את הבית הזה ראינו המון פעמים מבחוץ כשחלפנו לידו בהסעות האינסופיות של הילדים לחוגים ולחברים. הווילונות הלבנים, שמכסים חלקית את המרפסת למעלה, תמיד הקסימו אותנו וגירדו את יצר המציצנות שלנו. להיות בפנים ולראות הכול!
עוד באתר לעיצוב הבית:
אמא יצירתית לחמש בנות
כשנכנסנו בשערי הבית שמחנו לגלות שהווילונות לא שיקרו, הם אכן כיסו בעדינות בית ששווה לבקר בו, ושתי נשים – אחיות – שהיה שווה להכיר. ניבה נשואה לרונן ואמא לחמש בנות בגיל 3-15, אתגר לא קטן אם תשאלו אותנו, שמקטרות לפעמים כל אחת עם השלושה שלה.
אחותה של ניבה, חמוטל קציר, היא מעצבת פנים במקצועה, ואחראית לעיצוב הפנים של הבית, או כמו שניבה אומרת: "חמוטל היתה בן הזוג שלי לעניין הזה, ורונן היה אחראי על התקציב". ובאמת התחושה בשיחה איתן מענגת. יש ביניהן קרבה ודינמיקה של המון צחוק, הקשבה וכבוד.
רקע שקט לצבעוניות הפריטים
ההיכרות העמוקה והיכולת של ניבה ורונן להגדיר בצורה מדויקת את הצרכים שלהם, אפשרו לדלג על שלב היכרות ובירור הצרכים ולהתחיל מיד לתכנן. הן בחרו בצבע לבן מגוון שמכסה את כל המשטחים הגדולים של הבית – קירות, ארונות, חלונות וארונות מטבח, רקע שקט לצבעוניות של הפריטים הרבים שניבה יוצרת (מדובר ב-diy סדרתית) ולאוספים הרבים שלה.
הן בחרו אריחי שומשום לרצפה וניבה צוחקת ונאנחת "מה לעשות, אני אוהבת שומשום. אין תחליף למגע של הרגליים ברצפה הזאת. נכון שאם מישהו מקיא אני רצה לנקות, ולימון... אוי ואבוי, אבל בכל זאת אני אוהבת ומשלימה עם זה".
הנשמה צריכה ספייס
ניבה ורונן מארחים הרבה. החלל הציבורי פתוח, הכניסה לבית היא מיד למרכזו. רק מי שמסודר מאוד, כמו ניבה, יעז להכניס ככה אנשים הביתה, כשכיור המטבח נמצא על האי בזווית ראייה ישירה והסלון חשוף למבט בצד השני של החלל.
חמוטל מגדירה את ניבה כאישה ש"הנשמה שלה צריכה ספייס". החלל הגדול והפתוח מאפשר את המקום הזה. אהבנו את הדרך שהם בחרו לחלק את החלל הגדול לאזורים יותר אינטימיים על יד ריהוט ואביזרים, צבעוניות ובחירת טקסטיל חם.
הן מספרות לנו שהחיבור לאסתטיקה ועיצוב לבית זורם אצלן בדם מילדות. הבית שגדלו בו היה פשוט מאוד אבל היה בו מגע של ייחוד וחשיבה. המשחק האהוב עליהן בילדות היה לעצב בית. הן חילקו את חדרן לחצי וכל אחת מהן היתה צריכה לעצב את החצי שלה. ניבה מוסיפה שכבר אז חמוטל הצליחה לעצב חדר יפה יותר משלה.
תמונות מקוריות ואוספים מרשימים
לעומת החלל הציבורי, החשוף מאוד, האזור הפרטי שבו נמצאים חדרי השינה והמשפחה פרטי מאוד. למטה נמצאים חדרי הילדות וחדר המשפחה הנעים, ולמעלה נמצאת הממלכה של ניבה ורונן. חדר שינה בהיר ונעים, שנפתח למרפסת מחופה ווילונות לבנים (כן, כן הווילונות שמשכו אותנו פנימה), וחדר רחצה פרטי - הפעם כשאנחנו אומרות חדר רחצה אנחנו באמת מתכוונות לגודל ולסגנון של חדר ולא לחדרון. על הרצפה פרוש שטיח, וגוף התאורה הכי יקר שנרכש לבית מאיר את החדר. ניבה אומרת שהיא פשוט לא רצתה להרגיש במקלחת. בכניסה לקומה העליונה נמצאת פינת העבודה והיצירה של ניבה, ומולה מדפים גדושים בחומרי יצירה. דלת נוספת מובילה אותנו לחדר של רונן – ללא ספק. חדר מוזיקה פרטי ואטום לרעש, עם מערכת תופים וגיטרות.
מתרגשת מכל תוספת
כל התמונות בבית מקוריות: ציורים של קרובת משפחה, עלים שניבה אספה בניו אינגלנד, והאוספים הרבים שהיא מתחזקת. פעם חשבנו לכתוב פוסט על אוספים שיש לאנשים בבית. תוך כדי הביקור בבית של ניבה נזכרנו בכך. יש לניבה כל כך הרבה אוספים מגוונים שזה ממש מרשים. אבל הכי כיף זה לראות אותה מתענגת ומתרגשת מכל תוספת חדשה שהיא מצליחה למצוא לאחד מאוספיה.
במדור הקודם: בית יצירתי של אדריכלית
לכל הכתבות במדור "הביתה"