תנו לי רגע להוריד משהו מהמקלדת: אני ימנית. בעברי האפל אפילו נתתי את הקול שלי לליכוד. אבל היותי ימנית או (שמע ישראל השם ירחם רק שלא) שמאלנית, לא לוקח או נותן לי את הזכות לכתוב דברים על יאיר נתניהו. היותי סתם אישה מודאגת וחופרת, לעומת זאת, דווקא כן.
יאיר נתניהו הוא הגבר שהכי מעצבן אותי כרגע בעולם, וזה אומר הרבה כשזה מגיע מהבחורה הכי מעצבנת בעולם וכשהיקום עדיין מכיל בתוכו גברים כמו ג'סטין ביבר, כל אחד מהאקסים שלי וסרסיי לאניסטר (אה, את לא? אז למה יש לך פאה מכוערת של גבר כבר שתי עונות?!).
האמת היא שיאיר, הכלבה שלו והמיקום של אהוד ברק בסולם האהבות שלו (ניחוש מושכל: הרבה מעל שמאלנים, קצת מתחת לטחורים) לא היו מעניינים אותי בכלל אם הוא לא היה כל כך מעצבן. כלומר, אין לי שום בעיה אמתית עם הדעות שלו, אבל כן יש לי בעיה עם מה שהוא עושה איתן. תרגישו חופשי להוציא עלי את כל כעסי הפוליטיקה בשקל עלי, אבל האמת המבאסת היא שמוסרית, ערכית והתנהגותית - יאיר נתניהו הוא הגבר שאף בחורה לא רוצה שתהיה. לא כי הוא ימני, לא כי הוא הבן של מישהו שנוי במחלוקת ולא כי הוא מעז לומר את מה שיושב לו שנים על הלב. אז למה כן? כי ככה קבעתי. סתם, לא. כלומר כן, אבל יש לי סיבות וברור שאני אפרט אותן. אמרתי חופרת, אז מקיימת:
כי הוא לא מתנהג בהתאם. בשבועות האחרונים הוא הפך בן רגע מסתם גבר צעיר, שבעל כורחו נמצא באור הזרקורים, לדמות ציבורית שמשמיעה את קולה בפייסבוק ושיש לה היכולת להוות דוגמה חזקה לגברים צעירים אחרים, לטוב ולרע. ובינתיים, זה נראה ממש רע. יש לו את הכח העצום לייצר שינוי משמעותי מעצם היותו 'הבן של', אבל הוא לא עושה כלום כדי להשתמש בו. בעצם, יותר גרוע - הוא משתמש בו רק כדי לעשות נזק. ובזמנים שלשוטרים, מפקדים בצבא וכל גבר שני בערך יש תדמית כל כך שלילית בעיני נשים - אלוהים יודע כמה שאנחנו צריכים דמות גברית, צעירה, חיובית וסוחפת, שיכולה לעורר השראה באחרים. ודי נו, אי אפשר כל הזמן להסתמך רק על ג'ון סנואו בשביל זה.
כי אין לו גבולות אדומים. פוסטים בפייסבוק הוכיחו שגם בוויכוח פוליטי הוא מסוגל לפנות לפסים הכי אישיים ומיותרים כדי להעליב מישהו. נכון, בסדר, הבן של (עוד אחד, יואו) ג'ודי שלום-ושות' כתב בפוסט 'קים ג'ונג הון' כבדיחה על חשבונו. אבל זאת לא סיבה לרדת כל כך נמוך ולהגיב עם הערה על אמא ג'ודי והרומן שלה. אגב, התגובה הזאת מטרידה בדיוק באותה מידה שפוסט של משחק מלים נחשב ל"בדיחה".
כי הוא רגשן מדי. וגם את זה מוכיחה התגובה האמוציונלית על הפוסט ההוא. כל גבר שלא מסוגל להתמודד עם הרגשות שלו הוא קצת - סליחה, כן? - פתטי. ערן זהבי והסרט, ליאור אשכנזי וההערה הגזענית, אבא שלי כשהוא שמע ממני בגיל 14 שהלכתי לישון אצל חברה שאין לה פות כי היא בכלל חבר - אף אחד מהם לא ידע לשלוט כמו שצריך ברגשות שלו, ולעצור שנייה כדי לחשוב על תגובה שהיא רציונלית וראויה. כאילו באמת אבא, תחתוני צניעות ליום הולדת?
כי הוא עוסק 24/7 רק בדעות ובהשקפות שלו, וזה ממש מתיש. כדי להעריך גבר באמת, צריך לראות עוד איכויות שלו (או איכות כלשהי, אני נטולת ציפיות) ולהכיר אותו קצת יותר טוב. צריך להיחשף לנישות קטנות שדרכן אפשר להתחבר לדמות ולתפוס את הגבר שמולי כגורם אנושי, ולא רק כגורם פוליטי נטול נשמה. מה עם איזה שיתוף על המאכל האהוב עליך? ביקורת על סרט שראית לאחרונה? משהו מעפן שקרה לך היום בבוקר, חוץ מהטור הזה?
