1988. לאס וגאס. ערב נורמטיבי נוסף במועדון הריקודים ב-State Strip – הקזינו שבבעלותו של ג'יאני רוסו. לפתע, האווירה הנינוחה והשמחה נקטעת כאשר אחד הלקוחות מטריד אישה שהגיעה לבלות במקום. רוסו, שחקן במקצועו, ואדם עם קשרים רבים בעולם התחתון של החוף המזרחי בארה"ב - מחליט להתערב.

רוסו ניגש לגבר המטריד ומבקש ממנו בכל לשון של בקשה לעזוב מיד את המקום. בתגובה לבקשתו של רוסו, המטרידן שובר בקבוק שמפניית קריסטל על ראשו ודוקר אותו בפניו. בלי לחשוב פעמיים, רוסו שולף אקדח אותו הוא נושא ברשיון, ויורה שני כדורים בראשו של הגבר שתוקף. הוא נעצר במקום על הריגה, עולה למשפט ויוצא זכאי בטענה שמדובר היה בהגנה עצמית – חושבים שזה נגמר שם? תחשבו שוב.

שבועות ספורים לאחר התקרית, רוסו מגלה כי הוצא על ראשו חוזה על ידי לא אחר מאשר פבלו אסקובר. מתברר שהגבר שנורה בראשו היה עבריין קולומביאני עם קשרים ענפים עם קרטל מדיין. למעשה, ברון הקוקאין כבר שלח לדרכם שני רוצחים שכירים במטרה להתנקש בחייו של רוסו - אבל אז הוא גילה "פרט טריוויה" מרתק על בעל הקזינו.

מתברר שבתחילת שנות ה-70 רוסו השתתף בתפקיד מרכזי בהפקה קולנועית יוצאת דופן של במאי לא מוכר בזמנו בשם פרנסיס פורד קופולה. בשנת 72', הסרט יצא לאקרנים תחת השם "הסנדק", זכה להצלחה קופתית יוצאת דופן, ולימים הפך להיות הסרט האהוב ביותר על ברון הסמים הקולומביאני. כמה אהוב? מספיק כדי שהוא יחליט לבטל את החוזה על ראשו של רוסו רק בגלל השתתפותו בסרט. מזל של שחקנים מתחילים.

מרחובות מנהטן אל הסט עם ברנדו

סיפורו המדהים של רוסו מתחיל כמובן הרבה לפני "הסנדק" והמפגש שלא היה עם אסקובר. את הקשרים שלו עם המאפייה הוא החל לרקום עוד כשהיה ילד במנהטן, ובריאיון לאתר האינטרנט Vice סיפר על היום בו הזדמן לו להכיר את האנשים הבכירים ביותר בעולם התחתון של החוף המזרחי של ארה"ב. "הפכתי לאחד השליחים של פרנק קוסטלו – אולי האדם החזק ביותר במאפיה האיטלקית בימים ההם", נזכר רוסו. "הוא צמח בתקופת היובש, ואזהפך למולטי מיליונר. בשלב מסוים, הוא החל לשתף פעולה עם מאיר לנסקי בשביל להקים את 'הסינדיקט' (האיגוד). כולם נהגו לקרוא לו 'השגריר' או 'ראש הממשלה של העולם התחתון' – והוא לקח אותי תחת כנפו".

למרות הפעילות העבריינית של קוסטלו, אשר כללה בין היתר שיווק של אלכוהול בניגוד לחוק ופשע מאורגן על סוגיו, רוסו מוקיר עד היום תודה ענקית לראש משפחת הפשע. לטענתו, הוא חייו את כל ההצלחה שלו לקוסטלו. "הוא נתן לי הזדמנויות שלא יכולתי לקבל בתור מהגר איטלקי נורמטיבי מרחוב מלבורי", סיפר בריאיון. "המשפחה שלי באותה תקופה אפילו לא נחשב לבת מעמד הביניים - ולמרות זאת, תראו אותי היום".

רוסו מספר שעד היום הוא שומר על קשר עם בכירים בעולם התחתון, אבל הוא מעולם לא הפך להיות חבר רשמי במאפיה. "הרבה חברי הילדות שלי הם חברים במאפיה (Made Men), אבל אני לא", הוא שיתף. "למרות זאת, בזכות העבודה שלי עם קוסטלו ואנשים כמו קרלו גמבינו. התחלתי בתור שליח בסביבות גיל העשרה שלי, ולאט לאט התקדמתי בארגון. הסתובבתי ברחבי העולם עם קולגות משיקגו ולאס וגאס בשביל לעשות עסקים ולשווק את הארגון. בין השאר עסקנו גם קצת בהלבנות הון".

