זה נשמע כמו עוד סיפור גירושים על בגידה, אבל זה לא. לא האופן שבו תפסה אותו בוגד ולא לאן שהדברים התגלגלו: זה התחיל כשהיא נכנסה לחדרי בזמן שהיא מחזיקה שלושה מכשירי טלפון סלולרי. "מה זה?", שאלתי אותה, "יש לך שלושה מכשירים? למה?".
"זה בדיוק הסיפור", סיפרה לי א', מרפאה בעיסוק במקצועה ותושבת הצפון, כשהיא רועדת מבכי. "לפני שנה אספתי את הטלפונים הישנים שיש לנו בבית, את יודעת, אלה שכבר לא עובדים. מזמן כבר קנינו חדשים, אבל את הישנים שמרתי כי כל התמונות של הילדים נמצאות בתוכם. הבטחתי לעצמי שאקפוץ להדפיס את התמונות כי מי יודע מה יקרה עם הטלפונים האלה".
"כבר שנה שהם זרוקים לי בתיק, ובכל פעם אני אומרת לעצמי 'בשבוע הבא אני אטפל בזה'", המשיכה בדבריה כשהיא תחת סערת רגשות. "לפני שלושה שבועות היה לי יום חופש והחלטתי לעשות סינון לתמונות. עברתי על החומר ולחצתי בטעות בטלפון של בעלי על התזכורות הקוליות. היו שם גם הקלטות של הילדים מלפני שנה, זה תמיד מרגש לשמוע. לחצתי פליי על אחת ההקלטות, ומה ששמעתי הרג אותי. שמעתי את בעלי גונח ואיתו אשה שהיא לא אני, גונחת חזרה ולוחשת לו גסויות".
"זרקתי את הטלפון מהיד וכמעט התעלפתי", המשיכה א' בדבריה וכבר בקושי הצליחה להשתלט על הדמעות. "יצאתי מהרכב והקאתי בצד. רעדתי, בכיתי, לא יכולתי לזוז".
ריחמתי עליה. ניכר שגורם ההפתעה האכזרי הכה בה. כשיש איזושהי הכנה מוקדמת, חשד, מערכת יחסים רעועה ממילא, אלמנט ההפתעה לא משחק תפקיד, ויש כנראה איזושהי מוכנות לכך שכנראה אם הדברים לא בסדר - יהיו להם השלכות. אבל כשהכל ממש בסדר ואת שומעת את בעלך גונח עם אישה אחרת, אלמנט ההפתעה עוצמתי ביותר.
היא ממש כאבה והאנרגיה הזאת מילאה את החדר שלי. זה אף פעם לא נהיה קל יותר עם השנים לראות את עוצמת הכאב על פנים של אנשים כשהם מרגישים שהחיים שלהם נגמרו. "תירגעי", אמרתי לה, "הכל יהיה בסדר". "רגע, זה לא הסוף", היא לקחה נשימה עמוקה והמשיכה.
"הלכתי לבעלי לעבודה. צעקתי עליו, רבתי איתו, הוא נשבע שזה שקר ושזה לא הוא. שזו הקלטה מסרטון שראה ביוטיוב והוא לא מבין איך זה הקליט. ממש רציתי להאמין לו, והוא הבטיח שיעשה פוליגרף. סיכמנו שהוא יילך באותו השבוע, אבל הוא התחמק. אמר שאני מדמיינת ושאני מגזימה ושזה סתם בזבוז של כסף וזמן. לא ויתרתי לו, אמרתי לו שאני עוזבת עם הילדים לאמא שלי - ורק אז הוא הסכים".
"ביקשתי לבוא איתו לבדיקה, אבל הוא קבע תור לפוליגרף בשעה שאני בעבודה", המשיכה א' בדבריה, "ביקשתי שיזיז כדי שאוכל להצטרף – אני רוצה להיות שם, לשמוע, לראות, להבין - אבל הוא לא הסכים, ואמר לי 'מה הבעיה? אשלח לך את התוצאה על המקום'".
וכך, למרות שפוליגרף הוא לא מכשיר קביל במשפט הישראלי, הוא הפך לאמין יותר ויותר עם השנים, ואני בהחלט מאמינה שבמקרים מסוימים כדאי לעשות פוליגרף. בטח אם כל מה שמפריד ביניכם זה מילה שלך מול מילה שלו. שווה לבדוק, מה יש להפסיד.
"למרות שהוא הלך לפוליגרף, הרגשתי משהו לא טוב בבטן. האינטואיציה שלי הציקה לי, לא הייתי שקטה, אז שלחתי אחריו חוקר פרטי. שלחתי אותו למקום שבו עושים את הבדיקה. הוא בינתיים סיים את הבדיקה ושלח לי מיד תוצאה, ונמצא שהוא דובר אמת. ממש שמחתי, אבל אז הגיע החוקר הפרטי עם התמונות וזה לא היה בעלי! אמרתי לו. זה אח שלו! הם דומים, אבל זה לא אותו בן אדם!".
פערתי זוג עיניים. כמה אומץ יש לו לבעל, כמה קטנה הוא חושב שהיא, כמה חסרת יכולות הוא מאמין שהיא, אם הוא מאמין שהוא יכול לעבוד עליה ככה. "הבנתי", אמרתי לה, "בואי, תשאירי את זה לי, אנחנו לא נגלה לו מה שאת יודעת". למחרת בבוקר בעלה של א' קיבל עם שליח הודעה על פתיחת הליכי יישוב סכסוך והזמנה לנהל מו"מ במשרדי. נראה אותו משקר הפעם, כשאעמת אותו עם הראיות.
הכותבת היא עורכת דין לענייני משפחה, בעלת משרד ברמת גן