הרבה לפני שהפכנו להיות למעצמת ערבובים ועקיצות ליליות בלי מחויבות, סבא שלנו וחברים שלו היו מטפטפים פה זיעה בייבוש ביצות ועבודות קריעה – כאלה שלא כוללות צלילה ממוזגת על הפייסבוק חצי משמרת. אבל גם אז, כשנפלה החשכה, כשהמעדר הונח בצד והיתושים החלו לזמזם, הרעב לטרף בחצאית לא היה שונה משום שגרת נמל נוכחית בסופ"ש. כן רבותי, תניחו רגע את הצ'ייסר בצד ותחשבו על זה: לפני חמישים שנה ויותר, סבא שלכם היה יוצא לרחובות ומחפש בחורות – ממש כמו שאתם עושים היום בחסות השירותים של הפיק-אפ, רק שהוא היה עושה את זה עם הטורייה והשברייה ועם סטייל של סנדלים פושטים ודאווין של כובע טמבל.
השאלה היא – איך בדיוק הוא עשה את זה? איך היו מביאים פה שאפות בימי קום המדינה? האם לנטוע עץ עם הנקבה שלך זו אופציה טובה לדייט ראשון בשנות ה 40? ואיך דופקים את הראש בלי וודקה אבל עם יין קידוש? כל זה ומוסר השכל ברור בתחקיר הנפטלין הבא.
"בימינו, לפני הכול היית צריך להביא להורים שלה איזו מתנה נחמדה"
דמיינו רגע איך נראתה סצנת הבילוי בתל אביב של לפני 70 שנה: בלי ליינים של אובדן בברקפסט, בלי שופוני מתריס של שינקין ובלי טכנולוגיה שמביאה אליך בחורות בארבע בבוקר אחרי עוד לחיצה על מקש. אתם רואים את זה? שממה יוקדת של אידיאלים לבניית מדינה, אנשים קשוחים שנאבקים על עצמאות ואהבה נדירה ובלתי ממומשת כאשר אתה קם בכל בוקר ומתריס מחדש נגד המציאות הקשה... או שלא.
"מה אתה מבלבל את המוח, תאמין לי שנשים ענינו אותנו לא פחות ממה שזה מעניין את הדור שלכם," מגהק עלי טוביה פלדמן, גריאטרי זועם שדוהר לכיוון ה-80 ומתעקש להבהיר שגם החברייה שלו זכו לפתוח לא מעט חזיות בצעירותם. "הדברים וודאי לא היו בהתרסה כמו שהם היום, והנשים לא היו הולכות בלבוש כה צעקני, אבל האמן לי שנשים זה כל מה שעניין אותנו באותה תקופה".
אז איך הבאתם פה בחורות בימי המנדט?
"תראה, בניגוד לצעירים של היום שישנם מקומות בילוי שלשם מגיעים גברים ונשים בכדי להכיר, אצלנו הדברים היו פחות מסובכים. בדרך כלל היית מכיר מישהי או בבית הספר או בעבודות השונות או בשכונה עצמה. כמובן שהיו גם שידוכים רבים, זה הרי לא משהו שאתם המצאתם אתה יודע".
זאת אומרת, היית מקבל תמונה של הבחורה, רואה שמוצא חן, ואז עושה לה צלצול ואם השיחה זורמת בא לאסוף אותה על האופניים לדרינק בכסית?
"ואני הייתי משוכנע שעיתונאים אמורים להיות בחורים משכילים. נו מילא. תקשיב לי היטב בחור, בזמני אם היו מכירים לך בחורה קודם כל הייתי צריך ללכת לפגוש את ההורים והמשפחה, להביא איזו מתנה נחמדה, ואז אם ישנה הסכמה של כל הצדדים אז יוצאים לבילוי נחמד. זה יכול להיות הליכה לאורך שפת הים, פיקניק או סתם ישיבה בבית קפה, העיקר לדבר ולהכיר טוב אחד את השנייה".