בשלב מסוים, רוסו כבר החליט שהוא מעוניין לפתח את אהבתו למשחק וניסה להתמיין לתפקיד ראשי בסרטו של קופולה – וכך, בלי שום הכנה מוקדמת, הוא מצא את עצמו על סט "הסנדק", מקבל טיפים ממרלון ברנדו, מגדולי השחקנים האמריקאיים בכל הזמנים. הימים הראשונים לצד ברנדו לא היו סיפמטיים כמו שהוא קיווה שיהיו, ומהר מאוד הוא מצא את עצמו במפגש לא נעים עם השחקן הוותיק. בספר הזיכרונות שלו, Hollywood Godfather ("סנדק הוליוודי"), רוסו מתאר כיצד ברנדו ניסה לשכנע את קופולה ללהק שחקן אחד לתפקיד של קרלו ריצי (החתן של הדון ויטו קורליאונה).

"הוא ניגש אל קופולה ואמר לו: 'מדובר בדמות שמתחתנת עם בתי והיא מהותית בגרימת המוות של בני. אתה חייב לתת את התפקיד לשחקן מנוסה'", הוא נזכר. "שמתי את היד שלי סביב הכתפיים שלו ולקחתי אותו לפינה. הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו בקול שקט ורגוע: 'מי אתה חושב שאתה? אתה מנסה לעשות לי את זה? אני אעקור לך את הלב יא שטינקר מחורבן. אני חלק מהסרט הזה, בין אם זה מקובל עלייך או לא, חתיכת מוצץ זין מזדיין'. ברנדו הסתכל עליי רגע ואמר: 'אתה טוב אתה. אני לוקח הכל בחזרה. יש לך חוש משחק מצוין'".

למרות התקרית הלא נעימה עם הענק ההוליוודי, רוסו זוכר את ברנדו בעיקר לטובה. "תמיד קיבלתי את הרושם שמרלון אוהב אותי", הוא מספר. "אני לא יודע להסביר את זה. זה מוזר לי עד היום, למרות שאני נוהג להתרברב על זה. כלומר, אתם קולטים שברנדו היה המורה למשחק היחיד בחיי?".

לטענתו, הוא התייעץ עם ברנדו לכל אורך ההפקה ובעיקר בסצינת הסיום שלו עם אל פצ'ינו. "ברנדו הסביר לי את המכניקה של המשחק לפני הסצינה עם פצ'ינו, שהוא שחקן מופלא כמובן. אני זוכר שהוא אמר לי שהולכים לראות את הפנים שלי על מסכי ענק ואנשים יידעו בקלות אם אני אמין או לא. הוא אמר לי: 'אתה חייב להראות להם את הפחד בעיניים שלך'. אני לעולם לא אשכח את זה".

הקץ לפשע המאורגן?

כאמור, ג'יאני רוסו סיפר לא מעט פעמים על כך שהוא חב את חייו לאנשי המאפיה האיטלקית – אך יש לו הרבה ביקורת כלפי ההתנהלות שלהם לאורך העשורים האחרונים. לטענתו, מה שהתחיל בתור התאגדות שהתגבשה בשביל להגן על זכויותיהם של מהגרים שהרשויות ניצלו לרעה - הפך עם הזמן לארגון מקולקל. "הסינדיקט הוקם בשביל לעזור לנו לקבל שיוויון זכויות וכבוד", הוא מספר. "ברגע שהכסף נכנס לתמונה - הכל השתנה. אנשים היום רק רוצים להרוויח כסף, וכשזו האג'נדה שלך – אז אין מקום לכבוד".

רוסו מוסיף כי בימינו, כשהכל מונע על ידי בצע כסף, אין כמעט אנשים עם כבוד בעולם התחתון. מעבר לזה, הוא סבור שעם הפיתוחים הטכנולוגיים של ימינו, יהיה קשה מאוד לשמור על היררכיה ארגונית כמו בימים של קוסטלו. "היום יש מצלמות בכל מקום", הוא מספר. "אתה תחת מיקרוסקופ במשך כל שעות היום וכל האנשים סביבך מלשינים. אנשים נכנסים לחקירה ותוך כמה רגעים גורמים לך להפיל בן אדם שאתה עובד איתו כל ימי חייך. אורח החיים הזה עבר מהעולם – הוא גמור".