אחרי סיבוב פיק אפ בתל אביב, חיפה וגם ירושלים, הגיע הזמן לבדוק את עיר הנופש של ישראל. מצד אחד אילת היא אזור תיירות, מה שהופך אותה – לכאורה – לקלילה יותר מבחינת כוונות הפיק אפ והפתיחות שאפשר לגלות בתקשורת שבין המינים. מצד שני, עדיין מדובר בעיר תיירות שאליה מגיעות – ברוב ימות השנה – תיירות ישראליות. כלומר תל אביביות, חיפאיות וגם ירושלמיות. מה שקצת מסבך את העניינים. לאילתיות המקומיות, אגב, נגיע בהמשך.
"הבחורות יודעות למה הן באות" (לא בשביל לשחק מונופול)
בסבב פאבים אילתי אי אפשר שלא להתחיל במאנקיז. הפאב שכל ישראלי שביקר אי פעם באילת מכיר עבר לאחרונה התחדשות, ובו נבצע את נקודת הפתיחה שלנו. לפני שאנו ניגשים לעיקר, כלומר לבחורות, התחלנו בבירור והכנה עם הצד הגברי, כדי לדעת לאן אנו נכנסים. נועם אור (26), מנהל המאנקיז, מסביר: "באילת רוב הקהל בא לסופ"ש. רוב הבחורות יודעות למה הן באות ולא משחקות משחקים. מנסות לדחוס הרבה 'פעילות ספורטיבית'". לא שמסובך במיוחד להבין, ובכל זאת: בפעילות ספורטיבית אור לא מתכוון לריצה קלה, וגם לא למשחק כדורגל שכונתי.
אולג לליבוב (29), גם הוא מהפאב, תורם את תובנותיו: "פה ספציפית באות תיירות". תיירות, בשפת האילתים, אלה גם ישראליות וגם 'זרות'". אור: "יש תיירות מחו"ל שאומרות אנחנו כאן לשלושה ימים ולא היה לי כיף". אנשי המאנקיז הם אנשים של רמזים ככל הנראה, כשכוונתו הייתה שהתיירות רוצות לכייף לא בשתיית מילקשייק שוקו ווניל ומשחק מונופול לילי. "יש פה ערבים שאפשר לצאת עם שלושה מספרי טלפון", הוא מוסיף. "בגלל שזה אילת והן באות להתפרק הן יותר משוחררות. פה לא ידברו עליהן מאחורי הגב".
"באילת שותים יותר" (ועושים יותר)
אחרי קבלת הידע בסיסי לגבי מה שקורה בעיר הדרומית החמה, התחלנו את הסיבוב שלנו עם שולחן של שלוש בחורות נאות. שתי חיפאיות וירושלמית שעונות לשמות: נועה (24), קרן (24) וענת (23). הן קצת מנפצות לנו את התמונה האופטימית שמציירים אנשי הפאב. נועה מסבירה מה מנחה את ההתנהגות של הבחורה הישראלית באילת: "זה תלוי אם יש חבר. בחורות נטולות מחפשות". אלא שענת חברתה מפתיעה קצת, מתפרצת ומסבירה את המונח חיפוש: "אני מחפשת אהבה. וזה יכול להיות בכל מקום". אהבה? מלחיץ קצת, אבל גם אהבה זה טוב. בכל מקרה, אנחנו לא בטוחים שזה מה שאולג דיבר עליו. קרן מבאסת עם זווית נוספת: "לא מחפשת כלום. באנו לכאן רק לבלות".
אחרי אי אילו הסברים על חברים שקיימים אי שם במרכז השארנו את הבנות לשתות להן להנאתן ואותנו לשתות להנאתנו, הפעם על הבר. נתנאל, הברמן במקום, מספק מנטרה שכדאי לשבת כדי לקרוא אותה. יושבים? קבלו את זה. הוא מספר שאנשים מגיעים לאילת, תחזיקו חזק, כדי להתפרק. "התפרקות" זאת המנטרה של הערב, מסתבר. טל, ברמן נוסף, אומר שבאילת שותים יותר – כשעל ההשלכות של עניין זה אין צורך להוסיף.
"התיירים באים לפה בשביל סקס" (וגם הישראלים)
יבש קצת במאנקיז, אמצע שבוע, אז אנו ממשיכים למקומות נוספים, קטנים יותר. אתי (22), מארחת בפאב נוסף, מבטיחה ערב מפנק. לא לפני שאדיר (26), לדבריו בליין מוכר בעיר, מתפרץ לדבריה ושופך אור על סצנת הבילויים המקומית. "רוב הבנות כאן הן לא בנות העיר והן באות חסרות מעצורים", הוא אומר. "גם מי שעוברת לגור כאן אחרי צבא. הן רוצות ניתוק מההורים, מרשות לעצמן לעשות המון דברים". אתי, לא אישה של מילים ארוכות, מסכימה בהינד ראש וחיוך. בפאב עצמו אנו מוצאים בעיקר בחורות ובחורים מבוגרים (יחסית).
בהמשך אנו מגיעים לאחד המקומות החביבים בעיר, פאב הדובונים. אם במאנקיז זכינו לראות את אילת התיירותית, בפאב הזה, שמיועד יש לומר לגילאים צעירים יותר (בגיל 25 מתקבלת הרגשה חמימה של סבא) – ראינו את האילתים האמיתיים. נתקלנו בשתי צעירות חביבות, כשהראשונה עונה לשם ימית. ימית נמצאת במקום עם חברתה ניצן. שתיהן בנות 20.
"הדבר הראשון ששואלים הוא אם אנחנו מאילת", ימית מספרת, ומוסיפה שהזמנה להגיע למלון לא מאחרת להגיע ברוב המקרים. אילת היא כמו נאפה של ישראל, היא מסבירה, במה שיכול רק להעיד שמעולם לא הייתה בנאפה. ניצן מסבירה שיש יותר חופש באילת, אך שהמקומיות לא מסתדרות – לרוב – עם התיירים. מרחק ברצונות, היא מגדירה זאת בשפה מכובסת ויפה. רצון יתר לסקס אצל תיירים, אפשר לומר זאת בשפה ישירה יותר.
