בעיטה לראש שפותחת פצע ישן מעל העין, הידיים, שמקועקעות בדרקונים כחולים, נשלחות לכיוון הצוואר והברך עפה לתוך הכבד. הטלת האבקות קלאסית והבחור המוצק במכנסי הספורט הבהירים נופל על הגב כמו אבן. האיש שהפיל אותו לרצפה מתיישב לו על הבטן ומתחיל לפוצץ אותו באגרופים ומרפקים על הפרצוף המיוסר, שעדיין מדמם מהבעיטה הקודמת.
זה לא קרב שיכורים ולא פעולה של היס"מ בחברון - זה ספורט הזירה הכי פופולארי בעולם וזה נקרא MMA, או Mixed Martial Arts. שני אנשים נכנסים לזירה ונלחמים באיזו שיטה שהם רק רוצים: קרטיסט מול ג'יו ג'יטסויאיסט. מתאגרף מול נינג'ה. לוחם סומו מול קרטיסט.
ה-MMA הוא הדבר הכי חם בתחום השיניים החסרות: האלופים מתהדרים בחוזי פרסום של 6 ספרות, הופעות בסרטי קולנוע הוליוודיים ומעמד של כוכבי תרבות. מוחמד עלי עדיין אין ל-MMA – אבל זה לאו דווקא מאוד רחוק.
מיפן לברזיל
ב-1915 הגיע לברזיל אומן הג'ודו והג'יו ג'וטסו היפני מיטסויו מאדה והתחיל להטיף את תורתו הקטלנית למשפחה עצבנית במיוחד, משפחת גרייסי, וכאן נכנס אלמנט רוחני ועל-טבעי שהפך את הגרייסים ממשפחה לאגדה.
משפחת גרייסי שכללה את הטכניקות העתיקות לדרגת אומנות. במצוות זקן השבט הם החלו במנהג שלקוח מסרטי קונג פו: הם היו פורצים לדוג'ו של מורים ידועים וקוראים לקרב שיוכיח מי מחזיק בתורה האמיתית. אחרי שהם ניגבו את הרצפה עם כל ברזיל והפכו לגיבורים לאומיים, נהיה להם משעמם. הקמפיין המצליח להוכחת עליונות שיטתם מותג ופורסם כ"ג'יו ג'יטסו גרייסי" או "ג'יו ג'יטסו ברזילאי". כשברזיל התרוקנה מאנשים שהיו מוכנים לחטוף מהגרייסים, המשפחה החליטה לארגן אליפות עולם פתוחה בארה"ב, כדי להוכיח שמי שיש לו הכי גדול בברזיל, יש לו את הכי גדול בעולם.
מי, אתה שואל את עצמך, יהיה מספיק אידיוט בשביל להכנס לזירה עם האחים גרייסי? לא מעט. אמנויות לחימה הן עניין של אגו ויוקרה, וארצות הברית בתחילת שנות ה- 90 הייתה מפוצצת במורים אסייתים ביבוא אישי, והם לא היו נותנים לכמה ברזילאים לקחת את כתר אמנויות הלחימה מהיידים שלהם בכזאת קלות. תוסיף לזה כסף ומסע פרסום טוב, והנה נולדת התחרות הבינלאומית הראשונה לקרבות בלחימה המשולבת: UFC, אוUltimate Fighting Championship.
הלו, הלו – שבור לו את המרפק, בסדר, אבל בלי נגיחות
החוקים של ה- UFC בתחילת דרכו היו פשוטים: לא לנשוך, לא למשוך בשיער ולא להכניס אצבעות לעיניים. חוץ מזה הכול הלך: נגיחות, מרפקים, בעיטות, חניקות... והמנצח הוא זה שמצליח לעמוד אחרי ארבעה קרבות טורניר רצופים. לא הייתה קטגוריות משקל. הלוחמים לא חולקו לפי שיטות לחימה. בתחרויות הראשונות יכולת לראות לוחם סומו ענק מיפן מפסיד לאמן קרטה אמריקאי מהסוג הגמדי באגרוף מדויק באף; מתאבק יווני-רומי שמפרק את הצוואר לאלוף אגרוף ואת רויס גרייסי, האח הכי צנום והכי חלש במשפחה, שמחסל (בעיקר בחניקות רגליים) כל מוטאנט או פריק במשקל 160 קילו שהעמידו מולו.
