ס' יקירה,
קיבלתי את המספר שלך מידידה משותפת. הייתי חמוד בטלפון. דיברנו קצת שטויות וקצת ברצינות, צחקנו וקבענו לצאת לבליינד דייט. בגילנו המתקדם (היא 34 ואני 32) התמונות כבר לא באמת משנות. אם המראה לא יתאים נסבול קצת ביחד ולא נדבר עוד. זה בסדר גמור.
נפגשנו אחרי אפטר-פארטי ביום העצמאות. תשמעי סוד ס' – אחרי שאמרת לי שאת הולכת, גם אני באתי למסיבה הזו. היו שם כמה בנות שקיוויתי שיהיו את. כשנפגשנו התברר שאחת מהן היא באמת את. התחלה טובה.
הבאתי פרחים ואת הסמקת. אמרת שאין גברים כאלה. צחקתי והמשכתי עם הערק. את הלכת על דיאט קולה כי כבר "השתכרתי במסיבה". צחקת מהבדיחה שלי. אחר כך דיברנו גם ברצינות. היה לי כיף. באמת. ליוויתי אותך הביתה ולא התנשקנו. נתתי לך ביצת הפתעה שקניתי מראש. מתנה חמודה לדייט ראשון, לא? גם צעצוע וגם שוקולד... אמרנו שנדבר והתכוונו לזה.
למחרת דיברנו שוב. שיחה לילית, ארוכה, כיפית. למחרת שוב. אחרי כמה ימים יצאנו לסרט. את חשבת שהוא מזעזע, אני דווקא נהניתי. ליוויתי אותך הביתה. צחקנו. נשיקה על הלחי. נדבר.
למחרת אולי הגזמתי. סימסתי לך שקמתי עם חיוך ושאני מקווה שזה הדדי. ענית שכן, אבל "אדבר איתך בערב". הערב הגיע ואיתו השיחה. "זה לא אתה", אמרת לי. "אני כבר לא ילדה. אני מחפשת יציבות. כשאני מסתכלת על מישהו אני שואלת את עצמי אם הוא יוכל להיות אבא לילדים שלי. אתה מחפש כל הזמן ריגושים ואני לא חושבת שאוכל להכיל את זה".
אני לא רציני? הרי בשביל זה פגשתי אותך
גם אני כבר לא ילד, ובכל זאת מרגיש די יציב. בעצם, מה זאת יציבות בכלל? מלה נרדפת לכסף? יש לי, אבל את לא עד כדי כך שטחית. אולי שעמום? אם כן אני אכן אדם לא יציב. הלוואי שאמשיך לחפש ריגושים גם בגיל 70, אחרת החיים לא שווים בעיני. אני מקווה למצוא את זו שתחפש אותם יחד איתי. גם את, לא?
שגרה? יש לי, ברוך השם, עבודה, קצת חברים, תחביבים ותוכניות שאני אוהב בטלוויזיה, כמו כולם, גם אני מחכה כבר ל"אח הגדול". די שגרתי, מינוס הפרט הקטן הזה, הכולל מישהי לספר לה איך היה היום שלי. כמו ששמת לב, אני מנסה לעבוד על זה. רצינות? הרי בשביל זה פגשתי אותך, כי נמאס לי לצאת לדייטים שמוגדרים מראש כמשחק מקדים לזיון גרוע. אני כמה, פשוט כמשמעו, לזוגיות. בגלל זה לקחתי את העניינים לאט לאט וניסיתי, לא, לעזאזל, באמת הייתי, רציני לגמרי.
בכל זאת, לא הצלחתי לעשות את הרושם הרצוי. אני אומר רושם כי למרות שדיברנו באמת ולעומק, אין הרי סיכוי להכרות ממשית אחרי ארבע שיחות טלפון, שני דייטים ונשיקה על הלחי. לך זה הספיק, אותי זה ייאש. ברור לי שרציתי יותר ממה שאת רצית ושכנראה, למרות מה שחשבתי שראיתי בעינייך, לא הרגשת אליי את המשיכה שהרגשתי אלייך. ברור לי גם שאי אפשר לבנות מהכמעט-יחסים שלא היו בינינו תיאוריה כוללת בענייני זוגיות, אבל מה לעשות שאחת כזו מקננת בראש שלי?
אם היית אומרת שאת לא נמשכת אליי, הייתי מבין. בחיי. זו הרי זכותך. לא תהיי הראשונה שאומרת את זה ולצערי גם בטח לא האחרונה. לא רוצה לפגוע? מעדיפה לשקר? באמת נחמד מצידך. כדי שלא יהיו אי הבנות, אומר גלויות: ס', אני ממש לא חושב ששיקרת. השורות האלה נכתבות בגלל התבוסה שאני מרגיש מול האמת שלך. תבוסה שיכולתי ככל הנראה למנוע אם הייתי, לצערי, משקר לך בעצמי. יכול להיות שאני שוב טועה כשאני משליך עלייך את ניסיון העבר, אבל מכיוון שאין לי כרגע שום דבר אחר בהישג יד, תאלצי להסתפק בו.
ומה אומר אותו ניסיון עבר, שאומנם לא הביא אותי להצלחות מרחיקות לכת עד כה, אבל סיפק לא מעט אושר רגעי ומזדמן? שאולי כדאי שאתנער, אפגוש בבר הקרוב מישהי שלא מחפשת יציבות קצת לפני שהשמש עולה ואמשיך הלאה. הרי זה מה שגברים אמיתיים עושים, לא? נראה לי שהפעם כדאי שלא.
הפעם כדאי שאשתמש בך, ס', כדי לשאול את עצמי, אותך ואת כולכן למה כשאני מתנהג כמו זבל אתן חוזרות בשביל עוד וכשאני אמיתי ורציני אני לא עובר את הדייט השני? ולמה זה נכון גם לגבי כל החברים הרווקים שלי? ולמה אלו שכן מצאו זוגיות נראים לי פתאום קצת פחות מאושרים וקצת יותר מתפשרים ממה שקיוו? ולמה, קיבינימט, אני מת להתפשר כמוהם?
אשמח לתשובות, שלך ושלכן,
יריב.