יממה חלפה מאז אסון הכדורגל במצרים, אך בעולם הכדורגל מתקשים עדיין להבין את גודל הטרגדיה, ובעיקר את הסיבה. פרשן מצרי הגדיר את התמיהה, בנימה של עצב ודמעות, בצורה הטובה ביותר "אנשים מתו בגלל כדורגל, זה מה שרצינו?". ענף הכדורגל, על האמוציות, האגרסיות ומחנות האוהדים שמאפיינים אותו, הביאו לכמה מהתופעות הקשות והסוערות שהיו בעולם הספורט מאז ומעולם. במקרה אחד פרצה אפילו מלחמה בין מדינות בגלל משחק כדורגל. חזרנו אל המקרים הקשים מכולם, והנה הם לפניכם.
אל מסרי ואל אהלי: יריבות ארוכת שנים
האסון הטרי ביותר התרחש, כאמור, ביום רביעי האחרון במצרים. אלפי פצועים ולא פחות מ-74 קורבנות, נרשמו באירוע הקשה שהתרחש בפורט סעיד. המהומה החלה מיד עם שריקת הסיום, שקבעה ניצחון מפתיע ל"אל מסרי" על פני "אל אהלי", הקבוצה החזקה במדינה. אוהדי "אל מסרי" החלו לחגוג במגרשה הביתי של היריבה, כשהם מפנים את עלבונותיהם לעובדה שמדובר בקבוצה המזוהה עם השלטון, שהופל במהלך המהפכה במדינה. במהרה התפתח המאבק בין מחנות האוהדים לעימות אלים שכלל זריקת מקלות, אבנים, ופריצה אל תוך המגרש.
בעקבות המהומה שנוצרה החל לחץ אדיר על השערים, שהביא למחיצתם של ראשוני האוהדים. משם הפכו הדברים ללינץ' של ממש, כשאוהדי אל אהלי מסתערים על יריביהם, חמושים בסכינים ובמצ'טות. "זה היה טבח של ממש", סיפר שוער "אל אהלי" שהוברח מן המקום, "אנשים מתו לנו מול העיניים? איך אפשר לחשוב על כדורגל בכלל?". בשלב מסוים הפנו מחנות האוהדים את זעמם גם כלפי השוטרים, שהגיעו להשליט סדר, תקפו אותם והביאו למותם של 14 מהם. בעקבות המשחק הודח שליט פורט סעיד מתפקידו, ועמו מספר רב של בכירים בשירותי הביטחון. ההתאחדות המצרית פוזרה, וכעת לא ממש ברור מתי, אם בכלל, יחודשו משחקי הכדורגל במדינה.
מלחמת הכדורגל בין הונדורס לאל סלוודור
אולי קשה להאמין, אבל משחק כדורגל בין הונדורס לאל סלוודור היה הטריגר למחמה בין המדינות שנמשכה חמישה ימים. המתיחות בין המדינות, שנשלטו שתיהן על ידי משטר צבאי, החלה עוד הרבה לפני המשחק. ב-15 ביוני, 1969, נפגשו שתי הקבוצות למשחק מכריע על הזכות להעפיל למונדיאל 1970. אל סלוודור ניצחה בקלות 3:0, אך אוהדיה בחרו לבטא את שמחתם דווקא בהסתערות על האוהדים של הנבחרת האורחת.
הונדורס האשימה את שלטונות אל סלוודור כי לא עשו דבר כדי להפסיק את האלימות, ואף טענה כי כוחות הביטחון לקחו חלק בלינץ' שגבה את חייהם של 43 בני אדם. ב-26 ליוני הודיעה הונדורס על ניתוק היחסים עם אל סלוודור והגדירה אותה כמדינת אויב. יום למחרת נפתחה המלחמה בין שתי המדינות, שארכה חמישה ימים, וגבתה את חייהם של 2,000 בני אדם. הסכם הפסקת האש השברירי החזיק מעמד עד אוקטובר 1980, אז חתמו המדינות על חוזה שלום ביניהן. הסכם שכבר לא סייע לקורבנות הרבים של משחק הכדורגל הקטלני.
מוסקבה: אסון מאחורי מסך הברזל
אסון הכדורגל הגדול ביותר בהיסטוריה התרחש מאחוריה חומותיה הסגורות של ברית המועצות לשעבר. ב-20 לאוקטובר, 1980, אירחה ספרטק המקומית את "הארלם" ההולנדית באצטדיון יוז'ניקי, במסגרת הסיבוב השני של גביע אופ"א. במצב של 1-0 לקבוצתם, וכשדקות ספורות בלבד נותרו על השעון, החלו חלק מאוהדי ספרטק לעשות את דרכם על מגרש החנייה. אלא שבדיוק אז הצליח כוכב הקבוצה, סרגיי שבסטוב, לכבוש את השער השני. כשהם שומעים את שאגות השמחה של חבריהם, הסתערו העוזבים בחזרה אל היציעים, כשהם פוגשים את האוהדים שנותרו באצטדיון בדרך למטה.
