מ' שואלת: קודם כל אבקש בבקשה לא לשפוט אותי, אנא ממך נאווה רק עזרי ויעצי לי. אני בת 39 ואם חד הורית לשניים. הגדול שלי סיים עכשיו י"ב. במשך השנה וחצי האחרונות החבר הכי טוב שלו נהג לבוא לביתנו יום יום. הם החליטו שאם לרוב לומדים בבית, הם יצליחו לשמור על משמעת טובה יותר ביחד וכך רוב הזמן כולנו עבדנו ולמדנו בסלון הבית. העברנו ביחד שעות על גבי שעות, החבר הפך לבן בית. עוזר אפילו בניקיונות ובישולים ותמיד כל כך נחמד אלי.
לא ארחיב בפרטים, אך עם הזמן הבנתי שאני מפתחת אליו רגשות והיה ברור שזה הדדי. כשהיינו נשארים יחד היה בינינו מתח אך כמובן שלא עשיתי דבר לגבי זה. שלשום הייתי לבד בבית כשהחבר הגיע עוד לפני שהבן חזרו הביתה. הוא בא אלי כדי לתת לי נשיקה על הלחי לשלום, וכשהוא רכן לעברי לנשיקה אני הזזתי את הראש לנשק את הלחי השנייה וכך יצא שבטעות נישקתי אותו בפה. התנתקנו אך הוא מיד נישק אותי שוב והתמסרתי לנשיקה.
מאז לא קרה כלום ולא דיברנו על זה, אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליו. אני באמת ובתמים פיתחתי רגשות אליו ואני נמשכת אליו מאוד. אני חוששת שאם אפתח מערכת יחסים איתו, הבן שלי לא יסלח לי. מצד שני, גם לי מגיע להיות מאושרת ונאהבת וליבי זועק לנסות.
זה בטח הדבר שהכי פחות חשוב לך שאתקן בחייך - אבל אני רק אגיד שזה נאוה עם ו' אחת.
אם חיפשת את האדם שיתמוך בהחלטה ללכת אחרי הלב שלך ולהתמסר לרגשות - הגעת לכתובת הלא נכונה. אני בטוחה שהרגשות שלך אמיתיים, ושביחד עם משיכה מינית ותכונות אופי שכוללות יחס טוב וחם ועזרה בניהול משק הבית - גבר בך הרצון לקשר אינטימי יותר. אבל הנה אחד הדברים שהכי חשוב להבין במערכות יחסים: בניגוד לתפיסה הרומנטית, הן לא יכולות להיות מבוססות או מוצדקות רק על בסיס אהבה.
בואי נדבר קודם על פער הגילים. לא שאני חושבת שאי אפשר לנהל זוגיות בפער גילים גדול - אבל ספציפית הפער ביניכם קריטי בשל השנים עליהן הוא ממוקם. מעבר לעובדה שאת מבוגרת ממנו ביותר מפי שניים, הוא פשוט עדיין נער. זה שונה מלנהל זוגיות עם פער של 20 שנה כשאחת בת 60 והאחר בן 40, אז שני הצדדים מבוגרים בעלי ניסיון וחוויות שנכנסים לקשר ממקום שווה. פה אנחנו מדברות על נער שהרגע סיים תיכון, כנראה רגע לפני צבא, שבקושי גילה ויודע את עצמו. אני לא רואה איך שניכם יכולים לנהל קשר זוגי מאוזן, שווה כוחות ובריא, ששני הצדדים מרוויחים ממנו. לפתוח במערכת יחסים כזו - גם אם הוא רוצה בה - תהיה החלטה אנוכית שהיא לטובת הסיפוק האישי שלך בלבד.
עכשיו בואי נדבר על הבן שלך: כבר עכשיו את בבעיה מולו. נכנעת לרגע של תשוקה והתנשקת עם חבר הילדות שלו. עברת גבול שעלול לעלות ביחסים שלך עם הבן שלך אם הדבר יתגלה. וגם אם לא ושם זה נגמר, תסחבי איתך סוד מעיק הלאה. את חושבת שזה שווה את זה? ברור שמגיע לך להיות מאושרת וחשוב גם עבור הילדים שלך שתמיד תשאפי למקום הזה, השאלה אם הדרך היחידה להיות מאושרת היא בהכרח זו שפוגעת בבנך. יותר מזה - תחשבי אם באמת היית מרגישה מאושרת במקרה והיית פוצחת במערכת היחסים הזו. הבן שלך היה מרגיש נבגד, ההורים של החבר בטח גם וספק אם היית מוצאת תומכים לקשר שמריעים לרגשות שלכם ומעודדים את הזוגיות הזו. זה נשמע לך כמו מקום בריא, כיפי ומאושר להיות בו?
