גילוי נאות: מרוב שאלות השבוע אני לא זוכר מי שאל אותי אבל מישהו בטוח זרק לי את סדר המילים הבא: "מי המציא את נייר הטואלט?" אז מי ששאל מוזמן לומר לי והקרדיט יגיע בהמשך, בכל מקרה, הנה התשובה לשאלה שלך, מי שלא תהיה.
נייר הטואלט כיום הוא המוצר הכי בסיסי שאי אפשר לתאר את חיינו בלעדיו. אבל הוא קיים בצורתו הנוכחית בסך הכול כ-120 שנה.. מה היו עושים לפני? בואו נאמר שאנשים היו מאוד יצירתיים, עלים, צדפות, אבנים, פרוות וכל הבא ליד כמעט שימש את האדם לאורך ההיסטוריה כמוצר היגייני ואינטימי יחדיו.
את המצאת נייר הטואלט מייחסים לסינים, שבכלל היו חלוצים בתחום הנייר, כבר במאה השנייה לפני הספירה ייצרו בסין דפי נייר גדולים שניתנו לקיסרים ולשליטים של האימפריה כדי שיוכלו, טוב, אתם באמת יכולים להבין לבד. רק בשנת 1857 בחור אמריקאי בשם ג'וסף גייטי התחיל לייצר בניו יורק את ה"נייר הרפואי", מדובר היה בדפי נייר עם אלוורה ששימשו לכל מיני טיפולים היגייניים ובניהם גם טיפול לאחוריים. אל תחשבו שזה היה רך ונעים, סך הכל אנחנו מדברים על נייר שעדיין היה מוכן בטכנולוגיה ישנה, מה שאומר שהוא היה מאוד גס ומחספס. צורת הגליל שאנו מכירים היום הומצאה רק בשנת 1880 על ידי האחים אדוארד וקלרנס סקוט שהקימו גם את חברת "סקוט" - החברה הגדולה בבריטניה, ובעולם כולו לייצור נייר טואלט נכון לימים האפלים של אז. האמת שכל העובדות עד עכשיו נחמדות אבל אני חושב שהעובדה המנצחת היא שרק בשנת 1935 הומצא נייר הטואלט הרך והסופג ששווק תחת הסיסמה המנצחת "נייר נקי משבבים!". וזה גורם לך לחשוב איזה באסה היה ללכת לשירותים לפני 1935. בכל מקרה, סתם לידע כללי: ישראלי ממוצע משתמש ב-100 גלילי נייר טואלט בשנה כל עוד תיכוניסט ממוצע סוגר חבילה של 42 גלילים ב-36 שעות.. נזלת כרונית אתם יודעים..
את השאלה הבאה מביאה לנו מרינה שהשאירה בתגובות שאלה מטרידה באמת: "למה לפעמים בצילומים יוצאות לנו עיניים אדומות?"
להכניס כאן בדיחות סטלנים זה קל מדי, אז במקום זה, מרינה, בואי תראי קסם: אם תיקחי את אלבום התמונות המשפחתי שלך תופתעי לגלות תופעה מעניינת: כל התמונות שיש בהן עיניים אדומות צולמו במקום עם תאורה מצומצמת יחסית. רוצה לומר שברגע הצילום האישון של המצולם היה מורחב (אתם בכוח מורידים אותי להומור סטלנים?!) ובנוסף לאישון המורחב, התמונה צולמה עם פלאש מהמצלמה. נכון? אחלה, קסם, יופי. עכשיו למה זה חשוב לסיפור? כי זה בדיוק מה שגורם לעיניים אדומות בתמונה: כשמצלמים בחושך יחסי, הפלאש מהיר יותר מהאישון והבזק אור חודר לעין לפני שהאישון מספיק להצטמצם. קרני האור חודרות את העין, עוברות את כל הנוזלים וכלי הדם שאת מחזיקה שם עד שהן פוגעות ברשתית שמשמשת כמעין מראה ואז הן חוזרות חזרה. האמת שרק חלק מקרני האור מוחזרות, כאלה שאורך הגל שלהן יחד עם כל כלי הדם בנוזלי העין שלך פשוט יוצרות את הצבע האדום שאת רואה בתמונה.
השבוע קיבלנו תגובה עם שאלה מעניינת: "למה לפני כמה שנים חשבו שדם מלכותי הוא דם כחול? הרי ברור שזה לא יכול להיות.."
אם זה לא יכול להיות אז למה שאלת?! תאמין לי שבעולם שבו ג'סטין ביבר נחשב למוזיקה, הכול אפשרי. האמת שיש כמה גרסאות וסיבות שונות לעניין הדם הכחול של משפחות האצולה. אז נעשה סקירה מהירה ואתה יכול לבחור איזה תיאוריה שבא לך, עליי, וואלה בעל הבית השתגע..
