מגוון היוזמות והתרומות למען מפוני הדרום, שנותרו ללא המפלט הפרטי והבטוח שלהם, עלו מתחילת המלחמה מעבר לכל הציפיות. בעקבות הפרסומים על היקף הזוועות והידיעות על אלפי משפחות שנותרו ללא קורת גג, החלו להתארגן אנשים פרטים, עמותות וקבוצות מכל רחבי הארץ במטרה אחת: להקל ככל הניתן על תחושת האובדן וחוסר האונים, לנחם ולאפשר את תחילתה של חזרה לחיים, לפחות במובן הפיזי. בין כל היוזמות, אחת מחממת לב במיוחד שזכתה לשם "חזית הבית" - פרויקט שהגתה אורלי רובינזון, יזמית וכותבת ספרי עיצוב ואדריכלות, יחד עם שניים מילדיה, במסגרתו הוסב האנגר ענק לחנות שופעת פריטי ריהוט ואקססוריז. כל הפריטים בחנות נתרמו על ידי אזרחים נדיבים וחברות מסחריות, והם מוצעים בחינם לתושבים שאיבדו את בתיהם.
בהאנגר שמתפרס על פני 1,500 מ"ר, תרומת משפחת כרמי מעין החורש, שבעמק חפר, סידרו המתנדבים שהתגייסו לפרויקט, פינות תצוגה מרהיבות לפי קטגוריות. ממחלקת רהיטים הכוללת ספות ושידות, פינות אוכל ומיטות, דרך מחלקת כלי בית וטקסטיל ועד חדרי ילדים ומוצרי חשמל. יש אפילו קומה שהוקדשה לאמנות ושטיחים. כל הפריטים שמגיעים להאנגר נבחנים עם על ידי עין מקצועית, ומעצבות פנים מכל הארץ נרתמו ללוות את בני המשפחה בבחירת הציוד, בהענקת ייעוץ והלבשת הבית הזמני. כל זאת בהתנדבות מלאה.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> שובר לב: הצעצועים של ילדי בארי הוצגו בת"א
>> כביסה בכיור ובקבוק בקומקום: הצצה לחיים בחדרי המלון
30 נקודות איסוף רהיטים בכל רחבי הארץ
הרעיון נולד בסלון הפרטי של רובינזון עם שניים משלושת ילדיה עידו (27) ועדיה (24) - אושיית עיצוב פופולרית בעצמה, כאשר חשבו איך יוכלו לתרום מניסיונם האישי למאמץ המלחמתי, ולהקל במעט על סבלן של המשפחות שבתיהן נהרסו. "ביקשנו לעטוף בטוב את המשפחות שנותרו ללא קורת גג", מספרת אורלי רובינזון. "מרגע שההאנגר נפתח, ישנה שיירה קבועה של מכוניות שמשנעת רהיטים, עשרות מתנדבים מגיעים לעזור בפריקה וסידור של התרומות ועשרות מעצבות שעושות עבודת קודש ומלוות את המשפחות. אין חנות יותר יפה בעולם מההאנגר הזה", היא אומרת.
לכל משפחה שמגיעה להאנגר (לאחר מילוי טופס באתר) מצוותת מעצבת פנים שמלווה אותה בתהליך, מקשיבה לצרכים החדשים, מלקטת יחד איתם פריטים עבור הבית ואם יש צורך, מגיעה לכתובת החדשה לצורך סידור והלבשת הבית. אחד החדרים בהאנגר הוסב לחדר המשפחות, שם רובינזון והצוות פוגשים את משפחות המפונים. "בחדר יש תחושה אינטימית יותר ושם אנחנו יכולות להקשיב לסיפורים האישיים, לבכות יחד ולהתחבק. אנחנו שומעות מהיכן הם הגיעו ולמה הן זקוקות", מתארת רובינזון. "אחר כך מתחיל תהליך הליקוט משפע המדפים. יש נשים שהתחילו את התהליך דווקא בבחירת פריטי אמנות וכלי קרמיקה, שהזכירו להן את הבית עוד לפני שבחרו ספה".
איך זה עובד?
לצד התרומות הספונטניות שהחלו להגיע ישירות להאנגר, התארגנו 30 נקודות איסוף בחצרות בתים ברחבי הארץ, מהן פועל מערך שינוע אל ההאנגר ואל הבתים שמקבלים אותם. מעצבות נוספות אחראיות על סידור אינסופי של התרומות בהאנגר לפי מחלקות, וסך הכול פועלות במערך ההתנדבות כ-200 מעצבות. "פנו אלינו כ-300 משפחות, להן ריהטנו מספר דומה של בתים", אומרת עדיה, שכבר ביום שפרסמה את דבר קיומו של ההאנגר, הגיע אליו רכב עם מלאי ענקי של יצירות אמנות.
View this post on Instagramמכפר עזה להרצליה
דורין ואיתמר מקיבוץ כפר עזה התפנו לדירה בהרצליה לאחר שביתם נשרף והם הצליחו לצאת מהחלון עם שני ילדיהם הקטנים. כשדורין נפגשה עם עדיה היא הציגה בפניה תמונות של ביתה וגם תמונות השראה, שלימדו שהיא מחוברת לסגנון הטבעי, עם נגיעות בוהו שיק. "ליקטתי בהאנגר פריטים שחשבתי שהיא תאהב, כשנפגשנו הוספנו יחד עם כמה דברים והסענו אליה. תוך יום אחד הושלמה מלאכת ההלבשה". הרהיטים אגב, נשארים עם המשפחות ויוכלו לעבור איתן לביתן העתידי. "המיזם הזה גרם לי להבין כמה עיצוב הוא מעבר לשאלה אם בית הוא יפה או לא", מספרת עדיה, שעוסקת בעיצוב בתים ביום יום. "זה גם מענה פסיכולוגי, התחלה חדשה, נחת, תקווה והרבה מעבר לעיצוב – מענה שמספק תחושת בית. כשאני רואה את הילדים יושבים מול הטלוויזיה בסלון בתוך הבית, אני מרגישה שזה הצו 8 שלי".