נשמע מבאס. מתי הייתם מתחילים לזרום לנגיעות?
"מה זאת אומרת נגיעות? ללכת יד ביד?"
סבנו, אל תשחק אותה נאיבי. אני מדבר על הדבר האמיתי. הכי רחוק מללכת יד ביד.
"בהנחה והבנתי למה אתה מתכוון, אני יכול לבשר לך שעד שהיה מגיע שלב המגע הפיזי היינו צריכים לחכות הרבה מאוד זמן; הדברים התבצעו בשלבים שלבים ולעיתים נשים מסוימות שמרו מגע עד לאחר החתונה".
"אם רצית בחורה, פשוט היית אומר לה שהיא מוצאת חן בעיניך"
הזקן החביב הזה הוא אולי עדות חיה לתקופות שאפשר היה לדפוק שחייה לילית בירקון מבלי להתנגש בדיזנטריה, אבל הוא לא בדיוק הגרון שיספק פה מלל על הציד בתקופת הצנע – בכל זאת, מדובר בחלוץ שמרן שגלגל שנים ארוכות עם אותה הרעייה שאסף במוגרבי 51. למזלם של ההיסטוריונים המתעניינים בהרגלי המין של דור המייסדים, התחקירניות שלנו הצליחו לאתר ישישון עליז שיביא בשורות אחרות מפעם.
"מה אני אגיד לך, חיים בטוח שעשינו!" מאבד עלי את התותבות בהתלהבות נוסטלגית נתן, שצד ישראליות תמימות עוד בשנות ה-40. "בחורות יפות תמיד היו לנו בארץ והדור שלכם לא המציא שום דבר. גם אנחנו היינו עורכים מסיבות, קומזיצים, שותים אלכוהול מדי פעם וכן, עשינו חיים משוגעים".
קח אותנו יותר ספציפית לתקופה ההיא, באיזה מהלכים היית משתמש בשביל להביא בחורות?"
"בל נשכח שבאותה תקופה אמנם היינו צעירים אבל היינו נורא עסוקים בתנועת נוער, בלימודים או בהתגייסות לצבא – ולכן זה לא שכל זמננו נע סביב כיצד להתחיל עם בחורות ומה לעשות איתן. בתקופה ההיא הייתה חלוקה ברורה בין גברים ונשים, הגברים היו תמיד אלה שהיו יוזמים את המפגש או מתחילים עם הנשים כמו שאתם מכנים זאת. נשים לעולם לא היו מתחילות עם גברים, זה ברור. לא היה צורך במשפטי פתיחה, בדרך כלל אלה היו בחורות שהכרת כבר או מהשכונה או מהלימודים ופשוט היית ניגש ואומר לבחורה שהיא מוצאת חן בענייך ואתם רוצה שתצאו קבוע. זה היה הרבה פחות מסובך מעכשיו זה בטוח".
נתן נוגע בדיוק בנקודה שעבורה יצאנו לתחקיר הזה, ומאיר עם זרקור את ההבדל העיקרי בין הפיקאפ של היום לפשטות של פעם. באמצע המאה הקודמת הקודים המנחים של הציידים היו פתיחות וכנות – בניגוד גמור לכל מסכות תשומת לב ומעקפים של תסבוכות וזיוף שהדור הפצוע שלנו הביא על עצמו.
"אין לי צל של ספק שלנו היה פשוט יותר," מגחך נתן בנוסטלגיה. "כל הפתיחות הזו שישנה היום היא בעצם זהב של שוטים, מפני שהכול התהפך והגבר לא יודע שהוא גבר והאישה לא יודעת מה היא צריכה לעשות והאם היא פמיניסטית או לא, או מה בדיוק היא צריכה להיות. פעם הדברים היו ברורים הרבה יותר ולא היה צורך להמציא את הגלגל; גברים היו מכירים נשים בטבעיות ולא היו צריכים את כל המשחקים המטופשים מסביב ואת הניסיונות להביא תשומת לב בכוח. אתם אולי לא יודעים זאת, אבל כל המתירנות שישנה היום היא בעוכריכם".
