הדיירים:
זוג צעיר בתחילת הדרך שחלם על בית בכפר עם גינה, על נוף ושקט.
הבית:
במושב בשרון. כבן 30 שנה, במצב טוב אך ישן ומעט מוזנח. מגרעתו העיקרית הייתה שהיה אטום וסגור לנוף הכפרי היפה שבחוץ: החלונות היו קטנים והתריסים מוגפים תמיד. לגינה, המשתרעת לרוחב שלושת כיווני הבית, היה רק פתח יציאה אחד. ברוח התקופה שבה נבנה הבית, היו בו הרבה חללים קטנים וסגורים והתחושה הכללית הייתה של מחנק.
השיפוץ:
הצורך של הדיירים וגם שלי כאדריכלית, היה לפתוח את הבית; לפתוח את התריסים, לפתוח את הבית לגינה ולנוף, לפתוח את הפינות ואת החלל.
הצעד הראשון היה לפתוח חלונות ולסמן אותם כאלמנט מרכזי בעיצוב הבית.
בחרנו בחלונות מפרופיל בלגי מברזל, צבועים בצבע חציל. הפרופילים העדינים ממסגרים את הגינה ואת הנוף בלי להכביד עליהם ומאפשרים חלוקה של שטחי החלונות הגדולים.
לחלונות חלק תחתון קבוע המאפשר להניח חפצים על אדן החלון, וחלק עליון נפתח לאוורור. מאחורי הכנפיים הנפתחות יש סורגים עדינים המולחמים לחלון עצמו ומהווים חלק ממנו.
הדיירים רצו לפתוח את הבית אפילו יותר ממני; הם רצו לפתוח את הקירות הפונים לגינה ולנוף, וגם את הקירות הצדדיים של המבנה, הפונים בעיקר לשכנים. אחרי דיונים ארוכים הם הבינו שאין טעם בפתחים גדולים בכל הקירות. דווקא הניגוד בין חלקים פתוחים מאוד לחלקים סגורים הוא שעושה את החלל ונותן לו עניין וקצב. מעבר לכך, כל חדר צריך גם קירות, לא רק חלונות. למטבח, לריהוט, לתמונות – וגם ולהסתרת החלקים הפחות אטרקטיביים של החוץ. למשל, רצינו לראות את הנוף אך לא את חצר השכנים, ולכן פתחנו את הפינה במטבח בדיוק עד תחילת החצר שלהם. יחד עם זאת, בחצר שלהם צומח שיח בוגנביליה יפהפה, אז פתחנו חלון בין ארונות המטבח העליונים שפונה בדיוק אליו.
השלב השני היה פתיחת החלל. הרסנו מחיצות קיימות כדי לקבל חלל גדול יותר. בחלק מהמקומות נותרו עמודים נושאים, שאותם כמובן שאי אפשר היה להרוס ושנוצלו לתחום פינות שונות בחלל המרכזי.
וכמו תמיד, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים: בחירת הריצוף, פרטי החלונות, התאורה והריהוט. ככל שנקדיש יותר תשומת לב לבחירה ולתכנון של כל האלמנטים האלו, הבית יהיה מוצלח יותר.
שתי דוגמאות:
1.לרצפה נבחרו אריחי צפחה בגווני אפור. למרות המגבלות הפרקטיות – אריחים אלו רכים מעט ולכן עלולים להישרט או להיפגע – התאהבנו במראה הכפרי והגס שלהם, ולא התחרטנו. הם גם היו זולים מאוד, מה שהוסיף נקודות לטובתם.
2.אדני החלונות רחבים מאוד ומאפשרים להניח עליהם דברים וגם להשתמש בהם כספסל. הם נותנים לחלון ולחלל כולו, עומק ועניין.
אני אוהבת בתים אישיים, כאלה שלא נראים כאילו יצאו מהמהדורה האחרונה של מגזין עיצוב, אלא נבנו סביב האופי וההיסטוריה של הדיירים. אני תמיד מחפשת את הדבר שיהפוך את הבית לאישי וייחודי. במקרה הזה, אביו של בעל הבית היה נגר במקצועו, ושולחן העבודה שלו עדיין היה קיים במחסן, זרוק ומוזנח. כשעלה הרעיון להשתמש בו, האב לא הבין מה אנחנו מחפשים בגרוטאה כזאת. אנחנו בחרנו לשפץ אותו, להוסיף לו פלטה של שיש, ולהפוך אותו לדלפק עבודה במטבח, ולמעשה למרכז הבית.
האם יש משהו שיכולתי אולי לעשות טוב יותר?
הבית המקורי היה מאוד לא מוצלח וחסר חן. ההחלטה לא להרוס את הבית נעשתה משיקולים כספיים ואני חושבת שהצלחנו ליצור בית יפה, פתוח ומשתלב בסביבה על בסיס הקיים.
טיפ:
להתייחס לאלמנטים הקבועים של המבנה כאתגר. הרבה פעמים במהלך שיפוצים אנחנו נתקלים באלמנטים שאין דרך לשנות אותם – עמודים, קורות, צנרת. אני רואה בכך אתגר מקצועי ומשתדלת תמיד להפוך כל לימון כזה ללימונדה. כאן עמדו במרכז החלל שני עמודים גדולים, מחוברים בקורה בגובה ראש. בחרנו ליצור בין שני העמודים נישה שמפרידה בין אזור הכניסה למטבח אך אינה חוסמת את החלל.
אורלי ערן היא אדריכלית בעלת משרד המתמחה בבניה ובעיצוב פנים, ובמיוחד בשיקום, הרחבה ושיפוץ של דירות ובניינים קיימים.