מלצרות היא אחת העבודות הקשות ביותר ולא בגלל הקושי הפיזי שלה. אנחנו מתמודדים עם שלל לקוחות, ובערך חצי מהם שייכים לזן של הגבר הישראלי התחמן, השקרן, המציק שחושב שהכל מגיע לו. אז קבלו ניוז פלאש: למרות שהמון לקוחות חושבים ככה, כשנולדתי האחיות לא שמו אותי בתינוקייה עם התווית "מלצרית" או "ברמנית" על המיטה שלי. זאת לא התכלית היחידה שלי ולא נוצרתי כדי לשרת אנשים להנאתי האישית.
זה לא שאני פמניסטית במיוחד (אני כן), עצבנית במיוחד (אני כן) או רגישה במיוחד (זה דווקא לא), אבל הנה כמה דברים שנמאס לי שגברים אומרים ועושים באופן קבוע בפאב שאני עובדת בו:
1. אתם הגברים מזמינים לפי מידה שנקראת "הכי גדול". אתם רוצים את הבירה "הכי גדולה", הצ'יפס "הכי גדול", האבסנט עם אחוזי האלכוהול "הכי גדולים". בכל פעם שאתם עושים את זה, אתם יוצאים קצת ילדים.
2. לגברים שמפלרטטים איתי שעה רק כדי לבקש שוט על חשבון הבית – אני לא באמת אומרת לעצמי "יואו אני חייבת להביא לו חינמים כי יש פה סיכוי לסקס הלילה!". זה עובד רק כשבנות מבקשות מבנים.
3. האמת, אני מוכנה לשמוע אותכם מבקשים ממני אלכוהול בחינם רק אם גם ביום יום שלכם אתם נכנסים ל"קסטרו" או "רנואר" ושואלים את המוכרת אם יש מצב לג'ינס על חשבונה באותו תירוץ של "מה אכפת לך? גם ככה זה לא יוצא מהכסף שלך".
4. ולעומת זאת לגברים שבאים עם בת זוג – כשאני שואלת אותה מה היא רוצה לשתות אני מצפה שהיא תענה לי. לא שהיא תסתכל עליי במבט חלול ושאתה תענה במקומה. זה קריפי.
5. תפסיקו לשאול אותי שאלות בוטות כמו אם (*מצנזרת את עצמי*) אני מוכנה לעשות לכם טובה מינית מפנקת. הייתי עושה בשמחה, אבל אני אלרגית לבוטנים.
6. לבנים ששואלים תמיד אם אני יכולה להסביר להם כמה גדולה מנה מסויימת – אף פעם לא חישבתי את הקוטר של הצלחות ולא משנה מה, תמיד כשמנה תגיע אליכם לשולחן אתם מגיבים ב"זה הכול?! זה קטן!". תזכרו שזה כמו מה שקורה אצלכם מתחת לג'ינס: לא משנה כמה גדול תיארתם אותו וכמה התפארתם בו, במציאות הוא קטן יותר.
7. ברגע שגברים עוברים סף דלת של פאב המוח שלהם נכבה. אז תפנימו כבר שצ'ייסר זה הקטן ושוט זה הגדול יותר ואחרי שאני מסבירה לכם את זה אל תהיו טיפשים ותשאלו מה יותר יקר.
8. ובהמשך לשאלות המתמטיות: אל תשבו שמונה גברים בשולחן, תזמינו ממני חצי מהתפריט ואז תשאלו אותי "כמה יוצא לנו בינתיים החשבון?" אולי אתם גם רוצים לדעת כמה זמן ייקח למונית שלכם להיפגש עם מונית אחרת, שיצאה שעה אחריי, במהירות של 70 קמ"ש מבאר שבע?
9. גברים אוהבים לראות מלצריות מתאמצות בשבילם. בבקשה תפסיקו לבקש מלח. לחכות שאני אבוא ואז קש. לחכות שאני אבוא ואז לימון. לחכות שאני אבוא ואז קרח. אני מתה לשרוף שומן אבל לא ככה.
10. אתם שמבקשים ממני ללכת ולבדוק כמה אחוזי אלכוהול בדיוק יש בלף בראון ואני בשמחה בודקת לכם ואז אני חוזרת ואומרת לכם, ואז אתם שואלים אם אפשר לבדוק כמה יש בלף בלונד, ואני בשמחה בודקת לכם ואז אני חוזרת ואומרת לכם, ואז אתם שואלים אם אפשר בכלל מים בטעמים – תמותו.
