זוכרים את התקופה שכולנו כל כך אהבנו יומנים אישיים? אני זוכרת את עצמי הולכת עם אמא שלי לחנות ומדפדפת בין שלל היומנים שהיו על המדפים, והעיניים שלי נצצו מאושר. הרגשתי כאילו אני הולכת לבחור עכשיו את החבר הכי טוב שלי, זה שאספר לו את כל הסודות הכי כמוסים שלי, זה שיידע מי הבחור שאני דלוקה עליו מהכיתה, זה שידע איזה מורה אני הכי שונאת ואיך הייתה הנשיקה הראשונה שלי. בקיצור, הוא יהיה החבר הכי טוב שלי ואף פעם לא יגלה לאחרים את סודותיי.
היומן היה החבר הכי טוב שלי
במשך לילות שלמים, ממש אל תוך הלילה, כשכולם ישנו וכבר בילו בחלום השביעי שלהם, אני ישבתי וכתבתי, והצפתי את היומן בכל הסודות הכי כמוסים שלי. הייתי אפילו לוקחת אותו לבית ספר בשביל להתלונן ליומן כמה שהיה משעמם לי בשיעורים.
יום אחד ,כהרגלי, לקחתי את היומן לבית ספר ולטיפשותי, שכחתי אותו על השולחן בכיתה. אחד הבנים שהייתי דלוקה עליהם (לצערי), גילה את היומן והחל לקרוא בהתעניינות רבה את מה שכתבתי עליו ובאופן כללי על החיים שלי.
לצערי הרב,אותו הבחור היה רברבן לא קטן, והחל להפיץ את הידיעה תחילה לכל הכיתה וזה התפשט לכל הבית ספר. ואני, אותה אחת שלא היו לה חברים, והחבר היחיד שהיא הייתה יכולה לסמוך עליו היה יומנה, פתאום מצאתי את עצמי "ערומה", כאילו שחשפו את הסוד הכי כמוס שלי. הרגשתי נבגדת. לקחתי את עצמי וברחתי מהבית ספר כאילו לא הייתי שם בכלל.
הבטחתי לעצמי שיותר לא אסמוך על יומנים אישיים. חשבתי שאין דבר כזה חבר טוב, ובטח שלא יומן אישי. קיבלתי סטירה רצינית מאוד ממחברת עם דפים ריקים שרק חיכו שאשפוך את הקיטורים שלי והנחילו חיים ביומן.
עזבתי את היומן והתחלתי לכתוב בלוג
עברו מספר שנים, ואת הקיטורים הפכתי לשירים. ואז, כשעידן המחשבים התחיל להתפתח והחל הגל של הבלוגים, הרגשתי פתאום איך הניצוץ של אותה הילדה הקטנה שהלכה עם אימה לחנות ובוחרת יומנים, מציף אותי. כמובן,שהזיכרון הרע מהיומן האישי לא עזב אותי,אבל החלטתי שאני רוצה להתגבר על הזיכרון.
בסופו של דבר,פתחתי בלוג אישי, שהחל לצבור תאוצה והרבה מאוד חברים ואנשים (גם כאלה שאני לא מכירה) אהבו את הבלוג והחמיאו לי על סיפוריי החיים המרגשים שלי. ולמרות שידעתי שיש הבדל ענק בין יומן אישי לבלוג, לא היה אכפת לי.
כיום, אני מכירה הרבה בני נוער בגילי שכותבים בלוגים נהדרים, ומקבלים תגובות מפרגנות ולפעמים עוזרות. אני אישית,אחרי כל מה שעברתי, מעדיפה בלוגים.יודעים למה? כי בבלוג אתה יכול לכתוב על מה שכואב לך, אם זה דרך סיפור סמוי או דרך שירים, ויהיו כמה וכמה אנשים שתמיד יפרגנו וידעו לעזור במקרה של בעיה.
ומה איתכם, אתם עדיין מעדיפים יומנים אישיים או בלוגים?