כשאימא שלך פתאום מתחילה לאהוב בירות / סמואל אדאמס סאמר אייל
מונטי פייטון אמרו פעם שלשתות בירה אמריקנית זה כמו לעשות אהבה בתוך קאנו, כי זה "פאקינג קרוב למים". הם לא טעו. בארצות הברית יש כ-1,500 מבשלות בירה, כאשר 35 מהם פחות או יותר משווקות בתפוצה בינלאומית – וכמעט לכולן יש את אותו טעם. יש לזה הסבר היסטורי, שקשור לתקופת היובש והעובדה שאחריה בעיקר התעסקו באמריקה בכמות ולא באיכות (כמו כל דבר אחר במדינה בה "גדול יותר זה טוב יותר"). אבל למה לבלבל אתכם עם עובדות? סמואל אדאמס, למרות המראה המבוגר שלה והשם הכאילו קולוניאלי שלה – היא בירה צעירה עם מתכון עתיק, כזה שהורכב עוד לפני שהאמריקאים אמרו "תפסיקו לשתות אלכוהול, תעשנו קנאביס, זה יותר בריא".
מאז שהושקה מחדש באמצע שנות ה-80, סמואל אדאמס מצליחה לתייג את עצמה כבירה לאנשים שמבינים בבירה. כאלה שלא מזמינים קארלסברג גם אם החיים שלהם תלויים בזה, וכאלה שלא סתם נופלים מפרסומות עם ציצים (למרות שגם בפרסומות שלהם יש ציצים, בכל זאת – אמריקה). מבשלת הבירה ממשיכה לנסות ולעדכן כל הזמן את טעם ה"בוסטון לאגר" הקלאסי שלהם, ומוציאה גרסאות חדשות לכל עונה – עכשיו הגיע למדפים הטעם הקיצי של הבירה – שהוא פחות או יותר הגרסה הרגילה בתוספת טעמי הדר עדינים: סמואל אדאמס סאמר אייל.
אז לימון מוסיף המון? אולי. כמו הבירה הקלאסית של סמואל אדאמס, גם גרסת הקיץ שלה עדיפה בהרבה על רוב הבירות שתמצאו בפאבים הקרובים לביתכם. והטוויסט הלימוני אולי גם יגרום לכמה אנשים שפחות אוהבים בירה ליהנות ממנה. וכן, אנחנו מתכוונים לאימא שלך.
(עמית בן מנחם)
מחיר: 13 שקל לבקבוק בחנויות.
אם יש בנות בחדר אז אפשר לעשות איתו דברים טובים / בולס תפוחים
צריך להודות על האמת – אין דרך גברית לעשות מבחן טעימה לליקר תפוחים חמצמץ בצבע ירוק, מה גם שמייצרת אותו חברה בשם בולס. אך כחובב אלכוהול על כל סוגיו לא יכולתי לסרב.
לצורך הבדיקה הזמנתי שני חברים טובים ושתי עלמות חן שיצדיקו את המטריות בצבעי הקשת שעיטרו את הקוקטיילים, ויצאנו לדרך: הקוקטייל הראשון ששילבנו בו את הסאוור אפל הוא המוחיטו המוכר, כשלתערובת המוכרת הוספנו מהבולס. כולם הסכימו שהתוצאה הייתה יחסית משעממת – לא רע, אך הליקר לא הורגש כמעט, מלבד אפטר טייסט חלש שהיה חסר משמעות. המשכנו לקוקטייל הקלאסי שמיועד לסאור אפל: אפלטיני, המשקה הנשי משהו, שזכה לתהילת עולם בסדרת המופת סקראבס. הגרסה שלנו כללה מלבד הוודקה את הליקר כמובן, והתגובות היו חלוקות: "טיפה מתוק מדי", הודיע אחד מהגברים בחדר, והשאר מיהרו להסכים. הבחורות דווקא חלקו עלינו- "אתה שוכח מה בנות שותות", אמרה בחורה א', "וגם יש בזה הרבה אלכוהול שלא מורגש – מתכון מנצח לדייט!".
לאחר מספר משקאות נוספים, חלקם מוצלחים וחלקם הרבה פחות ("קוקטייל ריצפז " ו- "מיקס פירות יער בתוספת ליקר תפוחים" קופצים לראש) הגענו לשילוב המוצלח של הערב – וודקה, לימון סחוט, הסאוור אפל של בולס וג'ינג'ר אייל – "טעמים קיציים!" "פרש!" "קליל!" נזרקו הקלישאות באוויר כמו סוכריות בבר מצווה של רני רהב. "זה לא משקה נשי בכלל, אבל קמצוץ המתקתקות מתאים לכל חיך", העידה בחורה ב', שעיקר עניינה באלכוהול מסתכם בקאווה. הצלחה.
