ההיסטוריונים של תרבות השתייה מציעים לא מעט סיבות לכך שאנשים התחילו לערבב משקאות אלכוהוליים במרכיבים אחרים ולקרוא לתוצאה קוקטייל. הסיבה שנשמעת הכי הגיונית היא שלמשקאות המזוקקים של פעם היה טעם מזעזע ברמות שלא אפשרו לשתות אותם בלי התערבות של מיצי פירות ותבלינים. סלווטורה קלברזה, מחבר "המדריך השלם לברמן הביתי", טוען בהקדמה לספר המתכונים שלו שתקופת האיסור על מכירת אלכוהול בארה"ב הביאה לפריחה של עולם הקוקטיילים: הבנות התחילו להגיע למקומות הבילוי הלא חוקיים עם בני זוגן כדי לבלבל את המשטרה, וכדי למצוא חן בעיני הבנות הומצאו כל מיני משקאות עם שמות של מכוניות, כוכבות קולנוע ורחובות בפריז.
זה פחות או יותר כל מה שאתה צריך לדעת על קוקטיילים. אם בכל זאת מתחשק לך להתחבר לצד האלכוהולי היותר מורכב, אולי תשמח להכיר כמה ערבובים שגם גבר כמוך יכול להזמין בלי להתפדח ואולי אפילו לזכות בכמה נקודות מבת הזוג שלך על תחכום ומעודנות. יש מצב – לא חותם על זה – שגם הברמן שעומד מולך ידע להעריך את זה.
עמית גלעד, זוכה תחרות הקוקטיילים של פינלנדיה, טוען שגבר שיודע להתאים משקה למצב שהוא נמצא בו לא יכול לצאת נקניק, אפילו אם הוא שותה קוואה, ושאם זו שפגשת על הבר חושבת בצורה כזו, עדיף שתקנה לה צ'ייסר פיג'לינג ותעבור למישהי שמבינה בקוקטיילים ובגברים.
אם כל הדיבורים האלה עשו לך חשק לשתות משהו, קבל כמה דרינקים שיעשו לך כבוד אם תזמין אותם בבר ויוציאו אותך מלך עם תנסה אותם בבית.
קוקטייל מרטיני
לכל ברמן יצירתי יש את הגרסה שלו למרטיני עם אגסים, תפוחים, קרמבולה ומה לא, אבל אף אחת מהן לא לוקחת את הגרסה הקלאסית, זו של ג'יימס בונד – שהיא בעצם דרך מתורבתת לתקוע כמויות גדולות במיוחד של וודקה או ג'ין. קוקטייל מרטיני הוא אבן הבוחן של כל בר, כי מי שמצליח להרוס מרטיני, יש סיכוי מאוד קטן שהוא יצליח במשקאות אחרים.
החומרים:
ג'ין או וודקה, וורמוט, קרח.
איך עושים:
ממלאים כוס מרטיני במים וקרח כדי שתתקרר.
מכניסים לשייקר מנה של וודקה או ג'ין.
מוציאים את הקרח מהכוס ומנגבים אותה.
מטפטפים טיפת וורמוט לכוס ומגלגלים אותה כך שהמשקה יכסה את כל פנים הכוס.
מוסיפים לשייקר קרח ומערבבים או מנערים עד שהוא קופא.
מסננים את הג'ין או הוודקה לכוס.
אפשר גם:
להעביר פלח לימון על השפה של הכוס לפני המזיגה של הג'ין.
לקשט בזיתים.
להיות קצת יותר נדיב עם הוורמוט.
שים לב:
שהמשקאות איכותיים, שלזיתים אין טעם של קופסת שימורים ושהמגבת נקייה.
מינט ג'ולפ
המשקה הרשמי של ה"קנטאקי דרבי", מרוץ הסוסים המסורתי של קנטאקי שמתקיים בחסות הברבן הפצצתי Woodford Reserve. במהלך הדרבי שנערך יומיים, נמזגים לפי ההערכות כמאה אלף קוקטיילים כאלה. אין תוספת בעולם שיכולה לטשטש את הטעמים של הוויסקי האמריקאי הנושך שנמצא בבסיס של המינט ג'ולפ, כך שאם אתה אוהב וויסקי ומוכן לתוספת זה המשקה בשבילך.
החומרים:
גבעולי נענע, אבקת סוכר, מים מינראליים, מנה של ברבן, קרח.
איך עושים:
שמים בשייקר כמה גבעולי נענע, כפית אבקת סוכר וכפית מים מינראליים ומועכים בעדינות.
מוסיפים את הברבן, המון קרח, ומנערים או מערבבים.
מסננים לכוס נמוכה עם המון קרח ומקשטים בגבעול נענע.
אפשר גם:
לכתוש את הנענע עם טיפה של אנגוסטורה, להוסיף מעט סודה אחרי הסינון.
שים לב: שהנענע טרייה.
מוחיטו
בספרם של שגיא קופר וטל גל-כהן "אלכוהול וקוקטיילים – המדריך הקלאסי", המוחיטו מוגדר כקרוב רחוק של המינט ג'ולפ. המשקה הומצא כנראה בתקופת היובש, בהפלגות שארגנו יצרני האלכוהול מחוץ למים הטריטוריאליים של ארה"ב. ההפלגות יצאו בעיקר לכיוון קובה, המשקה הזמין היה רום, וכך קיבל המינט ג'ולפ את הגרסה הקאריבית שלו.
החומרים:
רום, לימון, נענע, סוכר, אנגוסטורה, קרח גרוס, סודה.
איך עושים:
מועכים בכוס גבוהה חצי לימון חתוך לקוביות, נענע, כפית סוכר ושתי טיפות אנגוס טורה.
ממלאים את הכוס בקרח גרוס.
מוסיפים מנה של רום.
משלימים בסודה ומוסיפים גבעול נענע.
אפשר גם:
להשתמש בסוכר חום וברום כהה.
שים לב:
שהנענע טרייה ושלקרח אין ריח של פריזר.