דגלה הכחול-לבן של מדינת ישראל, זאת יודעים כולנו, מורכב מרקע לבן, משני פסים אופקיים כחולים ומעוטר במגן דוד, כחול גם הוא. צבעיו של הדגל מבוססים על בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים. הפסים הכחולים מייצגים את הטלית ומגן הדוד הוא סמל שמזוהה עם היהדות עוד מימי העת העתיקה. בשנת 1897, בקונגרס הציוני הראשון בבאזל, הוצג הדגל בראשונה כדגלה של התנועה הציונית ולעומתו נדחה "דגל שבעת הכוכבים" שהציע בנימין זאב הרצל. לאחר קום המדינה, החליטה מועצת המדינה הזמנית, לאחר בדיקת אפשרויות נוספות, לבחור בדגל זה לדגלה הרשמי של המדינה החדשה, בעיקר נוכח הפופולריות שזכה לה בקרב היישוב היהודי.

לכבוד חגיגות יום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל החלטנו לבדוק מה מייצג הדגל המוכר כל כך ואיזו משמעות הוא נושא בעיניהם של כמה אמנים ומעצבים בולטים ומוכשרים במיוחד. הגבלנו אותם ב"חוק" אחד בלבד – עליהם לעשות שימוש כלשהו במרכיבים הגרפיים הקיימים ועליהם להלביש פרשנות חדשה משלהם לדגל. המעצבים, שנענו לאתגר ברצון רב, מצאו בפרויקט כר נרחב להביע את דעותיהם הנחרצות, בדרך כלל, כלפי המדינה ומצבה הפוליטי-חברתי, והזדמנות פז לבטא באמצעים גרפיים את השקפת עולמם האישית. התוצאות לפניכם:

אין תמונה
דגל חר-דתי. נומה בר

הדגל מתחרד

נומה בר, אמן גרפיקה:  "במספר תנועות גרפיות החרדתי או חיזקתי את דגל ישראל. זאת עשיתי על ידי הוספת קו רוחבי עבה שמשמש ככובע פרווה והפסים הכחולים שהפכו לפאות ומגן דוד שהפך לזקן. בן רגע הדגל המקורי הפך לדגל חר-דתי".

סמלים של דתות וחוסר גבולות

דודיק אופנהיים, אמן רב תחומי ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית, ויצו חיפה: "הדגל מורכב מגזרי בדים וחוטי תפירה שמשקפים עבודת יד עממית שלוקחת סימבולים מההיסטוריה של הקמת המדינה, המורכבות הבלתי אפשרית של פוסט שואה, דתות, חוסר גבולות וריבוי תרבויות. מעבר לכך, ישנו גם מבט אל ההווה שמורכב מחומה שבנינו סביבנו, מהיחס שלנו לעמים אחרים, מיחסי הון-שלטון ומשלטון הפחד".

אין תמונה
סימבולים מההיסטוריה של הקמת המדינה. דודיק אופנהיים

הנמר בוער

תמר מושקוביץ, Go-Tam: "הדגל מסמל את השלב הזה במופע שאינך בטוח אם מדובר בחלק מתוכנן היטב או שמשהו השתבש לגמרי. חלק מהאנשים מזדקפים פתאום בכיסא באי נוחות ומתחילים לחשושים בקהל. 'גבירותיי ורבותיי, אפשר להפסיק למחוא כפיים, הקרקס עולה בלהבות'".

אין תמונה
יכול להיות שמשהו השתבש? תמר מושקוביץ

מעגלת פינות

שירלי רחל רוכמן, מעצבת ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית, סמינר הקיבוצים: "כמעצבת, לא הייתה לי סיבה לשנות את דגל ישראל שמצטיין בניקיון ובפשטות ושבו יש סמל יחיד, מיוחד ועוצמתי במרכז. אבל, לצערי, אני לא מרגישה ככה כלפי המדינה שאותה הוא מייצג. אני מרגישה שאני חיה במדינה שעוד לא גיבשה את האידיאולוגיה שלה ושעדיין מחפשת את הערכים שייצגו אותה. בתהליך החיפוש אחר ערכים מקוריים היא נשחקת ופינותיה מתעגלות לטובת פתרונות זמניים. הארעיות, החיפוש והשחיקה של הסמלים והערכים של המדינה שלי הם מה שניסיתי להעביר בעיצוב שלי לדגל שלא הייתי משנה".

אין תמונה
לא היתה משנה דבר (כמעט). שירלי רחל רוכמן

קדימה, תריץ אחורה

אריק וייס, מעצב/אמן: "בחרתי לכנות את הדגל שלי 'ישראל 2012 תמונת מצב (אינטרפרטציה על דגל האומה)'. לחיצה על שמאל – הולכים אחורה, לחיצה על ימין – עוצרים במקום. האופציות לא משהו, אבל הסאונד...".

דגלים. דגל ישראל של אריק וויס, מעצב ואומן (צילום: living)
אין פאסט פורוורד? אריק וייס|צילום: living

בצבעי הסוואה

 איציק רנרט, ראש המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר: "הטובים לחאקי! חברה מיליטריסטית שנמצאת בגיוס מתמיד, שהתעשייה העיקרית שלה היא נשק, שהמעסיק הגדול שלה הוא הצבא וששולטת בעם אחר כבר כמעט חצי מאה – מן הראוי לה שתפגין זאת גם בסמלי ריבונותה. וחוץ מזה, אם האיראנים יפציצו – עדיף שנהיה מוסווים היטב".

