הנה מה שאני יודעת: לא משנה מה, אתה אוהב את הבחורה שלך עצמאית. אתה רוצה שהבחורה שלך תדע הכל: איך להכין קובות, איפה נמצא המוסך הכי אמין ומה עושים כשצריך הלוואה מהבנק. בעיקרון, אתה רוצה להיות בטוח שהבחורה הזאת יודעת להסתדר ולא תולה בך את כל התקוות שלה. אז הנה הזמן והמקום לומר לך שגם היא רוצה שתדע איך להסתדר לבד, בלי שום עזרה ממנה. ולפני שתצא בהצהרה שכל החיים שלך הסתדרת לבד (נניח שלהשפריץ דואודורנט על הבגדים שלך במקום לכבס אותם נקרא "להסתדר") ושאתה לא צריך אף אחת שתעזור לך, תן לי להסב את תשומת ליבך לפרטים הבאים, ככה רק לוודא שאתה באמת מסודר ויכול לגמרי לבד לעשות אותם:
לפתוח חזייה
היחיד שיש לו כוחות קוסמיים בכל הקשור לפתיחת חזיות הוא ג'ואי טריביאני והוא אפילו לא באמת קיים. אז שתדע שכל בחורה עומדת בפני התלבטות קשה ברגע ההוא של פתיחת החזייה: האם לעזור לך ובכך לגרום לך להיפרד מהגבריות שלך לצמיתות, או לחכות חצי שעה עד שכל חשק מיני קיים בעולם יעלם כלא היה. הגיע הזמן שתלמד את כל הטריקים של עולם ההלבשה התחתונה. וב"כל הטריקים" אני מתכוונת שזה נפתח או מאחורה או מקדימה, בזה זה נגמר. אז יש לך שתי אפשרויות: או שתלמד להתמודד כמו שצריך עם ההמצאה הכי פשוטה בעולם. אוי, ספרתי את זה לא נכון.
להכין אוכל מהיר
אין לך שום בעיה להכין כל אחד מהמתכונים של אהרוני. אתה מגלגל סושי, מקפיץ נודלס, מאדה גיוזה ומקציף שמנת. אבל משום מה, כל מאכל שבסך הכל צריך להוסיף לו מים זה כבר מעבר ליכולות שלך. אורז, פתיתים, קוסקוס, פסטה- אין לך מושג מה עושים איתם (עוד פעם: מוסיפים מים). אז במקום לרוץ לבחורה שלך ולבקש ממנה להציל אותך ולהכין את זה, תבין שלא צריך שום מתכון או ידע מקדים. אתה בסך הכל צריך לחכות עד שזה נהיה רך, כמו מה שקורה לך במיטה רק הפוך. אני מקווה. ואם באוכל עסקינן-
לבשל בלי סו-שף
היה לי חבר שתמיד היה מציע להכין לנו ארוחה מושקעת. אבל מה, במשך חצי שעה של הכנות הייתי הסו שף שלו. לבקשתו הייתי מביאה לו שמן זית, מוציאה לו עגבניות, חותכת אותן, קולפת בצל, מטגנת אותו, תולשת עלי בזיליקום ומכינה את הפסטה, כי הוא הרי לא יודע שבסך הכל צריך להוסיף לזה מים. מספיק עם חילוקי ההוראות וחוסר היכולת להתמצא במטבח. רצית לנסות מזלך בדים סאם? סבבה, עוף על זה, רק תדע לפני איפה נמצא הרוטב סויה ואם יש לך שום. אבל אל תשלח את הבחורה שלך להביא, לחפש, לערבב, לקנות ואחרי כל זה גם לשטוף את הכלים, כי בסוף יוצא שהיא זאת שמכינה את הארוחה, בדיוק כמו שקרה לי. בסוף הדבר היחיד שהבחור ההוא גרם לי להרגיש בכל הזמן שהיינו ביחד הוא געגועים לטייק אווי.
לסדר את הגבה שלך
ולהפוך אותה לשני חלקים נפרדים. למה אתה צריך לחכות שבחורה תעיר לך על זה? לך למראה, קח פינצטה (במקרים קשים: מכסחת דשא) ותתחיל לתלוש. קח אחריות על השיער שלך ותלמד מה הכי נכון לך: שעווה, פינצטה, לייזר. אוקיי בסדר, אני יודעת שאף אחד מהם לא מרגיש נכון בשבילך (אלא אם אתה מיקי בוגנים), אבל גבה שעושה צל על כל הפרצוף שלך זה עוד יותר לא נכון בשבילך. היחיד שפטור מהדבר הזה הוא מוש בן ארי, אבל רק בגלל שאין מספיק שעווה בעולם/שום קרן לייזר עמוקה מספיק/אף פינצטה נורמלית שיכולים להתמודד עם מה שקורה שם.
