בדרך ליפו מבנימינה דיברנו עם הצלמת הגר כמה שונים נראים הבתים של מעצבים ושל אמנים. כמובן שיכולנו לדבר על עוד עשרות הבדלים בין סוגים שונים של אנשים ובתיהם ובכל זאת, זה מה שעלה.
למי שאינו מאמין במקריות (כמונו לפעמים), ברור שאין זה מקרה שהבית שנסענו לצלם הוא של אמנית/מעצבת – אישה שלקחה את האמנות שלה עד הקצה וכיום היא מעצבת, ובעיקר בטח לא אוהבת שאנחנו מנסות להגדיר אותה ובצדק. לאורית חביב הגענו דרך עבודה שלה, ציור, מלווה בהמלצה חמה של אליס דהן שאת ביתה המהמם צילמנו לבלוג.
יפו. אנחנו נכנסות דרך דלת מהרחוב ישר למדרגות תלולות שלכל אורכן מונחים בולי עץ מוכנים לקמין. מסוג המראות ששולחים אותנו מיד להחליף מבטים ולהעלות חיוך על השפתיים. ציפייה לראות את שאר הבית, להסתובב בו, לגלות אותו ואת האנשים שחיים בו.
גם אורית מתחברת מאוד לאמירה שהחוויה בבית הם האנשים. "אדריכלות טובה וחשובה, אבל לתוכה יוצקים את האישיות". השיחה בינינו כמעט לא עסקה בבית, כאילו, לא צריך. זה ברור ומובן ומשתלב בדרך כל כך הרמונית עם בני הבית – בן זוגה אמיר ובתה בת ה-10 עלמה, ואורית, שהידע הרחב שלה ונקודת המבט המרתקת שלה על אמנות עיצוב והחיים בכלל גלגלו את השיחה בינינו לטווח רחב בהרבה מהבית שישבנו בו.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
עיצוב שנעשה עם הידיים
אורית למדה עיצוב גרפי כשהשימוש במחשבים עדיין היה בחיתוליו והעיצוב נעשה כולו כמעט עם הידיים. אחרי לימודיה היא התמסרה לציור למשך הרבה שנים. עשר שנים היא חיה ועבדה בקליפורניה. שנים משמעותיות שבהן התנסתה והתמסרה לציור. אורית מגדירה את העבודות שלה כציור מופשט גיאומטרי. העבודות שלה עוסקות באישי, בהתפתחות אישית. "ככל שהתעסקתי במופשט גיאומטרי, ירדתי יותר ויותר בפרטים עד שהגעתי ללבן. הפסקתי לצייר כשהבנתי שאני מחפשת שלמות, הרגשתי שמיציתי ומבפנים זה כבר חונק אותי. אחרי שעלמה נולדה הרגשתי שאני רוצה להיות יותר בתקשורת עם העולם. אם הציורים שלי עסקו במרחב, רציתי להפוך את המרחב לתלת ממד, להיכנס אליו", היא מספרת.
בבית הזה הם גרים כבר יותר מארבע שנים, אבל הריהוט ופריטים רבים עברו איתם מבית לבית. החלל פתוח וכמעט מכל אזור בבית ניתן לראות אזורים רבים אחרים. נכון שזה בית שלא תוכנן אדריכלית על ידי אורית, אבל הוא נבחר בגלל היכולת שלו להיראות כמכלול אחד. גם במקומות שאורית מעצבת היא אוהבת שהחלל פתוח ורואים הכל, פחות חלוקה לחדרים או אזורים מוסתרים.
חלק מהפרויקטים שהיא מעצבת נעשים בשיתוף פעולה עם סטודיו מו. אורית מספרת שהגישה שלהם לעיצוב דומה לשלה, הסתכלות רחבה על עולם הסטיילינג כחוויה תרבותית אמנותית.
"אני לא אוהבת להתעסק בנוסטלגיה", היא אומרת, "אבל יש לי עניין גדול באמנות המקומית – קראפט מקומי ותרבותי, בעיקר דברים חסרי ליטוש ועידון".
כשאנחנו שואלות עד כמה אמיר מעורב, אורית אומרת שיש לו הרבה חיבה והערכה לעולם הזה אבל הוא לוקח את זה כמשהו שמלווה את החיים ולא מוביל אותם. "זה מאוד מאזן אותי", היא מוסיפה.
השאלון:
דבר ראשון בבוקר קפה!
אין מצב שייכנס אלי הביתה נקניק.
אני אוהבת שפתאום הבית מתמלא באופן ספונטני באמצע השבוע.
משפט לחיים: לא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
אתם חייבים ללכת לראות את ההצגה של שי פיטובסקי ואת ההופעה של שרון אייל.
אורית עלמה ואמיר, תודה רבה גדולה על האירוח.
במדור הקודם: בית מפיל בקיבוץ משמרות
לכל המדורים הקודמים