יודעים, יודעים, אבל מכורים למחשוף. אתה רוצה להגיד לי שאצלכם כולם היו ענוגים וחסודים?
"תאמר לי בחור אתה חושב שאתם המצאתם משהו שאנחנו לא הכרנו? אצלכם זה הכול משחקים והמצאות בשביל לגרות אחד את השנייה. אנחנו לא הזדקקנו לדברים האלו. ברגע שהיית יוצא עם מישהי תקופה ארוכה, למדת להכיר אותה כמו שצריך ובעקבות זה גם יחסי המין היו מצוינים – כי שאתה לומד להכיר מישהי לעומק אז זה הרבה יותר משמעותי, בניגוד ללמהר להתפשט מיד אחרי שמכירים, כמו שקורה אצלכם".
אז אני מבין שסטוצים וביקורים משותפים בשירותים חשוכים של ברים לא היו מנת חלקכם?
"אתה וודאי מתכוון לשאול אם צעירים וצעירות קיימו יחסי מין בזמן שלא היו בקשרים זוגים ארוכי טווח או בנישואים, והרשה לי לבשר לך שגם זה היה. היו גם גברים ונשים שעשו זאת מבלי שאף אחד ידע, היו נשים עם פתיחות מינית שהיו נחשבות למקובלות אם אתה מבין מה אני אומר, והיו גם המון גברים שבגדו בנשים שלהם. שוב אני חוזר ואומר, אתם לא המצאתם כלום. מה שכן שאנחנו היינו צעירים ועוד גרנו עם ההורים שלנו, אז היה מאוד לא מקובל להביא מישהי אצלך לבית ולהסתגר, ולכן זוגות שרצו לקיים יחסי מין נדרשו להיות יצירתיים מאוד, ולכן שפת הים או כל מיני גנים כאלו היו לעיתיים מקומות ראויים. אני חושב שבצבא או בתנועות הנוער עבור המון צעירים התרחשה באמת הפתיחות המינית והחוויות המיניות הראשונות".
אילו גברים היו הכי מבוקשים?
"ההתלהבות הכי רבה של הנשים הייתה כמובן מקציני צה"ל, הם נחשבו למודלים המבוקשים ביותר אם נקרא לזה ככה, אצל המין השני. זו הייתה תקופה אחרת כמובן, לא הייתה טלוויזיה או כוכבי רוק עדיין ולכן קציני צה"ל הצעירים והנחשקים זכו להכי הרבה התעניינות והאמן לי חלקם הגדול גם עשה חיים משוגעים".
המסקנות: תן לסבא ללמד אותך איך עושים את זה
62 שנה של אבולוציה לקחה את זירת הערבובים כחול לבן מתמימות של מבטים בקומזיץ לפיזוזי אלביס והיצמדות טנגו כמסיבות ביתיות, ומשם להתפזרות של מרתפי קרחנה, אילוצי ג'יי דייט וגימיקים של חילופי זוגות. ובכל זאת, למרות אינפלציית המגע וגודש האפשרויות, נתן טוען שהקלישאות של פעם יכולות לעבוד גם בימינו – והרבה יותר טוב מהדרכים שאנחנו מכירים. "אתם, ידידי, איבדתם את הדרך הנכונה. מין הפך להיות כל כך שיגרתי שהוא כבר לא מרגש אצל חלקים רבים פה, ובצד השני ישנם יותר מדי אנשים שאינם יודעים כיצד לגשת לבחורה או איך להתנהל. אצלנו זה היה הרבה יותר פשוט וגם הרבה יותר קל, בלי טכנולוגיה כמו של היום ובלי כל המתירנות, האמן לי שנהנו יותר".