"מותק של פסטיבל 4 - ממלכת הצעצועים" היא הצגה מקצועית ויעילה, שמתבססת על קאסט (חלקי) של כוכבי ערוץ הילדים הופ, המזמרים ערב רב של שירים - שירי ילדים ישראליים קלאסיים, ולצדם להיטי דיסקו ופופ משנות ה-70' וה-80', מ"האחית והאחיות" ועד "סקסטה".
נחמד מאוד שקברניטי ההצגה ובראשם הבמאי צדי צרפתי מנסים להנחיל לילדי הווה שירי ילדים כמו "אברה קדברה", אבל לא ברור למה מישהו חושב שהילדים אמורים להכיר את "הרקדן האוטומטי" של צביקה פיק או את "אור" של שושנה דמארי. נכון שהכל בסופו של דבר נחשב ל"קלאסיקה ישראלית" כלשהי, אבל נראה שכמו ב"מותק של פסטיבל" הקודמים, הרפרטואר המוזיקלי מנסה להגיע אל הילדים דרך הזכרונות התמימים והיפים של הוריהם.
בגזרת הכוכבים, חסרה השנה ההצגה את יובל המבולבל ואת הדוד חיים (חיים אוסידון) שמופיעים השנה בהצגה אחרת לחנוכה, את אורנה דץ ואת משה דץ והכבשה שושנה. את מקומם תפסו יעל בר זוהר, שלא הופיעה לילדים כבר שנים ולפתע חזרה כ"הבובה יעל", שלישיית "כוח הקצב", גיא (מהגרוטיאדה) והילד איתי, פרצוף די אנונימי בעולם הילדים (גם את ההצגה של השנה שעברה הובילה גיבורה אנונימית).
בדיוק ההיפך מהפסטיגל
עבור ההורים (בעיקר) משתתף בהצגה שלמה בראבא הנצחי בתפקיד "הברון דה לה מחשב" הרשע, שמופיע על המסך הענק כשהוא ירוק עז (אפילו יותר מהאוטו שלנו הגדול והירוק), ומנסה להעלים מהעולם את הצעצועים לטובת משחקי המחשב. אותו ברון רשע מניע את עלילת ההצגה וגורם לילד איתי ולבובה יעל לצאת ולהציל את ממלכת הצעצועים, כדי שהילדים לא יאבדו אותם לטובת המחשבים. בכך נותן "מותק" קונטרה רעיונית לאח הגדול "I פסטיגל", שהלך השנה על הכיוון ההפוך לגמרי.
בדרך להצלת הצעצועים פוגשים איתי ויעל בדרך את כוכבי ערוץ הופ בשלל דמויות, כשכל דמות מבצעת "נאמבר" מוזיקלי שהוא מחרוזת שירים המותאמת היטב לדמות. טוביה צפיר (סבא טוביה, טובי דובי) הוא גם הסבא של איתי אבל בעיקר "סבא פיקולינו" האיטלקי שיש לו תיאטרון בובות. דפנה דקל היפהפיה הנצחית היא קוסמת. מיכל צפיר היא "וונדרוומן" לוחמת עם חיילי בדיל (ששרה מחרוזת הזויה סביב המילה "שמש").
הצמד שי ורועי הם נהגי מכוניות מירוץ. יעל בר זוהר הולכת לישון עם "אמא תכסי אותי", רוכבת על סוס נדנדה ענק ושרה "אבאל'ה בוא ללונה פארק" ו"אלוהים שמור על אמא". רינת גבאי היא הנסיכה ששרה מחרוזת שירי עוזי חיטמן ושאותה הילד איתי צריך לנשק וצדי צרפתי (הימסלף!) מופיע בקולו של חייל פליימוביל ענק שמסייע בהנעת העלילה.
מסיבת תחפושות בחנוכה?
אחרי שהברון הרשע בראבא נכנע להם, מתחילה מסיבת תחפושות (אומנם חנוכה ולא פורים, אבל מי סופר) בהנחיית איתי, שבה כל אחד מקבל נאמבר מוזיקלי נוסף. גיא ב"שיר הגרוטיאדה" ושירי מלחים. גילי שר צביקה פיק. דפנה דקל היא רקדנית בקרנבל בברזיל. שי ורועי הם כבאים משעשעים (כולל "אש" של משה פרץ). מיכל צפיר היא פיית השירים. טוביה צפיר הוא המלך פיקולינו. יעל בר זוהר היא פיראטית עם "קפטן ג'ק", "לו הייתי פיראט" ו"שוטי ספינתי" - כולם שירים מלפני 34-41 שנה. ורינת גבאי היא ספרדייה ששרה ג'יפסי קינגס ואחר כך בינלאומית עם ארצות נוספות (כי צריך לקדם סדרת די.וי.די חדשה).
בסוף הילד איתי מתעורר מהחלום, טוביה חוזר להיות סבא, הברון בראבא מודה שטעה, איתי שר "הילד הזה הוא אני" וכלום מסיימים ב"מותק של פסטיבל". התפאורה בהצגה סטאטית (חוץ מהמסך הענק) אבל מרהיבה - בובות ענק של צעצועים - קוביות, דובים, רובוט, סוס נדנדה, חייל פליימוביל, בלונים, שעון קוקייה ועוד. כרגיל בהצגות של "מותק" להקת הרקדנים המצוינת מחליפה עשרות תלבושות מרהיבות בקצב מסחרר לפי הנאמברים, הכוריאוגרפיה מושקעת והמוזיקה משחקת תפקיד ראשי. לכו לראות.
>> הייתם גם? איך היה? ספרו בטוקבקים