך כלל טוב בעיקר בתור נייר למחזור. למה זה?
נתחיל מדוגמה פשוטה. אני מבטיח לך שאני מסוגל למצוא קשר בין מהירות הצמיחה של שיער הפנים שלך לבין מספר עיתוני האינטרנט. באמת! הנה: כשהיית בן 15 צמח לך מעט מאוד שיער פנים, ובו זמנית כנראה שלא היו עיתוני אינטרנט, או שהיו מעט מאוד; והיום, כשאתה צריך להתגלח כל יום, הפלא ופלא, פתאום יש המון! וכמובן – יום אחד, כשתמות, עיתוני הרשת יגוועו לאיטם. מש"ל. נראה לך מגוחך? יש עוד המון כאלה: למשל, מסתבר שככל שמייבאים יותר לימונים ממקסיקו, יש פחות תאונות דרכים.
אלה דוגמאות קיצוניות, אבל הן באות כדי להבהיר משהו שהמוח שלנו לא מבין לבד: קשר בין שני דברים לא אומר שאחד מהם גורם לשני, וזו הנקודה החלשה של מאות מחקרים שמפורסמים כל יום בכל מקום. כדי לבדוק אם יש שם השפעה אמיתית, החוקרים האלה צריכים לעבוד הרבה יותר קשה (כמה קשה? לאחרונה עבדתי במעבדה שבה בילינו שמונה חודשים בבניית ניסוי שלקח שבוע). מה שזה אומר זה שרוב הסיכויים שאין לך סיבה להאמין למחקרים היומיומיים על הקשר בין אכילת כבש להתחממות הגלובלית, להתחיל לאכול יותר פירות אם אתה רוצה להביא ילדים, או שלעשן חשיש זה יותר גרוע מלעשן סתם. ולא, אתה לא צריך להיות מבואס בגלל שאין לך מספיק צלקות סקסיות.
מי ערך את המחקר הזה?
הדבר הראשון שאני עושה כשאני קורא מחקרים בעיתון זה לבדוק מי ערך את המחקר. אף אחד לא יהיה מופתע אם משרד הבריאות יפרסם מחקרים נגד סיגריות; באותו אופן, תהיה בטוח שאם יתפרסם מחקר שאומר שסיגריות זה בריא, הוא כנראה ימומן על ידי חברת סיגריות זו או אחרת.
אבל זה לא חייב להיות כזה ברור. תפתח כתבה אקראית על "מחקר חדש מגלה": אתה תראה שרובן לא ממש אומרות איפה התפרסם המחקר, ובלי לדעת איפה הוא התפרסם, אי אפשר לסמוך עליו. אצל החוקרים יש שיטה מוכרת כדי לדעת מי יותר שפיץ: איפה פירסמו אותך וכמה ציטטו אותך. אם פרסמו אותך ב-Science או Nature (ניתן לזהות שאלה כתבי עת חשובים בגלל שיש להם רק מילה אחת בשם), כנראה שגילית עוד אבן דרך בדרך אל תרופה לסרטן. מצד שני, אם פרסמו אותך ב"מגזין הבריאות השכונתי גילה", כנראה שלאף אחד לא אכפת ממה שאתה אומר.
מי שלא מקבל מספיק פרסומים מוצא את עצמו שולח מאמרים לעיתונים פופולריים וצהובונים, כי להם לא אכפת לבדוק אם הוא יודע מה הוא עושה. גם אם החוקר מגיע מאוניברסיטה נחשבת במיוחד, זה לא אומר שום דבר עד שלא פרסמו אותו, כי גם חוקרים מבית טוב לפעמים חוקרים שטויות.
האם הוא יודע מה הוא עושה?
מה שחשוב בכל הקטע הזה של להתפרסם בכתב עת נחשב הוא שכתב עת מהסוג הזה בודק שעשית את הכל נכון. ניתן להוכיח הרבה דברים אם אתה לא משתמש בשיטה מדעית נכונה. אם אתה לא עושה את זה, אתה יכול לגלות כל מיני דברים מדהימים שאתה גרמת להם בלי לדעת. אם זה לא ברור, תן לי לספר לך רגע על הנס החכם.
הנס החכם הוא סוס שחי לפני יותר ממאה שנה. מדען אחד מצא אותו, וטען בכל תוקף שהסוס יודע חשבון. הוא נתן לסוס תרגילי חשבון פשוטים, וצפה בתדהמה כשהסוס רקע ברגליו את התשובה הנכונה. המאמר צבר פופולריות ותאוצה, עד שמישהו החליט להסתכל על איך עובד הניסוי הזה. מסתבר שהחוקר המבריק הנהן עם הראש, והסוס רקע ברגליו בתגובה. כמובן, הוא לא ידע שזה מה שקורה – אבל בגלל שהוא לא שלט בניסוי שלו כמו שצריך, המסקנות שלו לא היו שוות כלום.
כמובן, בעיתון רגיל בדרך כלל לא מסבירים לך איך נעשה הניסוי, ולכן לא ניתן למצוא את אינסוף החורים שיש בכל אחד מהניסויים שמתפרסמים – שלא לדבר על זה שאתה לא רוצה ללמוד שיטות מחקר או בכלל לחפש טעויות בכל דבר שמתפרסם.
כמה הם הגזימו?
כמובן, לא תמיד זה בכלל אשמתו של החוקר. לפעמים חוקרים פשוט נדפקים על ידי המערכת. החוקר מפרסם תוצאה מאוד ספציפית, האוניברסיטה מייפה את זה קצת ושמה הסתייגויות באותיות קטנות, ותוך חמש דקות זה באינטרנט ואין שום קשר בין מה שהבנאדם חקר לבין ההיסטריה הציבורית שנבעה מזה. זה די פשוט: תניח שכל דבר שאתה קורא כתוצאה מובהקת של מחקר הוא מובהק רק בתנאים מאוד ספציפיים, ובטח שלא ברמת הספקולציה המטורפת של העיתון. כשהם אומרים לך שגברים נמצאים בסכנת הכחדה, כנראה שהם לגמרי מגזימים.
זה נשמע לך הגיוני?
קראתי כבר מי יודע כמה מחקרים, והמכנה המשותף של רובם הוא פשוט: מחקרים מוכיחים את מה שסבתא שלך כבר יודעת. נכון, יש כמה שמפתיעים את כולנו, אבל אלה מחקרים מעטים. כשאתה קורא את המחקר הבא, תחשוב לעצמך: מה סבתא הייתה אומרת על זה? אם סבתא שלך טוענת שהמחקר הזה הוא שטויות (כמו מחקר שהתפרסם בעבר שלפיו כרס בירה לא נגרמת מבירה), יש סיבה טובה להאמין לה ולא לשטויות שכתובות בעיתון. העבודה של כתבים זה לחפש משהו לכתוב עליו, וביום איטי הם יכתבו על כל מחקר שהם קיבלו במייל ממקור אנונימי. אל תחשוב שהם באמת יודעים על מה הם מדברים.
עוד בערוץ הגברים:
סיגרים, אתה מעשן? אם כן, וגם אם לא, קרא והדפס: הערכה המושלמת לעישון סיגר.
קרמים, אתה מורח על הפנים? אם לא, ובעיקר אם כן, קרא את הביקורות שכתבנו.
רהיטים, אתה יודע לסחוב? אם אתה לא מבין מה אנחנו רוצים ממך, נסה לעשות מובינג בארה"ב.
נשים סקסיות, אתה יודע לבחור? אז יאללה, לך להצביע בתחרות הישראלית הסקסית.