בסופו של ערב הטעימות השארנו את הבנות בבית והמשכנו לבירה בבר השכונתי – לא כדי להוכיח שאנחנו גברים מצ'ואיסטים שסולדים מקוקטיילים חלילה, אלא סתם כי היינו צריכים להפטר מטעם התפוח החמצמץ שנשאר לנו בפה.
(איתי פורת)
מחיר: 107 שקל.
איך אומרים "וודקה טובה" ב-263 מילים? / וודקה פוליאקוב
כעיקרון, אין הרבה מה להגיד על וודקה. למעשה, היא עובדת על אותו בסיס של חומוס: מעין חוסם טעם, לא משהו שיש לו טעם בזכות עצמו. כאילו, בואו נודה בזה: עבור רובנו, וודקה זה הדבר הזה שאנחנו מזמינים עם המיץ אשכוליות שלנו. או שאני הכוסית היחידה בסביבה שעושה את זה.
אם כך, בואו נשים את הדברים על השולחן מיד בהתחלה: אני לא משוגע על וודקה. היא לא טעימה מספיק כדי להתחרות באלכוהול איכותי באמת (או אפילו באלכוהול לא איכותי באמת), והיא המשקה היחיד שאם אתה קונה את הגרסה המאוד זולה שלו במטרה לדפוק את הראש עדיף לך לשים אותו על פסי רכבת ולחכות שהיא תעבור, כי זה כנראה יכאב פחות. לכן, אגב, היה מאוד משמח לגלות שפוליאקוב היא אינה מכל אלה, ואני אזכה להשאיר את הראש שלי בחתיכה אחת בימים טרופים אלה.
ראוי לציין שאת פוליאקוב, כמו כל וודקה אחרת שמתגלגלת לידי, אני שותה רק אחרי סינון קפדני מאוד בפילטר בריטה (עושה פלאים לוודקה ו-וויסקי. המים, באופן מפתיע, נשארים באותו טעם). נכון, זה קצת שורף את הפילטר – תראו מה זה משאיר עליו אחרי פעמיים, תאמינו לי שלא תרצו לשתות את זה – אבל זה עדיף. זה משאיר את הוודקה בטעם הכי מזוקק שמעברת אלכוהול ביתית יכולה לייצר, וזה בעיקר מונע ממני לגמור את כל מלאי מיץ האשכוליות בבית.
ופוליאקוב היא וודקה טובה. למעשה, היא וודקה טובה מאוד. אבל היא גם וודקה שמחירה הרשמי הוא 140 שקל, ובמחיר הזה, ובכן, בואו נאמר שאתם צריכים להיות משוגעים לדבר. אם אתם סתם מחפשים וודקה להעביר איתה את הערב, פוליאקוב כנראה לא תהיה הבחירה הראשונה שלכם בגלל שלוש הספרות שהיא דורשת. חבל, האמת. אתם לא יודעים מה אתם מפסידים.
(עומר ברק)
מחיר: לא קראת? 140 שקל.
עוד אלכוהול שבדקנו, אבל רק בכמה מילים כי כמה כבר אפשר לקרוא:
למה להרוס משהו טוב? כבר אמרנו פה פעם שגולדסטאר זאת כנראה הבירה הטובה בעולם - אבל זה היה לפני שטעמנו את הניסיון שלה להיות מקורית. ה- Black Roast, בירת גולדסטאר שחורה, משלבת כמה סוגי לתת ומתיימרת לתת לבירה המוכרת ניחוח חדש, מעושן ומתוק משהו. התוצאה בפועל: זאת היתה הפעם הראשונה שאמרנו "לא תודה", כשהציעו לנו עוד גולדסטאר.
מחיר: 35 שקל לשישייה.
לא יודעים על מה חשבנו, שהחלטנו לבדוק פה את הבקרדי בריזר החדש. זה הרי מדור גברים, לא? ובריזר זה משקה של, ובכן, כוסיות. לא? אבל ההיגיון הכתיב שאנחנו צריכים להכיר גם משקאות כאלה, ולו כדי שנוכל להגיד לבת הזוג שלנו, הי מותק, שמעתי שיש בריזר בטעם חדש, רוצה לנסות? הוא אפילו די טעים. והנה הביקורת על הבקרדי בריזר החדש בטעם אוכמניות: הוא די טעים. הוא מרענן. בקיצור, הוא עושה את העבודה שבקרדי בריזר אמור לעשות. אנחנו ממליצים להזמין אותו לבת הזוג שלכם בהקדם האפשרי.
מחיר: 13 שקל ברשתות, 29 שקל בברים.