אני מבינה לליבך מ', אבל לא כל רגש שאנחנו מפתחים לאחרים משמעותו שחייבים בכל מחיר לרדוף אחריו להגשמת הזוגיות. לא חסרים דוגמאות לזוגות שאהבו עד טירוף חושים, אך שהזוגיות שלהם הייתה שלילית, רעילה או הרסנית לשני הצדדים מסיבות מגוונות. בוני וקלייד, ריהאנה וכריס בראון, ג'סטין ביבר וסלינה גומז, אני וגלידת יוגורט עם כל התוספות האפשריות - האהבה הייתה בכולן, הבריאות לא.
את זו שצריכה להיות המבוגרת האחראית בסיטואציה. והדבר הנכון לעשות הוא לאפשר לבנך לשמור על מערכת היחסים החשובה הזו בחייו ולא לגזול אותה ממנו, וגם לשמור על החבר - שההורים שלו נתנו לו להגיע לביתך בביטחון מלא בך. את צריכה לתת לו להתפתח בקצב שלו, לגלות את עצמו, לעבור את החוויות הראשוניות שלו עם בני ובנות גילו ולאפשר לו את כל החוויות שאת חווית בעצמך כשהיית בת 18.
אני בטוחה שמגיע לך להיות מאושרת ונאהבת, אבל זה נכון לגבי כל המעורבים האחרים בסיפור. מגיע לך, אבל לא בכל מחיר ולא על חשבון כל אחד. אגב, זה שאני לא בעד, לא אומר שהוא לא יכול להמשיך לנקות לך את הבית ולבשל. כאילו, בואי, יש אושר גדול יותר ממישהו שעושה את החרא הזה במקומך ובחינם?
סניור שואל: היה לנו פישול במיטה. חברה שלי לא מוכנה לרדת לי יותר. ולמה היא לא מוכנה את שואלת? בקצרה, חברה שלי ירדה לי, נתקעה לה שערה שלי בפה וזה עשה לה רפלקס הקאה. מאז היא לא מוכנה יותר. זה היה מגעיל לשנינו (היא הקיאה עלי), אז אם אני יכול להתגבר על החוויה המגעילה ולעבור הלאה, אני לא מבין למה היא לא.
קודם כל לא שאלתי. חשוב לי להבהיר כדי שלא יהיה ספק שלא רציתי לדעת את כל השאר. ואמנם זה מעורר הערכה שהתגברת על קושי כזה גדול שהחיים הביאו לך, גיבור, אבל עם כל הכבוד - ברור שאתה זה שירצה מיד להתגבר ולעבור הלאה, כי אתה זה שאמור ליהנות מהאקט ולא לעשות כלום עבורו.
"פישולים" בסקס מתרחשים כל הזמן ולכולם. מבאס שקרה ומבאס שאתה לא נהנה כרגע מאוראלי, אבל הרצון שלך לגמור ממציצה לא מצדיק ללחוץ על הפרטנרית שלך לעשות משהו במיטה שלא בא לה עליו, ולא משנה מה סיבת הסירוב. זה אולי יפתיע אותך, אבל זה ממש לא משנה שאתה לא מבין למה היא לא התגברה על זה ולא רוצה עדיין, מה שמשנה זה שאמרו לך לא.
אם היא עדיין לא התגברה על התקרית עצמה, תן לה את הזמן. הזרע שלך לא בורח לשום מקום. אולי היא נגעלת מהסיטואציה כרגע, אולי זה לא מתחבר לה למקום של הנאה אלא של סבל, אולי זה גרם לה להרגיש פחות מינית ונחשקת בסיטואציה כי ראית אותה מקיאה וקשה לה להתחבר מחדש לצד המיני שלה בביצוע האקט, אולי רפלקס ההקאה שלה רגיש עכשיו יותר בגלל מה שקרה. אין לי מושג, אבל כמו שאמרתי - הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא לקבל את הסירוב בהבנה ולחכות בסבלנות.
מה שכן, אתה יכול ליזום אקטים מיניים אחרים שיחזירו את החשק והביטחון בחיי המין. אולי אפילו - רחמנא לצלן - תפסיק להתמקד רק בהנאות שלך ותספק אתה את החוויות האוראליות. ככל שתרגישו יותר "הצלחות" במיטה, סביר להניח שמשהו ישתחרר מבחינת הנוחיות ותרצו להמשיך ולנסות. וגם אם לא, יש כל כך הרבה דרכים להגיע לגמירה, שאין שום סיבה בעולם להיות נעול על האקט הכי מצוץ. סליחה, מצוי.
ובנושא אחר לגמרי, אני רק מניחה פה קישור השוואת מחירים של מסירי שיער
אם גם לכם יש שאלות על זוגיות, מין, יחסים ואהבה, אתם מוזמנים לפנות לנאוה מרקו בפייסבוק או במייל. ולא שהיא חושבת שהוא צריך עם זוגיות מושלמת וטובה כמו שלו, אבל עכשיו כשהוא באופוזיציה ויש לו יותר זמן, אולי איזה ראש ממשלה לשעבר בכל זאת רוצה לשאול משהו?