אם היינו צריכים לחלק את אוהדי הכדורגל בעולם לשני חלקים עיקריים, היינו בוחרים כנראה ב"אוהדי השמנת" ו"הלוחמים". אוהדי השמנת הם מי שבחרו לתת את ליבם לקבוצות הגדולות והמפוארות, אלו שמחלקות ביניהן את עיקר התארים והתהילה, כמו: מנצ'סטר יונייטד וברצלונה בחו"ל או מכבי חיפה או מכבי ת"א בישראל. הלוחמים אוהדים את קבוצות התחתית, אלו שמבלות את עיקר ימיהן בתחתית הטבלה ונאבקות באופן מתמיד על הישרדותן. אמנם תארים והצלחות מרובות לרוב לא יצאו מאהדה של קבוצה כזו, אבל לפחות אף פעם לא משעמם בהן.
אבל בתוך קהל האוהדים העולמי ישנה גם תת קבוצה נוספת, ביזארית במיוחד. מדובר באוהדים של קבוצות שבאופן מסורתי מסיימות את העונה בערך במחצית הדרך. בשלב הזה הן כבר צברו מספיק נקודות כדי להבטיח הישארות, אבל אין להן את האיכות או התעוזה להילחם עם הגדולות על התארים. מחקרים מציגים שלאוהדים אלו יש את הסיכוי רב למות פיזית משעמום תוך כדי משחק. מכיוון שסקרנות היא אחת מתכונות המפתח שלנו כאן בערוץ הגברים, החלטנו לחקור את התופעה ולבדוק מה גורם לאוהדים כמו אלו של מכבי פתח תקווה, להמשיך ולהתעניין בכדורגל. משפחת לוזון, הכתבה הזאת מוקדשת לך.
בארץ: מכבי פתח תקווה, הפועל רעננה, הפועל רמת השרון
חשוב להדגיש, אין לנו שום דבר נגד אף אחד מהקבוצות הללו, כמובן. לאף אחת מהן אין באמת קהל. אין מסורת ואין שאיפות להתמודדות על כל תואר למעט גביע הטוטו, מפעל שנוצר לקבוצות שכאלה כאשר מדובר, למרבה הצער, בעלבון קל. מכבי פתח תקווה היא המשעממת הקלאסית מאחר והיא קבוצת אמצע טבלה טיפוסית, חסרת שאיפות או תכלית, כשנימנע מהבדיחות השחוקות על אוהדים שמגיעים במונית. אבל גם אם נניח שיש סיכוי לא רע ששתי הקבוצות האחרות יתמודדו נגד הירידה, לכאורה עניין מרתק ואמוציונלי, גם אז זה יהיה משעמם. כי חוץ מיושבי הראש וההורים של השחקנים (המוכשרים, בחלקם, יש לציין) בקבוצות למי בעצם יהיה אכפת? מ-ש-ע-מ-ם, כבר אמרנו?
אנגליה: פולהאם
למה דווקא פולהאם? סיבה אחת היא שמדובר במועדון שקיים מ-1879, שנה שכמעט נדרש מחשבון כדי לחשב כמה זמן עבר ממנה, והוא לא זכה בדבר. הוא הגיע פעמיים בתולדותיו לגמרים: פעם אחת ב-1975 בגביע האנגלי ופעם נוספת לפני כשנה בגמר הליגה האירופית. בשתיהן, כאמור, הפסיד. מקובל לומר שהאוהדים היריבים הקשים ביותר של פולהאם הם אוהדי צ'לסי. עם זאת, נראה שהקביעה הזאת מקובלת בעיקר בקרב אוהדי פולהאם, שכן אוהדי היריבה הגדולה לא מכירים בפועל ביריבות. אפילו הקמע של המועדון, כך נראה, מכיר ברמות העניין שהוא מספק. לא אריה, צ'יטה או סתם בעל חיים מעניין אחר. גירית היא הקמע של אוהדי פולהאם. ועם קמע כזה, אנו שואלים, האם יש תקווה לעתיד טוב יותר לקבוצה ככל הנראה המשעממת ביותר בלונדון? כנראה שלא.
ספרד: חטאפה
במועדון שהוקם ב-1946 אין ארון גביעים גדול במיוחד. יש מגירה, שאליה דוחפים את מה שלא מקבלים עבור עליית ליגה, אבל חוץ מזה מדובר במועדון צנוע במיוחד שכנראה לא מאמין בראוותנות ותארים. בהיעדר הישגים, מצוינות בעמוד ההיסטוריה של הקבוצה כל העונות שחלפו מאז הקמתה עם ציון הליגה בה שיחקה. האצטדיון הביתי שלה יכול להכיל בערך את כמות האוהדים שנמצאת באצטדיון בלומפילד, כמות מביכה ביחס למועדון שנמצא בליגה הראשונה בספרד. בדומה למועדון האנגלי מהסעיף הקודם, גם כאן הקבוצה הצנועה בחרה לה יריבה עירונית שקצת גדולה על מידותיה: ריאל מדריד. האם מישהו מאיתנו היה מתקשה להעביר את חייו ללא הקבוצה הזאת? כנראה שגם לולא קיומה היינו מסתדרים בסדר גמור.
איטליה: קייבו
אין הרבה מה לומר על קבוצה שהכינוי שלה הוא החמורים המעופפים. חמור הוא יצור כלאיים. הוא לא מגניב וחזק כמו סוס, אבל מצד שני הוא לא בעל חיים חביב כמו למשל כלב או אפילו לא עז. חמור. וכזאת היא גם קבוצת הכדורגל שהוקמה ב-1929 בקייבו ורונה. לקבוצה יש כבר פז"ם של 82 שנים, וגם אם תתאמצו חזק לא תוכלו למצוא תואר משמעותי בארון שלה. לפני כמה שנים אשכרה הייתה לה הזדמנות לשחק קצת בליגת האלופות של אירופה, אותה היא פספסה ברשלנות שהייתה מבאסת אפילו קבוצה ישראלית, בהפסד ללבסקי סופיה הבולגרית. רשלנות שמעידה רק דבר אחד: המועדון ככל הנראה לא נועד לגדולת המנצחים. קבוצה נוספת שלא מוסיפה עניין רב לעולם הכדורגל.
גרמניה: מיינץ
לעיר מיינץ יש עבר מעניין: היא נוסדה בשנת 13 לפנה"ס על ידי דרוסוס, מצביא רומי. יש לה אוניברסיטה שנחשבת לא רעה, וממציא הדפוס יוהאן גוטנברג נולד וחי בה. אה, כן, ויש לה גם קבוצת כדורגל. המועדון שלה קם באופן רשמי ב-1905, ומה נגיד? כנראה שגוטנברג, אם היה אוהד כדורגל, לא היה מרוצה במיוחד. למעט הצלחה זמנית לפני הרבה זמן, בתקופת הרייך השלישי, בעשורים האחרונים לקבוצה אין משמעות. כלומר, אם אתם לא מתעניינים בגביע הפייר פליי של אופ"א, גביע מעניין פחות מגביע הטוטו.
היינו יכולים להביא לכם קבוצות מליגות נוספות, אבל האמת היא שלערב קבוצות הולנדיות או בלגיות זה כבר ממש אכזרי. מילא קבוצה משעממת אחת, פה מדובר בליגות שלמות שיכולות לסייע בקלות לכל מי שסובל מנדודי שינה. האמת היא שאחרי שקראנו את הכול שוב, אנחנו בעצמנו מרגישים עייפים. אז שיהיה לילה טוב, ותמסרו ד"ש ללוזון.