מפצלות, כך אומרים, קיימות רק באגדות. אבל מה קורה כשאנשים רבים מדווחים כי ראו במו עיניהם יצורים? בין אם מדובר במיתוס ובין אם בסיפורים שקרו במציאות - ישנם מקומות בהן האגדה אינה נגמרת לעולם. טיול בעקבות יצורים מפלצתיים וכל מה שקשור אליהם.
טרנסילבניה: הטירה של דרקולה
נתחיל את המסע שלנו בטרנסליבניה, רומניה, במצודת בראן, טירתו של הערפד האכזרי ביותר - דרקולה.
ערפד הוא יצור מיתי שחי ממציצת דם של בני אדם או של בעלי חיים. לפי האמונה, הערפד נוצר או על ידי כישוף מסויים, או על ידי נשיכה של ערפד אחר והוא מוגדר כבן אלמוות. יש מספר מקורות בעולם בהן נרשמו עדויות לקיומם של ערפדים, אבל אף אחד מהן עדיין לא הוכחה והאגדה נותרה אגדה. האמיתות לגבי מגוריו של דרקולה במצודת בראן גם היא מוטלת בספק, אבל הסיפור שוקק חיים ודימיון.
כיום הטירה משמשת כמוזיאון לתקופה הפיאודלית ומושכת תיירים רבים גם בגלל סיפורו המרתק של דרקולה. אנשים רבים בעולם מאמינים כי דרקולה חי שם עד היום ויוצא לסיבוביו בלילות. הטירה עצמה מלאת מיסתורין, מפחידה ומאיימת, ולאלה שאינם ערפדים בעצמם, לא הייתי מציע לבקר שם לאחר חצות.
פורטו ריקו: צ'ופקברה
בדומה לדרקולה ושאר הערפדים, הצ'ופקברה חיה גם כן ממציצת דם, אך הסירו דאגה מליבכם - הפעם מדובר בדם של בעלי חיים, כשהסוג המועדף עליה הוא דם של עיזים (צ'ופה בתרגום מספרדית זה "למצוץ" וקברה מתורגם כ"עז"). אנשים שראו את הצ'ופקברה תיארו יצור בגודל של דוב קטן, עם חוליות בולטות היוצאות החוצה מן הגב (בדומה לאלה של הדינוזאור), שיניים של מכרסם גדול ומבט מפחיד בשתי עיניו.
על פי האגדה, ב- 1995 הגיע דיווח לרשויות בפורטו ריקו על כך שנמצאו 8 כבשים מתות באמצע שום מקום, כשלכל אחת היו על החזה סימני שיניים נעוצות וכמעט ולא נותר דם בגופן. לאחר כמה חודשים החלו לזרום דיווחים נוספים ממקומות שונים ברחבי פורטו ריקו על חיות חווה רבות (כ- 150 דיווחים) שמצאו את מותן באותה צורה אכזרית, בין לילה. באחד מן היישובים, מוקה, אפילו המציאו לרוצח המיסתורי את השם: הערפד של מוקה.
מאז ועד היום מחפשים החוקרים והתושבים אחר אותה מפלצת, שנועצת את שיניה בחיות תמימות. ב- 2010 הגיעו ידיעות חמות (ותמונות שתאמו את תיאור העדויות) על כך שמצאו אותה, אך לאחר בדיקות מקיפות, הבינו כי מדובר בסוג של שועל. הצ'ופקברה חי בעיקר באזור אמריקה הלטינית, אך יש שטענו לגבי הימצאו גם בשאר היבשת - העיירה סן אנטוניו, על הגבול הדרומי של טקסס, רדופה מזה 15 שנים בסיפורי זוועה אודות "מוצץ העיזים". בנוסף, ישנם דיווחים מועטים על כך שראו אותו ברוסיה ובפיליפינים. והנה וידיאו שמתעד את תקיפותיו באמריקה:
ארה"ב וקנדה: ביגפוט
ביגפוט או בתרגומו החופשי: "כף רגל גדולה" הוא יצור אגדי קצת שונה. אף על פי שאין ראיות מוצקות לקיומו, ישנן כמויות רבות של עדויות של אנשים שטענו כי ראו אותו. בעדויות הוא מתואר כיצור שדומה לקוף, רק קצת יותר גדול. גובהו נע בין 2.1 ל- 2.7 מטרים, כתפיו גדולות, עיניו ענקיות וגבותיו עבות, אך מה שמייחד את ביגפוט, ועל שמו הוא גם קרוי, זה גודל כפות הרגליים שלו.
