איצק'ה שואל: אני מאוהב קשות. מאוהב, מאוהב, מאוהב. הכרתי אותה דרך חברים משותפים, היא חברה של הבת של חבר שלי, ובמקרה ראיתי אותה כשהגעתי אליהם הביתה לארוחת ערב. היה כיף ומצחיק, מצאנו אחד את השנייה בפייסבוק ומאז אנחנו מתכתבים בלי סוף.
עדיין לא היה בינינו משהו, אבל אני רוצה שיהיה. אבל.... יש רק בעיה אחת ויחידה: אני בן 38 והאישה שאני אוהב בת 17, תלמידת י"ב. אני יודע שזה נשמע רע, אבל אם אני באמת מאוהב - אז זה לא לגיטמי לנסות להיות איתה? וגם... עוד חודש היא תהיה בת 18.
כל גבר שאי פעם כתב לי "יש לי רק בעיה אחת" - לא מבין שהבעיה היא שהוא לא יודע לספור.
ואם במספרים עסקינן: בת 17 היא לא אישה, היא נערה. וכך גם בת 18. ואני לא מאמינה שאני כותבת את המובן מאליו, אבל ההבדל הזה בין נערה לאישה חשוב בהרבה מישורים - חוקית, מוסרית, כלכלית, שכלית, חברתית, נפשית, פיזית ומנטלית. ולכל אחד מאלה משמעויות ענקיות, שמכולן התעלמת.
בוא נבהיר קודם כל משהו חשוב - אתה לא יכול להפוך את הרעיון של זוגיות איתה לרציונלי בעזרת רגש לא רציונלי. זה נכון אולי שבסרטים וספרים רגש האהבה תמיד מקבל עדיפות ומשמש כמכוון פעולות וסדר עדיפויות של הגיבורים בסיפור, אבל במציאות, הרגש הזה לא יכול לשמש הצדקה לכל פעולה שלך. זה בדיוק ההבדל בין מבוגר לנער - היכולת להבין את הבחירות והמעשים, לקלוט את גודל ההשלכות ולקחת אחריות על הכל.
אבל נניח שאתה באמת מאוהב בה (אני נאנחת בזלזול, חשוב לי שתדע) ברמה הבסיסית הזו שזוגות מאוהבים אחרים מכירים: אתה באמת יכול לדמיין אתכם ביחד ולחשוב שאתה עושה לה טוב? אתה רוצה להכניס אותה - נערה שעדיין לא יודעת כלום מהחיים שלה - למערכת יחסים ראשונה מסובכת? ובכלל, אשכרה נראה לך הגיוני לצאת עם מישהי שעדיין לא סיימה תיכון כשאתה בעצמך לא זוכר מה זה בכלל? שיהיה ברור - התשובה הנכונה לכל השאלות האלה היא "לא". ככה, רק למקרה שאתה טיפש כמו שנדמה לי.
מעל הכל, מה שאתה עושה הוא (טיפש, כבר אמרתי?) לא הוגן וחסר אחריות. זה לא שאני חושבת שמערכות יחסים עם פערי גילים גדולים הם משהו שאין לו לגיטימציה, אבל במקרה הזה פער הגילים נופל על שנים ממש קריטיות של מושא הפנטזיה שלך והן העיקר.
זה ממש לא "כוחות" כשניצב מול נערה בת 17 גבר בן 40 למוד ניסיון וכוח, שיודע להפעיל מניפולציות גם אם לא במכוון, ומבין מהן ההשלכות למעשים שלו - בעוד שלה אין את היכולת הביולוגית להבין כרגע. כלומר, פיזית המוח שלה עדיין לא סיים אפילו להתפתח. אם כי, מתוך מה שכתבת - יש מצב שגם שלך לא.
היא לא בשלב שהיא מסוגלת בכלל לקבל החלטות שהן נכונות, מחושבות וטובות עבורה, אז אין שום דרך או צורה שבה מערכת יחסים איתך יכולה להיות לגיטימית בשבילכם בגיל הזה, ובשלב הזה של חייה. אבל אם נשים את הנערה בצד - לא היית רוצה בשביל עצמך יותר מזה? לא היית רוצה מערכת יחסים שבאמת יש לה אפשרות לעתיד חיובי?
שיהיה ברור - התשובה הנכונה לשאלות האלה היא שוואלה, לא אכפת לי. אלה החיים שלך ואם אתה רוצה להרוס לעצמך - סבבה, רק אל תהרוס גם לבת 17 בדרך.
יוש שואל: איך אני גורם לאשתי לאהוב את הזין שלי? תודה רבה
מדהים בעיני שהצלחת במשפט אחד להיות כל כך בוטה וכל כך מנומס בדיוק באותה מידה.
אתה מכיר את התשובה המעצבנת הזו של "התשובה בגוף השאלה"? אז זה המקרה; נשמה, זה זין, לא קאפקייק - מה יש לאהוב? זה איבר מכוער, שעיר ומסריח. בוא, אם זה לא היה עוזר לנו גם להגיע לאורגזמות מדי פעם - לא הייתי מבינה למה המוהל טורח בכלל להשאיר משהו.
ברמה הרגשית, אם מה שאתה מחפש זה שהיא תשדר שהיא אוהבת את האיבר שלך, אז זה לא יקרה. אף אחת מאיתנו לא חושבת 24/7 על כמה שהיא זכתה בזין הכי מושלם בעולם. מטבע הדברים, אנחנו יותר מראות את הצד החושק באיברך בלהט הרגע, כשאנחנו רוצות לענג את הפרטנר או להתענג בעצמנו, ושני הצדדים נכנסים למקום הזה של עוררות מינית. אבל תפסיק לחפש הערצה, זה בולבול וביצים, לא הופעה של ביונסה.
ברמה הפיזית, אם אתה מתכוון לזה שאתה רוצה שהיא תרגיש יותר בנוח עם האיבר שלך, אז יכול להיות שיעזור לחייל אותו קצת. כלומר, לקצץ קצת את השיערות, לדאוג שהמקום יהיה היגייני, לוודא שהריח לא הורג עציצים וכד'. אבל מעבר לזה - לא נותר לך מה לעשות וגם אין צורך.
החדשות הטובות הן שהיא אשתך, אז נראה שהיא השלימה עם מה שיש ומה שאין. החדשות הרעות הן שלפעמים העבודה שלי דורשת ממני לדבר על איברי מין של גברים זרים, אבל זאת כבר לא הצרה שלך.
אם גם לכם יש שאלות על זוגיות, מין, יחסים ואהבה, אתם מוזמנים לפנות לנאוה מרקו בפייסבוק או במייל. ותרגישו חופשי לשאול הכל, היא אוהבת לדעת שיש אנשים יותר דפוקים ממנה בעולם.