שלום אבירם,
אני בת עשר, ואבא שלי מת במלחמת לבנון השנייה, לפני שבע שנים. כל הזמן מזכירים לי את זה בבית הספר וזה לא נעים לי. מה לעשות?
תעזור לי דחוף
שלום לך,
קראתי את מכתבך ואני שמח שבחרת לפנות לייעוץ.
את מספרת שלא נעים לך כשמזכירים לך את מותו של אביך ולמרות זאת, בבית הספר מזכירים לך זאת פעמים רבות. אובדן של אדם יקר ואהוב, ועל אחת כמה וכמה אובדן של אבא, יכול להיות דבר קשה ומטלטל גם שנים רבות אחרי שהוא קורה. אני משער מדברייך שאולי לא נעים לך כשמזכירים לך את אביך ואת נסיבות מותו, משום שהדבר עשוי להעלות בך תחושות קשות כמו: עצב, כאב ואולי אף כעס וחוסר אונים. תחושות אלו משותפות כמעט לכל מי שאיבד אדם קרוב.
פעמים רבות, אנחנו מעדיפים להימנע מלהרגיש תחושות כאלה, ולכן מעדיפים שלא יזכירו לנו דברים עצובים ומצערים, אך דווקא ההימנעות הזו יכולה להפוך את המצב במשך הזמן למורכב יותר ולהעצים את התחושות הקשות. במקרה שלך, דווקא הדיבור על האובדן של אביך יוכל, עם הזמן, לסייע לך להתמודד עם חווית האובדן.
אין זה אומר שאת מוכרחה לדבר על מותו של אביך עם כל אחד ובכל זמן. האובדן שחווית, למרות שקרה בנסיבות שקשורות לכל האנשים במדינה, שייך לך. האבל והעצב על מותו שייכים לך, ולכן מותר לך לבחור מתי ועם מי את רוצה לדבר עליהם. אם חברייך או חברותייך לכיתה מנסים לדבר איתך על אביך ואת לא רוצה, את יכולה להסביר להם שאינך מעוניינת לדבר על כך.
אני מאמין שבדרך זו תוכלי להתמודד טוב יותר בכל פעם שיזכירו את אביך בבית הספר. בהצלחה.
אבירם מרום הוא יועץ לילדים, בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית וחינוכית.
יש לכם שאלה לרות? שלחו לכתובת האי מייל: yeladim@maariv.co.il עם הנושא "בעיה"
>> את המדור המלא וכתבות נוספות של "מעריב לילדים" תוכלו לקרוא בגיליון השבוע. רוצים להצטרף לחודש היכרות?
>> במדור הקודם: מאוהבת בו מאז כיתה ג'