התיאוריה הראשונה היא שמלך צרפת לואי ה-14 היה דרדס. ממש דרדס. כחול כזה עם זקן וכובע אדום.. (אני חייב להפסיק לשתות לפני שאני כותב את המדור הזה.) התיאוריה האמיתית הראשונה שאני דוגל בה שולחת אותנו דווקא לאצולה הספרדית. משפחות אצולה פעם היו מתאפיינות בלובן עורי, ממש חיוורון עז. זה פשוט היה נחשב לדבר מאוד יפה ואצילי כי בתכל'ס זה אומר שאתה מספיק עשיר לשבת בארמון כל היום ולא לעבוד בשדה תחת השמש הקופחת. לכאן אני אוסיף את העובדה שלמרות שהדם שלנו אדום, הוורידים וכלי הדם הקרובים לעור מובילים דם עשיר בפחמן דו חמצני מהאיברים חזרה ללב וזה גורם לאפקט של צבע כחול בוורידים ולא בדם עצמו. אז אם אתה אציל חיוור כנראה שהכינוי שלך בשכונה יהיה "דם כחול".
תיאוריה נוספת שאני פחות נוטה לכיוונה אבל אני מרגיש שאני חייב לציין אותה היא השמועות על כך שמשפחות אצולה היו נוהגות לשתות מי כסף בשביל לכאורה למנוע מינים שונים של מחלות. למי כסף תכונות של השמדת בקטריות וזה נחשב כתרופה אלטרנטיבית. מי כסף קלים להכנה, סך הכול מכניסים 2 אלקטרודות מכסף למים מזוקקים ומפעילים את המתח החשמלי. יונים של כסף משתחררים למים והנה יש לנו מי כסף. כמובן שמעולם לא נמצא שום הוכחה מחקרית שמי כסף הם בריאים ועוזרים לגוף, אבל כן נמצאה ההוכחה שמינון גבוה שלהם יכול לגרום למחלת הארגיריה, מחלה בה צבע העור שלך ממש הופך לכחול-אפור.
אהלן לאון, כל הזמן אני שומעת שאנשים מקבלים עונשים של "מאסר עולם" והבנתי שזה משתנה ממדינה למדינה, אז רציתי לדעת מהו עונש המאסר הכי ארוך שמישהו קיבל אי פעם? בתודה, מושית העבריינית.
מושית, אחלה שאלה, ויפה שעשית שיעורי בית. "מאסר עולם" זה באמת ביטוי שמשתנה ממדינה למדינה, יש מקומות בהם מאסר עולם שווה ל-20 שנה, יש כאלה ל-25 ואפילו ל-60. כמובן שיש גם מקומות בהם מאסר עולם שווה בדיוק כמו שהוא נשמע – עד המוות.
אבל למזלנו בעולם שלנו אוהבים להגזים ולא פעם ולא פעמיים נותנים עונשים מוגזמים בשביל להראות את גודל הפשע, את חומרתו או סתם כמה שהשופטים לא סובלים התנהגות שכזו ונותנים מספר מאסרי עולם מצטברים (כי נצח ועוד נצח שווה כמה בדיוק?...) הפעם מושית אנחנו לא נבקר את שיטות המשפט השונות מכיוון שהן עונות לך על השאלה, אז למה ללכת ראש בראש? טוב, נתחיל בחימום קל ומתיחות: ב-15.6.1969 קיבלו שני נוכלים איראנים 7,000 שנים כל אחד מכיוון שהם עשו 'מעשי נוכלות ורמאות' לפי השופטים. כתריסר שנים לאחר מכן, בשנת 81' נידון דודלי ויין קוזר מאלבמה ארה"ב ל-10,000 שנות סבון על חוט על רצח אשתו, חמותו וסטודנט. זהו גזר הדין הארוך ביותר שניתן בארה"ב עד כה. אבל המנצח שלא רואה אף אחד ממטר פה הוא ללא ספק גבריאל מארץ גנדוס מפאלמה דה מיורקה, ספרד. גבריאל היה דוור במקצועו וב-11.3.1971, כאשר הוא סך הכול בן 22, נגזרו עליו לא פחות מ-384,912 שנים מאחורי סורג ובריח. אתם בטח חושבים שהוא רצח את כל חצי האי הספרדי, אבל לא, הוא הואשם באי העברה של 40 אלף מכתבים בקירוב. וזה משהו שכנראה לא עושים בפאלמה דה מיורקה. מפה לשם, הבחור – למרות שיש עדויות שהעונש צומצם לכמה אלפי שנים – עדיין יושב כנראה. אתם מוזמנים לשלוח לו חבילות עם לוחות שנה..
כבר שנים אתם מתהלכים עם מחשבות מתסכלות בראש ולא מוצאים תשובות? תתרחקו מכלי נשק. אולי תנסו לשלוח לנו שאלות בפייסבוק, השאירו שאלות בתגובות למטה או ב-men@mako.co.il ולאון קמלמן כבר ימצא בשבילכם את התשובה.