יש את ההיא מהעבודה. יום אחד היא ביקשה ממני שאחתום לה. היא התכוונה לאיזה מסמך שרק השם שלי היה חסר עליו, אבל אני, באווירת הטרדה מינית במקום העבודה שאלתי אותה אם לחתום לה על הציצי. היא הבליטה אותם קצת, הסמיקה והמשכנו כאילו כלום לא קרה, אבל מאותו יום אנחנו לא מסתכלים זה על זו באותה צורה. לפעמים, לפחות פעמיים ביום, אני חושב לעצמי מה היה קורה אם היינו יורדים יחד לחניון, מתפרקים באחת הפינות ועולים מחייכים למשרד.

בחורה בלונדינית ובחור מסתכל לה על התחת (צילום: עודד קרני)
אמא, אל תשאלי. הזקן הזה שוב מסתכל לי על התחת|צילום: עודד קרני

ויש את השכנות שלנו מלמטה. שתי סטודנטיות, אחת דקה וגבוהה והשנייה קצת מלאה אבל עדיין בשלב המוצק, שמחייכות אלי במדרגות כאילו מה שיש לי ביד זה לא שקית עם זבל שנרקב בפח ארבעה ימים, אלא זר נרקיסים שמיועד לשתיהן. לפעמים אני עוצם את העיניים וחושב איך פעם אחת, אחרי שהן יחלקו ביניהן את הפרחים, נחליק שלושתנו לאחת המיטות שלהן, ואיך הדקה תדליק קטורת והחברה שלה תכבה את האור לפני שהיא מתפשטת.

והברמנית ההיא, היפה. אנחנו מתחבקים כמו חברים ומתנשקים כמו אחים. אבל יש את השנייה הנוספת הזאת שהשפתיים שלנו נשארות מחוברות אחרי שהנשיקה נגמרת. שנייה שהייתי רוצה שתימשך עוד קצת. ושאחרי הנשיקה היא תיקח אותי לחדר שבו הם שומרים את החביות של הבירה, תנעל את הדלת מבפנים ותנעל עלי את הרגליים הארוכות שלה. כשנצא כל הבר יסתכל עלינו אבל אף אחד לא יגיד מילה.

ואת זאת שפגשתי פעם כשהייתי שיכור באמצע הלילה ודיברנו על הכול ועל כלום, ובסוף כשכבר היה בוקר היא רצתה שנלך אליה, ובאמת ליוויתי אותה הביתה, ולמרות שנראה היה לי שלא היה אכפת לה שאעלה אליה, נפרדנו כידידים. לפעמים אני מדמיין יוצא לחפש אותה ואנחנו ממשיכים אליה, והיא מראה לי את כל מה שהתחדש בתחום מאז שאני תליתי את הנעליים ועברתי לאישה אחת.

וזו מהאינטרנט שמתעקשת לשלוח לי באמצע היום הודעות שכוללות פירוט מלא של מה שהמאהבת הלסבית שלה הייתה הכי אוהבת לעשות לה – רמז: זה כולל ציוד משרדי. ויש אחת במכולת ובבית הספר וההיא שחייכה אלי ברמזור, וזו שמפלרטטת בטלפון. כולן הבטחות לעור מתוח, וטעם מתוק וחיבוקים. הבטחות שיכולות לתחזק התרגשות ליום יומיים או לפחות לתחזק זקפה קלה, אבל אני כבר מזמן לא נופל בזה. מפלרטט, מנומס, מבטיח, אבל לא יותר מזה. למה? כי למרות שהעסק נראה מבטיח, נשבר לי.

המציאות גרועה מכל זיון

נניח שכל החלומות וכל הפוטנציאל היו הופכים למציאות. הרי ההיא מהעבודה הייתה מתנגבת בחניון, ובאותו זמן שואלת אותי מה נסגר עם הפרויקט ההוא והלקוח הזה. וכשהייתי אומר לה שלא תבלבל לי את המוח היא הייתה תוקעת בי את המבט הזה שרק בחורות שראו אותך גומר יודעות לתת, ואני הייתי רץ לעשות את מה שהיא אמרה. ואם זה לא היה שובר אותי אז הפחד מהיום שבו הירידה הבאה שלנו לחניון, או ליתר דיוק הירידה הבאה שלה בחניון, תהפוך לתביעה על הטרדה מינית, היה עושה את זה.

והשכנות מלמטה היו עולות לבקש סוכר ומפטפטות עם האישה שלי ומנשקות את הילדים עם אותן שפתיים שרק לפני כמה שעות היו מונחות על הזין שלי. וכשהיינו נפגשים שוב, המלאה הייתה מתלוננת שאני לא מתחשב ברגשות שלה – תודה מותק, יש לי מספיק בבית – והחברה שלה הייתה מספרת על עורך הדין שהיא יוצאת איתו; יותר צעיר ויותר עשיר ממני, והלב שלי היה נשבר בכל פעם שהיא הייתה נכנסת לאוטו שלו, כי יכולתי לדעת בדיוק איזה קולות היא עושה כשהוא נושך לה את העורף.

בחורה בלונדינית נשענת על עץ ומאחוריה יאיר גת (צילום: עודד קרני)
... תגיעו מהר, זה מתחיל להלחיץ|צילום: עודד קרני

הברמנית הייתה מתלוננת ואומרת לי שנמאס לה להיות ברמנית ושאולי אני יכול לסדר לה עבודה טובה יותר. זה רק הוגן אחרי שסידרתי לה סימנים כחולים על התחת מהברזים של הבירות במחסן. אבל איך אני יכול לסדר לה עבודה כשכל מי שאני מדבר איתו עליה ישר מסתכל עלי כמו על סוטה ושואל אם זיינתי אותה? אני לא בטוח ש- "מזדיינת עם מבוגרים" זו השורה ברזומה שתעזור לה למצוא עבודה. והחברה השיכורה שלי לא רוצה ממני כלום, רק ילד. ואם כבר עושים אחד אז למה שלא נתחלק בהוצאות. וההיא מהאינטרנט בדיוק עוברת תקופה קשה ובדיוק חסרים לה אלף חמש מאות שקל כדי לשלם חשבון חשמל.

עם מבט מחושב מעבר לשדיים

עכשיו תראו בנות, זה באמת לא אתן זה אני, מספיק קשה לי לנסות לספק, להתאמץ למלא את הציפיות, להתחשב ברגשות, להפגין תשוקה, להביא כסף, לתת עצות מקצועיות, ולספר בדיחות וכל זה עם אישה אחת. ועוד לא אמרתי כלום על נסיעות להורים בחגים, ועדות משמעת לילדים, ומיני אי נעימויות בסגנון. אז נראה לכן שאני מסוגל לקחת את כל זה, להכפיל בשניים ולהעלות בחזקה של סודות ושקרים?

עם כל הכבוד לשדיים הזקופים שלכן, ולמבטים המצועפים וללשונות המשוחררים, תדעו לכן שאני לא במשחק. נכון שנשברתי לגמרי מאישה הישנה שלי אבל כאן לפחות אני יודע את החוקים. תוסיפו לי עוד אחת, ותצטרכו מיקרוסקופ כדי למצוא את השברים שלי.

מדד הזקפה: 10 למחשבות 0 בביצוע.

אם כבר התחלת: תכחיש. תכחיש הכול.

תדע שהלכת רחוק מדי: רגע אחרי שתגמור להכחיש.

>> אז איך מתגברים על משבר גיל ה-40? אולי עם קעקוע?
>> לכל כתבות "המשבר"