אחד מאוהדים החוזרים החליק על המשטח הקפוא והחל שרשרת טראגית של נפילות מצד מאות אנשים במקביל. בתוך המהומה שנוצרה החלו חלק מהאוהדים לדחוף ולהכות את הקרובים אליהם כדי להיחלץ מהמקום, ובכך רק גרמו לאסון לגדול לממדים חסרי תקדים. 340 אוהדים מצאו את מותם באותו יום נורא במוסקבה, ויש האומרים כי שלטונות המדינה אף הצליחו להסתיר את מספר הקורבנות האמיתי, שהיה גדול בהרבה ממה שפורסם.
אסון הייזל: טרגדיה בשידור חי
האוהדים הבריטים ידועים בעולם כחוליגנים לא קטנים, ידוע הדבר שעוד בטרם מתחיל המשחק הם נוהגים לשתות ולהגיע לאצטדיון טעונים ורוויים באלכוהול. ב-29 במאי 1985 התקיים גמר גביע אירופה בכדורגל בין "ליברפול" האנגלית ל"יובנטוס" האיטלקית , באצטדיון הייזל בבלגיה. עוד בטרם המשחק נרשמו אלימות בין האוהדים, בעיקר בזמן ה-"Happy Hour" של הפאבים באזור.
55 אלף אוהדים שגדשו את האצטדיון, הופרדו על ידי כוחות הביטחון במגרש, שיצרו אזורי חייץ בגודל מטר וחצי. אך המרחק הפיזי בין מחנות האוהדים לא הפריע לאוהדי ליברפול, הלומי האלכוהול, להשליך פחיות בירה וחפצים רבים אחרים לכיוון יציעי יובנטוס. האוהדים האיטלקים שביקשו לברוח מהטווח של האנגלים, החלו להפעיל לחץ על שערי היציעים. השוטרים הבלגים, שחששו מאלימות, סירבו בתוקף לפתוח את השערים, וחתמו את הגולל על האסון.
לא פחות מ-39 אוהדים נמחצו על הגדרות, ו-300 נוספים נפצעו, בטרם הסכימו השוטרים להניח לקהל לזרום אל הדשא. הדרמה כולה הועברה בשידור חי למיליוני צופים ברחבי העולם, שצפה בתדהמה במתרחש. ארבע שנים מאוחר יותר היו אוהדי ליברפול מעורבים באסון הילסבורו, הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי: 96 הרוגים.
משחק הליגה באקרה, גאנה
ביבשת אפריקה הענייה נחשב הכדורגל לנדבך מרכזי בחיי התושבים. במאי 2001 נפגשים ה"ארטס אוף אוק" ו"אשנטי קוקוטו", צמד קבוצות צמרת, למשחק ליגה מקומי. במהלך המשחק החלו אוהדי הקבוצות לזרוק אלו על אלו בקבוקי זכוכית, אבנים ומכל הבא ליד. המשטרה המקומית הגיבה בירי של גז מדמיע וכדורי גומי כדי להרגיע את המתפרעים - לא דבר חריג בנוף משחקי הכדורגל באזור. התגובה המשטרתית יצרה אנדרלמוסיה גדולה ביציעים: במהומה הגדולה שנוצרה במקום נדרסו למוות 127 אוהדים משתי הקבוצות. מדובר באסון הרביעי לאותו חודש ביבשת, אחרי שלא פחות מ 80 אוהדים נהרגו בדרום אפריקה, קונגו וחוף השנהב.
לא ברור מה גורם לאנשים שיוצאים לבלות "לאבד את הראש" ולחזור בארון, בחלק מהמדינות, כמו למשל אנגליה, נלחמו בתופעה ביד קשה ואף הורידו את ההתפרעויות ל"רמה נסבלת", במקומות אחרים נראה שאסון נוסף הוא עניין של זמן. זה המקום להזכיר שגם בישראל נרשמו לא מעט מקרים של אלימות במגרשים, החמור מהם התרחש במשחק האליפות של מכבי חיפה, אז ניסו אוהדי הקבוצה לפרוץ אל הדשא, נחסמו על ידי המשטרה, וגרמו לעומס גדול על השערים. במהומה הגדולה נפצע קשות אמיר רנד, אוהד הקבוצה, שנותר במצב "צמח" עד עצם היום הזה.