להתאים צבעים
כמו כולן אני אוהבת להיות יעילה בזוגיות. אני אוהבת להיות בחורה שאתה יכול להסתדר בלעדיה, אבל הרבה פחות טוב מאשר אם אתה איתה. באמת שאני אוהבת להעשיר לבחור את הידע, לגרום לו לחשוב אחרת וללמד אותו דברים חדשים (שזה בדיוק כמו להעשיר את הידע, רק לא בנושאים של חננות). עם זאת, נמאס לי לחדש ולתפקד בתור חוש אופנתי של בחור בכל הקשור להתאמת צבעים. יש דברים שאתה כבר אמור לדעת לבד והעובדה שכתום לא הולך עם אדום אמור להיות אחד מהם. ולפני שתתחיל להתעצבן ולהגיד שאתה יודע להתלבש לבד ולהתאים צבעים בצורה מושלמת, תן לי להזכיר לך שלפני שאתם יוצאים מהבית לאירוע כלשהו הדבר הראשון שאתה עושה אחרי שאתה מתלבש הוא לגשת לבחורה שלך ולשאול "זה סבבה? מתאים?", הדבר השני שאתה עושה הוא להחליף חולצה.
לעשות כביסה כמו שצריך
וב"כמו שצריך" אני מתכוונת שהבגדים שהלכו לכביסה חוזרים כמו שהם היו: באותו צבע, באותה מידה ובאותה טקסטורה. אני בכלל לא בטוחה שיש לך מכונת כביסה בבית, אבל נניח שיש לך, נניח שאתה משתמש בה ואפילו נפרגן לך ונניח שאתה עושה את זה באופן קבוע- אתה בטוח לא עושה את זה כמו שצריך. אין סיכוי שאתה מפריד את הבגדים לפי צבעים (לבן-צבעוני, ככה זה עובד), שאתה בודק אם הבגד מתאים למים חמים או קרים ושאתה מקפיד לשטוף ביד כביסה שהיא עדינה (כלומר לוקח דלי, שם בפנים מים חמים, נוזל כביסה, משרה חצי שעה, משפשף את הכבסים, משרה עוד קצת, מעביר הכל למים נקיים ואז סוחט ותולה). ולמה לך באמת לעשות את כל זה כשהכי קל לך להכניס הכל לכלי אחד, לזרוק קצת אבקה וללחוץ על הפעל. הפעולה היחידה שיכולה לקחת לך פחות אנרגיה מזה, היא לבקש מהבחורה שלך לעשות את זה במקומך.
לדאוג לקניות
סבבה, אתה עושה קניות, מאמינה לך. הבעיה שגם אם אתה עושה את הקניות לגמרי לבד- אתה לא. אתה מתקשר לבחורה שלך על כל דבר קטן. שואל אותה איזה ירקות צריך כאילו מעולם לא אכלת סלט, מבקש לדעת אם נגמר הנייר טואלט כאילו לא ביקרת בשירותים בזמן האחרון כדי לשים לב בעצמך, מתייעץ איתה לגבי מחירים כאילו שבחיים לא שילמת על שקית חלב וכשאתה מגיע לקופה אתה מצלצל עוד פעם אחת רק כדי לוודא אם יש לכם כרטיס מועדון למקום הזה. ואל תשתמש בתירוצים שקשורים לפחד שלך ממנה ולעובדה שאתה לא רוצה שיהיו לה טענות אליך כשתחזור מהקניות, כי אתה אמור כבר לדעת לבד שלוקחים את מוצרי החלב עם תאריך התפוגה הכי רחוק שקיים על המדף, שאריזות חיסכון הן לא תמיד חסכוניות ושהמבורגרים של חברות שונות מיוצרות בדיוק באותו המפעל בנהריה.
אז אני לא אומרת שאתה צריך לדעת לעשות כל דבר שבחורה עושה. הידע הבסיסי או הלא קיים שלך בשימוש בלקים למשל הוא משהו שבהחלט אפשר להסתדר בלעדיו, אבל יהיה נחמד אם תטרח סוף סוף לדעת איך עושים לגמרי לבד חלק מהדברים האלה. הגיע הזמן להפשיט אותה כמו שהיא אוהבת, לבשל כמו שצריך, לטפח את עצמך לבד, לקנות חכם, להיפטר מעיוורון הצבעים ולתת לה להכניס בביטחון תחתונים במידה מדיום למכונת הכביסה ולדעת שהן לא יחזרו לארון אקסטרה סמול. ולפני שתתעצבן, אני בטוחה שיש פה בחורים בקהל שיודעים לעשות את כל הדברים האלה לבד, מצוין ויותר טוב מנשים אחרות. אז אם לא אכפת לאותם גברים, במקום להתעצבן, תשאירו פרטים.