שם הפרויקט: "בית בנאדה"
מיקום: נאדה, הויוגו, יפן.
גודל מגרש: 36.95 מ"ר
שטח בנוי: 63.33 מ"ר
אדריכלים: פוג'יווארה-מורו אדריכלים 
ידוע לכול שיפן היא מדינה שהמגורים בה צפופים ומחירי הנדל"ן גבוהים. מלבד שיעור האוכלוסין הגבוה, קיים במדינה מיסוי אגרסיבי בתחום הנדל"ן ובנוסף ישנם גם חוקי ירושה דרקוניים, המאלצים פעמים רבות את היורשים לחלק את הקרקעות ואף למכור חצי מהן, על מנת לעמוד בדרישות המס. לתופעה יש שתי השלכות עיקריות: הראשונה היא "חלוקת דגל" של המגרש לשני חלקים, קידמי ואחורי, עם שמירה על שביל גישה צר לחלק האחורי. והשנייה - חלוקת המגרש לשני חלקים צרים, שלשניהם גישה ישירה מהרחוב. במקרה האחרון, נוצרות לרוב שתי חלקות צרות במיוחד שהן מאוד קשות לתכנון ולבנייה. זהו גם המקרה בפרוייקט "בית ב-נאדה", במרכז העיר קובה-יפן, שתכנונו הופקד בידי משרד האדריכלים "פוג'יווארה-מורו".
מה אפשר לדחוס בשטח של רק 37 מ"ר?
הבית הקטן למשפחה פלוס שני ילדים, תוכנן על מגרש צר מאוד של 37 מ"ר - שטח קטן מאוד גם במונחים יפניים, שממוקם בין שני בתים קיימים. תנאי השטח וגודל המגרש עוררו דאגה אצל המתכננים באשר ליכולת לכלול את כל דרישות וציפיות הלקוח לתוך מבנה כל כך קטן.
על מנת להתגבר על המגבלה של רוחב הבית, המבנה תוכנן לגובה וחולק לשלוש קומות, כך האדריכלים הצליחו לתת מענה לתחושת הצפיפות שיכולה להיגרם בחללים קטנים. במרכז הבית, חלל אנכי החוצה את שתי הקומות העליונות ומאפשר לאור מהחלון בתקרה להיכנס ולשטוף את פנים הבית. 
בקומה הראשונה, קומת הכניסה, תוכננה חנייה קטנה שמספיקה למכונית משפחתית סטנדרטית. בשאר שטח הקומה תוכננו חדר האמבטיה וחדר השירותים של הבית בשני חדרים נפרדים, כפי שנהוג ביפן.
בקומה השנייה, מוקם המטבח וכן פינת אוכל קטנה המספיקה לצרכי המשפחה. פינת האוכל מוקמה היישר מתחת לחלל האנכי שחוצה את הבית. קומה זו נהנית מהאור המגיע מה"סקיי לייט" בתקרה. הרצפה שמתחת לפינת האוכל, נבנתה משלבי עץ אשר מוקמו במרווחים שמאפשרים לראות גם את חלל הכניסה מהקומה הראשונה - ע"י כך נשמר הקשר הרציף בין שלושת הקומות.
יצירת אשלייה של חלל גדול
מעל לפינת האוכל ולאורך החלל האנכי נבנתה ספרייה גבוהה עשויה ממדפים בגוון עץ טבעי, שנמתחו גם לקומה השלישית. מלבד האלמנט האסטטי, רעיון זה מבטא גם את ההנחה של המתכננים, שכול דבר חזרתי ימשוך בטבעיות את העין אל סופו, על ידי הזזת הפוקוס לנקודה הרחוקה יותר בקצה החלל - כך נוצרה אשליה של חלל גדול יותר.
בקומה השלישית תוכננו שני חדרי השינה של הילדים וחדר השינה של ההורים. גודלו של כל אחד מחדרי הילדים הוא בסך הכל 3 מ"ר. על מנת לנצל את השטח בצורה המירבית, הקיר שמפריד בין שני החדרים הוא בעצם מיטת קומותיים, כאשר הכניסה למיטה התחתונה אפשרית רק מחדר אחד ואילו למיטה העליונה מתאפשרת הכניסה רק מהחדר השני.
מופעי זיקוקים מהגג
בתקרת הבית תוכנן פתח קטן המאפשר יציאה לגג. הדבר לא היה חלק מהתכנון הראשוני, אולם הלקוח ביקש להכניסו בטענה ששנים הוא חלם שתהייה לו יציאה לגג פרטי משלו. הגג מאפשר מבט פנורמי של העיר קובה והר רוקו המזדקר מעליה ובעלי הבית יוכלו גם להינות ממופעי זיקוקי הדינור המפורסמים המתרחשים בעיר לאורך חוף הים.
לאחר מספר חודשים שהלקוח ומשפחתו עברו להתגורר בבית, הוא שלח לאדריכלים את ההודעה הבאה:
"אני אמנם מרגיש שהבית קטן אבל הוא לא מרגיש לי דחוס". אלו הן מילים משמחות מאדם שוודאי יודע להינות מהדברים הקטנים בחיים.
הכותב, ישראל נוטס, הוא מומחה לאדריכלות יפנית
הכתבה התפרסמה באתר החדש Arch News Blog, המשמש כפלטפורמת בלוגים לאדריכלים ולאנשי מקצוע בעולם העיצוב והאדריכלות. אתם מוזמנים לבקר
הפולנייה: מקסימום נוחות בדירת 29 מ"ר
הסטודנט הישראלי שעיצב לעצמו דירת 36 מ"ר