View this post on Instagram
מקיבוץ ארז לקיבוץ חמדיה
המעצבת מיטל סיון שני הגיעה להאנגר מביתה שבגבעת חיים אחרי שבועיים של שיתוק מעבודה. היא החליטה להצטרף ליוזמה וביום הראשון נרתמה לסדר פינות שונות בהאנגר. העזרה למשפחות תופסת תאוצה, והיא ומעצבות נוספות מביאות פריטים מדירות, מגייסות הנדימנים לתלייה ומייפות דירות. אחד הזוגות מקיבוץ ארז, שהפך לאזור צבאי סגור, הגיע לדירה בקיבוץ חמדיה בעמק בית שאן. הבעל גויס למילואים והאישה ביקשה להיות קרובה אליו. היא צבעה בעצמה את המטבח הכחול בלבן, היו לה מזרנים ומדפים שאספה וספה כחולה, והיא נזקקה לפינת אוכל ושולחן לימודים. סיון שני ומעצבת נוספת בשם רינת גלעד קיבלו את הפנייה שלה. "שאלנו אותה מה הצרכים ומה הייתה רוצה. הדירה לא הייתה מתוחזקת והיא אמרה שהיא אוהבת ירוק וכחול, אבל בעיקר ביקשה שנעשה לה בית ושהיא סומכת עלינו. התארגנתי על רשימה ואספנו דברים מההאנגר, מהקטלוג ומנקודות איסוף, הבאנו אליה וסידרנו לה את הדירה ביום אחד".
הן השאירו חלק מהמדפים, הוסיפו שטיחים, וילונות, שולחן עבודה, פינת אוכל, אחסון ואמנות אופטימית ושמחה, דאגו שהפריטים שבחרו ישתלבו זה עם זה ויעניקו תחושה הרמונית של בית. קרש גדול עם כיתוב הוצב בכניסה והתחבר לעיצוב, ושולחן פינת אוכל עם כיסאות שהגיעו בזמן הליקוט התאים גם הוא. ארון שהיה מיותר נלקח משם לבית אחר. "גם היא וגם אמה אמרו שהמהפך הרגיש להן כמו בית שנעים להיכנס אליו במקום חלל עירום. במסגרת הזמן הנתון ועם הפריטים שליקטנו קיבלנו דירה מקסימה, נעימה ומזמינה", אומרת סיון שני. "היכולת והאפשרות לעזור למישהו שאיבד בית ונמצא במצב זה עזרה גם לי. המקצוע שלנו נעצר מאז המלחמה, וזה נותן תחושה טובה להיות חלק מההתרחשות, לעסוק בעשייה ונתינה בתחום שאני יכולה לעזור בו לאנשים שלא מסוגלים לחשוב על זה עכשיו".
מקיבוץ זיקים לפתח תקווה
מעצבת הפנים חני שדה צוותה לבני זוג שהגיעו לדירה חדשה בפתח תקווה לאחר שהבית שלהם, שמלא אמנות ואוספים, הפך להיות חלק מאזור צבאי סגור. "הם ביקשו את המינימום ההכרחי, היו מאוד מכירי תודה", היא מספרת. "לא פשוט למצוא את עצמך עם ריהוט יד שנייה בעמדת המקבל. 'לקבל' זה שריר שהרבה משפחות צריכות לאמן אצלן וכולן באותה סיטואציה קשה". את הדירה הם קיבלו עם תמונת אפריקאיות בשחור וזהב, ושדה ביקשה להסיר את החושך ולהאיר את הבית ברוך ואופטימיות. היא הבינה מהשיחה עם האישה שהיא אוהבת קרמיקה, אמנות וצבע, ואספה לה מההאנגר שטיח עם פרחים כדי להכניס חיות וחמימות לבית מודרני קר, פינת אוכל, תמונות, ספת יום וכרית. היא הורידה את הצילומים הכהים ובחרה לה אמנות אבסטרקטית וציורים נאיביים נוספים, שייתלו מאוחר יותר על ידי הבעל. בנוסף היא הביאה להם כלי מטבח וקטפה פרחים מהבניין שיעטרו את האגרטל ויוסיפו חום. "בית הוא הביטחון, ליבת החיים, וכל זה התערער. בפרויקט פורץ הדרך הזה אנחנו מחזירים להם את תחושת הביטחון, גם אם זה זמני. אני אסירת תודה שאני בעשייה ויכולה לעזור במשהו, לגעת באנשים שנכנסים לך ללב. כשהנשים מולי בוכות, אני מבקשת מהן להפעיל את שריר הקבלה ואומרת להן שבאותה מידה הן יכלו להיות בצד שעוזר ואני היית במקומן".
מקיבוץ גברעם לקיבוץ גבעת חיים
בדירה זו נעשתה הלבשת בית לסלון בלבד, לטובת אם ושני ילדיה מגברעם, שאביהן נמצא בכיתת הכוננות של הקיבוץ.