כי הוא לא מודה בטעות וכפועל יוצא מזה, גם לא מתנצל. כמה תביעות, מאמרים, טורי דעה וביקורות אפשר לחסוך במלה הקטנה הזאת, "טעיתי", שעולה רק נשיפת אוויר אחת ו-100 גרם אגו. חבר שלי נניח עושה את זה כבר שנתיים, על בסיס יומי. בשבילי זאת אהבה, בשבילו זה פתרון טבעי לכאבי ראש.
כי הוא לא מהווה אתגר. לא לי, לא לכם אבל בעיקר - לא לעצמו. אי אפשר להיות גבר בוגר ולהישאר עם אותן דעות והשקפות מגיל אפס מבלי לנסות אפילו פעם אחת לערער, לאתגר ולבחון אותן מחדש. ברור, ברור: מאוד קשה לפתח יכולת חשיבה עצמאית שונה ומורכבת כשכל החיים מיליון איש מאכילים אותך את אותם מסרים. אבל קשה יש רק במיטה, וגם אותו אוכלים (רואה? אבא שלי היה הורג אותי על משפט כזה, אבל החשיבה העצמאית שלי אומרת שזה הדבר הנכון לכתוב. למרות שזה לא, ששש).
כי הוא לא מממש את הפוטניאל שלו. הייתי מצפה מכל בחור משכיל, חתיך, עם מיליון קשרים לבנות לעצמו חיים שהם מנותקים מההורים, העבודה שלהם וכל החרא שמסביב, כולל זה של קאיה. ואם כבר הולכים לכיוון הפוליטי, אז לעשות את זה בחן. הרי הבעיה היא אף פעם לא בלהיות שמאלני או ימני, אלא בלדבר בתוקפנות, להעיר כדי לפגוע ולומר כדי להעליב. זה לא מחמיא לאף גבר. לא לגבר תומך ש"ס, לא לגבר תומך ליכוד ולא לגבר תומך מרצ. אני רוצה לומר גם משהו על גברים תומכי עבודה אבל נשאר שם מישהו עם ביצים, חוץ ממירב מיכאלי?
כי אם הוא גבר חשוב, אז שיתנהג כמו אחד. בתור כותבת פיס אוף שיט שלא חייבת שום דבר לאף אחד, אני לא צריכה להוות דוגמה מדהימה. אני מקסימום מחויבת לשים את הטקסט הזה בוורד, כדי לוודא שאין שגיאות כתיב, ולסיים לכתוב את הפסקה הזאת בזמן. אבל משפחת ראש הממשלה דווקא כן מחויבת, ואם מגיע לה הכל - כולל חמגשיות ממסעדת מישלן שבמקום אלומיניום רך עשויות שיש קיסר - אז גם יאיר מחויב. הוא מחויב להבין את הפוטנציאל שגלום במעמד שלו, לנצל אותו לטובה ולהיות גבר ערכי, מוסרי ומכבד שמבין את גודל האחריות. נכון, אף אחד לא בחר אותו לכלום אז לכאורה הוא לא חייב, אבל רבאק - אם אתה כבר שם, תנצל את זה לטובה (רק לשם הבהרה - זה טובה מלשון "טוב", לא מלשון "טובה מעורך עיתון").
אני כל כך מתוסכלת רק בגלל שאני יודעת שיש פה הזדמנות אדירה, שעדיין אפשר לקחת. עד עכשיו לא הייתה אופציה אמתית של "ילדי ראש הממשלה" סטייל הנסיכים וויליאם והארי, שכל סקר בבריטניה מראה שכל הנשים רוצות שגברים בריטים יתנהגו, יראו ויהיו כמוהם. אז זה לא שצריך שיאיר ינסה לתפוס מעמד של כוכב בכח, ישלח חיוכים מזויפים וינסה להיות אובייקטיבי בכל נושא כמו המקבילים הג'ינג'ים. ממש לא. רק שיעשה מאמץ קטן שלא לאיים (לשווא) באאוטינג וחשיפת בעיית אלכוהוליזם בכל פעם שמישהו אומר משהו שלא נעים לשמוע.
אני יודעת, אני יודעת. אם יאיר היה קורא את זה, הוא היה מתעייף ממש מהר כי הוא בטח רגיל שמקריאים לו. סתם, סתם. התכוונתי - הוא בטח היה שואל בזלזול מי אני בכלל שאני לא רוצה שגברים יהיו כמוהו. הרי זה לא שכולם רוצים שבחורות יהיו כמוני. וזה יהיה מאוד נכון מצדכם לומר ולחשוב את זה, וזה כל ההבדל. אני לגמרי מסוגלת להכיל את העובדה שלא כולם אוהבים, רוצים ומעריצים אותי, ואין בי שום רצון להתנגח אישית בכל אחד שמרגיש ככה.
יאיר נתניהו הוא הגבר שהכי מעצבן אותי כרגע בישראל, כי אם האופציות שלו הן להמשיך להיות כל אחד מהסעיפים המעצבנים האלה או להיות הגבר שכל אישה רוצה לצידה וההוא שכל בחור ישראלי רוצה להיות - אז נראה לי שאמור להיות די ברור לאן עדיף לו לשאוף.