האנשים שכן מאמינים בקיומו מוכיחים זאת ע"י העקבות שהשאיר אחריו במסעותיו. לפי חוקרים, מגיעות העקבות האלה לגודל של כ- 35 ס"מ אורך ו- 20 ס"מ רוחב. על אף שהעדויות המרכזיות של אנשים שראו אותו מגיעות מאזור צפון ארצות הברית ודרום מזרח קנדה, יש הטוענים שהוא חי במקומות רבים ברחבי העולם, ביניהם גם דרום ארצות הברית, שוויץ ומלזיה.
תעלומה נוספת לגבי דמותו של ביגפוט היא מה הוא אוכל. בין ההשערות השונות עלו אפשרויות שהוא צמחוני, או שהוא ניזון מחיות קטנות. ככל הנראה לבני אדם (ובכל זאת, לא הייתי בודק) אין לו תיאבון.
והנה וידיאו שכביכול מוכיח את הימצאו בארה"ב:
הרי ההימלאיה: יטי איש השלג
רבים מאמינים כי יטי איש השלג הוא המקביל הטיבטי לביגפוט האמריקאי- אם האמונה מתארת את ביגפוט כתושב קבע באיזור צפון אמריקה, יטי מצוי באיזור נפאל וטיבט, על פסגות הרי ההימלאיה. ההבדל היחיד והמאוד משמעותי ביניהם הוא כמות האנשים שראו את היצור, כשלביגפוט יש כמות עדויות רבה וליטי אין כמעט בכלל. אחת העדויות היחידות שנתקבלו היא של הווארד בארי, חוקר מטעם "משלחת חקירת האוורסט" שטען בספרו משנת 1921, כי ראה עקבות חשודות בגובה של כ- 6,400 מטר.
חוקרים רבים מסבירים את תופעת היטי בשתי דרכים עיקריות - הראשונה כטעות בזיהוי בין סוגי החיות השונות שחיות באיזור: הדוב הכחול הטיבטי, הדוב החום מההימלאיה, הדוב האדום מההימלאיה ועוד. והשנייה כצורך של התושבים בדמות שכזו לפולקלור המקומי שלהם.
היום הפך היטי כבר לסמל מסחרי- סרטים רבים נעשו עליו, ספרים רבי נכתבו אודותיו ומשחקי מחשב הומצאו על בסיס דמותו. אבל הדמות האכזרית, שמכונה גם "איש השלג הנורא" עדיין מחכה שיבוא מישהו להרי ההימלאיה, יצלם אותה ויגרום לפריצה הגדולה שלה. הנה וידיאו משנת 1992, של שני מטפסים שטענו כי ראו אותה בעת טיולם בהרי ההימלאיה:
המפלצת מלוך נס
התיאור הראשון למפלצת מלוך נס הגיע לפי בערך 1500 שנה. האגדה מספרת שבשנת 565 לספירה, הגיע הקדוש הסקוטי קולומבה (מיסיונר אירי שהחדיר את הנצרות לסקוטלנד) לאגם לוך נס הנמצא בהיילנדס הסקוטיים בסקוטלנד, ראה שם אדם הנלחם עם מפלצת והציל אותו.
העדות הבאה הגיעה כבר בעידן המודרני והחדירה את אגדת המפלצת לעומק התודעה. מדובר בזוג סקוטי שבתאריך ה- 2 במאי 1933 טייל להנאתו באגם. לפתע שמעו השניים קול מן מהים, הביטו קדימה וראו לטענתם "חיה ענקית טובלת במים". צוותי עיתונים רבים ששמעו על העדות כתבו עליה ובעקבותיהם חוקרים רבים מיהרו לבדוק את האגם. אך הפלא ופלא- המפלצת נעלמה.
מאז ועד היום מחפשים אחר אותה מפלצת ולוך נס הוא אטרקציה תיירותית לכל דבר. החיפושים מתחלקים לשניים: יש המשוכנעים שיום אחד היא תעלה ותגלה את עצמה לעולם ויש המוצאים סיבות למה היא לא יכולה לחיות באגם (בעיקר טוענים שכמות הדגים שחיה באגם מאוד מועטה, והמזון לא מספיק לה להתקיים). ואם אתם מעוניינים לזכות בתהילת עולם, מוצע סכום כסף מכובד למי שיביא תמונה מקורית של המפלצת.