בושה למוסד הרשע
כשחושבים על זה, אין באמת הבדל גדול בין מדינות טוטליטריות לטינאייג'רס בתקופת המרד: אומרים להם לנקות את החדר, הם מציירים גרפיטי על הקיר. מבקשים מהם להשקיע בלימודים, הם מטפחים עציץ חשוד בחלון וממלמלים משהו על עבודת גמר בבוטניקה. העולם כולו טרח להזהיר בשבועות האחרונות את צפון קוריאה שאם רק יעזו להציב משהו על חללית ולשגר אותו לחלל, הם...אה...הם ייכנסו את מועצת הביטחון ויכתבו להם הערה חמורה בפרוטוקול. כן, שיידעו מה זה. מי ידע שאחרי איומים מרתיעים כאלה, יחליטו המשוגעים הקוריאנים לשגר בכל זאת?
אבל האמת היא שממשלת צפון קוריאה דווקא צריכה להודות לאו"ם על ההתייחסות כבדת המשקל שהוא רוחש לה, הרי כבר בתלמוד לימדו אותנו שרשעים, מלאכתם נעשית בידי אחרים. כי בינינו, נבלי על אתם הרי לא. כל מה שהייתם צריכים הוא להרכיב משהו שיעוף בכיוון ישר ולצאת הכי צמרת ציר הרשע. בסוף כל מה שיצא הוא ריחוף בגובה שגם אנחנו היינו יכולים להגיע אליו, אם רק היו מציידים אותנו בקופסת השעועית הנכונה. ככה זה כשקונים "Made In China", זה אף פעם לא נגמר טוב.
טאקט - זאת מילת המפתח
האמת, קצת חבל על הגרמנים. הם באמת משתדלים להיות נחמדים אלינו. רק שבכל פעם שמישהו שם מחליט לייצר מחווה, הוא מצליח להצטייר בתור הבן המאומץ של הצורר. לפני 12 שנים זה היה הקנצלר, גרהארד שרדר (שבינתיים פרש ועבר לשחק גולף עם המוח וספלינטר) שהצליח לכבות את אש התמיד במהלך ביקור ב"יד ושם". השנה זו הייתה ההחלטה לשלוח לישראל מערכת ייחודית לטיהור כלי רכב ושטחים ובני אדם שהותקפו בחומרי לחימה כימיים, דווקא ביום השואה. מצד שני, אולי זה עדיף. הייתם מעדיפים שיישלחו מקלחונים?
חכם על חלשים
כבר הרבה זמן שאנחנו מרגישים שאין עוד על מי לסמוך בעולם הזה, אבל את ההוכחה הסופית קיבלנו השבוע עם "הרב המצייץ". המוהל, אבי זרצקי, חזר השבוע מהעבודה ומיהר לחלוק עם כל החבר'ה מהטוויטר את רשמיו על "הציוד" של התינוק בו טיפל. לא מספיק שהבנאדם בעולם רק שמונה ימים וכבר איבד חלק לא מבוטל מהאזור החשוב ביותר שלו, עכשיו הוא גם צריך ללמוד משפטים כמו "הגודל לא קובע" במהירות הבזק. מה יגידו הבלונדיניות בפעוטון עכשיו? הרי כולם יודעים שהן אוהבות לרכל. אבל אותנו דווקא מעניין נושא אחר שעולה מהפרשה הזאת: כמה חסר ביטחון צריך להיות כדי לתפוס תחת על כלי של עולל? כנראה שכשאתה "גדול בתורה", זה בא על חשבון דברים קטנים אחרים.
יאללה נקסט
עכשיו, כשהיא סוף סוף הודיעה על נישואיה לבראד פיט, אפשר כבר להוציא את זה מהמערכת ולהצהיר: נגמר לנו מאנג'לינה. הייתה תקופה טובה, לא נכחיש, תמיד יישארו לנו הזיכרונות מלארה קרופט, ג'יה וגברת סמית', אבל כבר די הרבה זמן אנחנו מרגישים שמשהו בדמות המהונדסת הזאת כבר לא ממש עושה לנו את זה. ככה זה, אתם יודעים, העולם שייך לצעירות, לרווקות ולאלו שהאף שלהן לא עשוי מחרסינה. ובעולם כזה צילומי טופלס של ריהאנה תמיד יבואו לפני הטיול המשפחתי עם בראד ושלושת הפליטים הקטנים. סורי אנג'י, היה כיף, יש לך ד"ש מלהקת שפתיים.
פראיירים לא מתים, הם ממנים ג'נרל מנג'ר
התגעגעתם? הם חוזרים! מהאנשים שהביאו לכם את "מיליון יורו בייבי: רוברטו קולאוטי", "הפצוע האשקלוני: ברק יצחקי" ו-"טיפשים בלי הפסקה: חשבנו שאנגלידיס הגיע מאנגליה", מגיע כעת הלהיט החדש: "כמעט כמו קרויף". סיפורו המרגש של ג'ורדי, האיש שתמיד הגיע כמעט עד הסוף. הוא היה כמעט שחקן כדורגל סביר, כמעט הבקיע בצרורות וכמעט הגיע לנהל את ריאל מדריד, לפני שטעה בדרך והגיע ללרנקה. אנחנו כבר לא יכולים לעצור את עצמנו מלספר לכם איך הסיפור הזה נגמר, אז תסלחו לנו על הספוילר. בסוף הוא מגיע לארץ הקודש, עושה סיבוב על המועדון הכי פראייר בליגת העל, ועוזב עם שקים של כסף עוד לפני הנר הראשון של חנוכה. אנחנו הכי אוהבים הפי אנד.
לפעמים הפשע משתלם
השבוע הסתבר סופית שאם כבר לבחור בקריירת פשע, כדאי ללכת על תחומי הסמים או החיסולים. משהו קליל. מה שלא יהיה, אל תתנסו בפריצה לטלפונים של מפורסמות. מסתבר שהעונש על עבירה כזו חמור מחיסול לאור יום של הגנן שטיפל בגינת המריחואנה הפרטית של ארגון הפשע שלכם. אז עכשיו שהאיש שגנב לסקרלט ג'והנסון את תמונות העירום הפרטיות וחלק אותם עמנו, עלול להשלים לא פחות מ-60 שנים בכלא, אפשר לנשום שוב לרווחה. הרחובות בטוחים, הטלפונים נקיים וכולכם מוזמנים להפיץ את ברבים את תמונותיה של סקרלט במדי הכנסייה. תודה לאל.
>> בשבוע שעבר תהינו: מה נשים רוצות מאייל גולן?
הפייסבוק של ערוץ גברים: המקום הכי טוב להעביר את סוף השבוע שלך