אין תמונה
צבעי הסוואה, למקרה שנסתבך עם האיראנים. איציק רנרט

ניגודים בין כחול לדם

תמיר שפר, ראש המחלקה לתקשורת חזותית, המכון הטכנולוגי חולון: "הדגל שלי בנוי מקו בסיסי שגם מודד זמן ומרחב, אבל גם תוחם ויוצר דמויות. הדגל הוא אמירה על המרחב והזמן של המדינה וקיומה כשהוא בנוי למעשה משתי שכבות בגוונים בסיסיים של כחול ומג'נטה. בשכבה הכחולה, שמסמלת את המדינה, מופיעים דמויות, תותחים ודימויים אלימים וקוצניים, בשעה ששכבת המג'נטה מסמלת אלמנטים כמו דם, שהוא אלמנט בסיסי של החיים, ובה מופיעות בעיקר דמויות. שתי השכבות יחד יוצרות ניגודיות קווית, אבל גם תוחמות את הצורניות המוכרת של הדגל. השכבות מסמלות גם את שני העמים שחיים אחד בתוך השני ומעלים את השאלה המתבקשת לגבי הדגל, המדינה ומה שביניהם". 

אין תמונה
היצורים הוורודים פוגשים את התותחים הכחולים. תמיר שפר

מגן דוד דחוס

Jewboy, מעצב/אמן: "דגל הוא סמל שנהוג להניף פיזית מעל הראש כאות וכסימן לזיהוי קבוצתי-ערכי. היום אין שום צורך בסימנים שמיוצרים בחומר שכן אפליקציות המחשב רבות השפעה וכוח יותר מכל יציאה פיזית לרחוב. היום המהפכות מתרחשות מהבית באמצעות הטלפון הנייד והאינטרנט. לקובץ שעובר במהירות באינטרנט עשויה להיות השפעה עצומה, גם אם איכותו ירודה ביותר. בשל כך, לקחתי קובץ של דגל במשקל עצום ובאיכות הגבוהה ביותר ודחסתי אותו למשקל הקל ביותר שיכולתי להשיג ובתנאי שיישאר בגודל וברזולוציה זהים למקור ומתאימים לדפוס. הגעתי לעשרים קילובייט, חיסכון של כאלפיים אחוזים מהמשקל המקורי ועל אף שהדגל עבר שינוי קל, לדעתי הוא עדיין מעודכן לצרכים הנוכחיים".

דגלים. דגל ישראל של jewboy מעצב ואמן (צילום: living)
מחווה למהפכות שמתחילות באינטרנט. Jewboy|צילום: living
 

סימני דגל

הטייס, מעצב גרפי וטיפוגרפי: "את הדגל שלי מצאתי מפורק ומפוזר לאורך מסלול טיול משפחתי בנחל צלמון בסוף השבוע השני של פסח האחרון. הוא נאסף במצלמת האייפון והוכן באפליקציית Grid-Lens גם היא של האייפון".

אין תמונה
סימוני דרך בנחל צלמון. הטייס

הפסים הפכו לאיקס

להב הלוי, מעצב גרפי ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית, שנקר: "אני זוכר הרצאה ששמעתי בבצלאל, עוד כשהייתי סטודנט, על כך שהמגן דוד כסמל סגור בתוך עצמו ואגרסיבי כלפי הסביבה החיצונית. כתוצאה מכך גלגלתי לי בראש עשרות אופציות לדגלים חדשים ומהר מאוד, כמעט אינסטינקטיבית, יצרתי את הדגל של מגן הדוד עם האיקס עליו. אפשר לחשוב על שלל התחכמויות והסברים למה שיצרתי ולמצוא סימבוליקה שתתמוך בדעותיי הפוליטיות המובנות, אבל בעיניי מדובר פשוט בעניין עיצובי טהור".

אין תמונה
המגן דוד אגרסיבי כלפי הסביבה החיצונית. להב הלוי

אפקט הדומינו

בני רזניק, מעצב ומרצה בכיר ויצו חיפה, מנכל חברת 'פלטפורמה מיתוג': "הדגל שומר על המבנה המקורי של שני פסים ומגן דוד ויחד עם זה הוא בנוי אבני דומינו כפראפרזה לאפקט הדומינו: שינוי קטן בפני עצמו יכול להשפיע על סביבתו ויכול להביא את השינוי גם אליה וכן הלאה. מצד אחד זה שעשוע חביב ומאידך טורי ה"חיילים" הקורסים מרמזים על הסכנה והעומד לבוא אם רק אבן אחת תקרוס. העבודה מציפה שאלות שונות על מהות קיומנו כאומה, על אובדן הדרך, החלום ושברו,ערכים שאינם עוד, עתידינו באזור וכדומה". 

דגלים. דגל ישראל של בני רזניק (צילום: living)
שינוי קטן בפני עצמו יכול להביא את השינוי לסביבתו. בני רזניק|צילום: living