ככה שאין תמה שה-UFC הפך לסיפור הצלחה. העשירים והמפורסמים של אמצע המאה הקודמת לקחו את ההאניז והסיגרים שלהם לקרבות איגרוף; האליטה של שנות התשעים והאלפיים מצאה את עצמה – עם קוק וכוכבות פורנו – ליד הזירה האוקטגונלית של הספורט שכונה עכשיו MMA. כדי לשמור על בריאות הלוחמים החוקים הוקשחו: פתאום אסור היה לנגוח ביריב שלך והוכנסו קטגוריות של משקל, זמן לסיבובים,שופטים וניקוד.
בינתיים, כל הלוחמים שמאסו להפסיד לברזילאים קטנים התחילו ג'יו ג'יטסו ברזילאי, להתחזק באגרוף תאילנדי, לשפר את יכולות ההאיבקות הקלאסית שלהם ולתרגל הטלות ג'ודו ומכות קרטה. ככה המסע להוכיח ששיטה אחת לוקחת את כל האחרות הפכה, תוך שני עשורים, להוכחה שאם אתה רוצה להיות אלוף העולם, כדאי שתדע כמה שיותר שיטות שונות. Mixed Martial Arts, כאמור.
כל כך קרוב לזירה שעפה עלי שן
כיום מתנהלות תחרויות MMA בכל רחבי העולם. ניצחון באליפות ה-UFC באמריקה הוא כרטיס כניסה לעולם נחשק של כסף גדול ותהילה. הלוחמים ממתגים עצמם בקעקועי ענק וחיוכים חסרי שיניים ומקפידים להתחבק ולהתנשק מלאי דם עם היריב הקשוח בשנייה שהשופט המיוזע עוצר את הקרב.
גם בישראל מדעי ה-MMA צוברים תאוצה. ערוץ אגו טוטאל בכבלים משדר בכל ערב קרבות בולטים ואפילו קרבות ישראליים בשידור חי עם הנציג שלנו עידו פריינטה, המכונה "The Hebrew Hammer".
אבל השם המזוהה ביותר עם הספורט הוא אלוף ה-UFC הקשיש רנדי קוטור. קוטור, בן 44, היה מתאבק אולימפי ואלוף ארה"ב בהאבקות חופשית לפני שהוא נכנס לזירה המתומנת של ה-UFC. תוך זמן קצר הוא הצליח להשלים את המעבר מהספורט המנומס יחסית של ההאיבקות לעולם של בעיטות ואגרופים לפרצוף. וכיסח, על פי רוב, את כל מי שעמד מולו. בגלל גילו המופלג, חיוכו הצנוע ומזגו הטוב, קוטור הפך לאייקון של תרבות, מיליונר וגיבור אמיתי של הרבה מאד אנשים בעולם אומנות הלחימה, כולל הח"מ.
לפני חודשיים הוא נכנס לזירה לקרב היסטורי עם הפריק הענקי והמרושע ברוק לסנר. לנסר היה צעיר ממנו בחמש עשרה שנה וכבד ממנו בעשרים קילו. ההבדלים עשו את שלהם. באמצע הקרב השופט נאלץ אחרי שנשקפה לקוטור סכנת חיים. השדרן הוותיק תיאר את סופו של הקרב בדמעות בעיניים. הקהל שרק בוז לאלוף ה-UFC החדש, ועידן נוסף תם באגדת הלחימה המשולבת.