11. אלה שמשלמים באשראי וצריכים לחתום לנו על הקבלה: אל תמחקו את המספר כרטיס אשראי שלכם מהקבלה כמו פרנואידים. אני זאת עם העבודה שמכניסה כסף ואתם אלה עם המינוס.
12. אל תשאלו אותי מה יש לאכול. יש סיבה שהבאתי לכם תפריט.
13. ובכלל, אל תשאלו אותי "מה יש לנשנש?", זה מרגיש כמו רמיזה מינית.
14. תפסיקו לבקש ממני את הקורונה הכי הכי קרה שיש לי. אני צריכה להסביר לכם איך עובד מקרר?
15. תהיו ספציפיים. אל תגידו לי "תביאי לי בירה" כשאתם יודעים שאני אהיה חייבת לשאול "איזו?" ובבקשה אל תענו לי "מה שבא לך, את ההכי טעים!". אני פשוט אביא לכם את ההכי יקר.
16. אל תישרקו לי כדי שאגיע לשולחן שלכם. אל תצעקו לי "נשמה!" כדי שאגיע לשולחן שלכם. אל תמשכו לי את היד כשאני עוברת לידכם כדי שאגיע לשולחן שלכם. בכלל, עדיף שתקראו למלצר אחר, לטובת כולנו.
17. כשאתם רוצים לדעת למה המנה שלכם מתעכבת במטבח (למרות שהזמנתם אותה בדיוק לפני 2 דק', אבל לא משנה) אתם יכולים פשוט לשאול. אפשר לוותר על "הלכת לגדל את התפוח אדמה?/קוטפת את החיטה לבירה שלי?/שוחטת את העוף לשניצולנים?" לא רק שזה לא מצחיק, זה מסוכן. אתם באמת רוצים להרגיז את הבן אדם שמביא לכם אוכל ושתייה?
18. כשחיילים נכנסים לפאב, לפני שהם אומרים שלום הם ישאלו אם יש פה יחס מיוחד לחיילים (שלושת רבעי מהלקוחות הם חיילים!). אז כן, יש – כל פעם שאתם פונים אלי אתם פותחים ב"הקשב המפקדת".
19. כשאני מבקשת מכם תעודות מזהות אני לא רוצה את הכרטיס עובד שלכם, שמכיל רק תמונה ושם (עם כל הכבוד לעובדי "סלקום" למיניהם), אנחנו לא מחלקים אלכוהול רק למי שהשם לו מתחיל באות ג'.
20. ללקוחות הקבועים: המשפטים של "יש לך עיניים יפות", "את ממש מצחיקה", "השיער שלך מדהים", "אני נמשך אלייך" וכ'ו לא עושים לי כלום. לעומת זאת, מספיק שתגידו לי "רזית".
כל מי שקורא את זה עכשיו ומתמרמר עלי – דעו לכם, אני מודעת שגם לנו (מלצרים/ברמנים/ כל צעיר אחר ללא עבודה אמיתית) יש פאקים. כשאתם מבקשים לשאול אותי מה עם הצ'יפס ואני עונה לכם שאני הולכת לבדוק, אני בעצם רצה למחשב לעדכן הזמנה. וכשסוף סוף תקבלו אותה אני אנסה להציל את הטיפ שלי בתירוצים כמו "היה עומס במטבח" (אז מה אם יש רק 6 שולחנות) או "הצ'יפסר השני שלנו התקלקל" (אין צ'יפסר שני"). לפעמים אני שוכחת הזמנות, מתבלבלת בהן, מגישה בירה לא נכונה, שוכחת לתת לכם את הצ'ייסר במבצע ופעם, אני מודה, לקוח התלונן בפניי על שירות של מלצרית אחרת ואמרתי לו "מצטערת, היא חדשה בהתלמדות" (עובדת שם 3 שנים+). אז אני אולי לא נחשבת 'עובדת השנה' אבל אני אוהבת את העבודה שלי. כי בסוף אתם אולי משגעים אותי בפאב אבל אתם גם מצחיקים, מבדרים, מעבירים לי את הזמן בעבודה וכמובן – ככה תמיד יש לי על מה לכתוב.