לאחר שכבש את ירושלים ות"א, ניו יורק, ברלין, קייב ופאפוס - השף מאיר אדוני ממשיך את מסעותיו הקולינריים ברחבי העולם. הפעם הפרשנות המודרנית שלו למורשת הקולינרית המרוקאית, המשלבת טכניקות בישול מתוחכמות ופריצת גבולות, הביאה אותו לסינגפור.
>> תחת שמי ים התיכון: מלון בוטיק בסן טרופה בסטייל כפרי
>> זה הכפתור במכונת הכביסה שלא הכרנו עד עכשיו, וחבל
"אניבא" היא מסעדת דגים חלבית כשרה שמחברת את טעמי המזרח התיכון עם רגישות אירופאית, וגם הקונספט הראשון של השף אדוני במזרח אסיה בשיתוף עם היזמים Foragers, שמביאים לאזור את הטעם הישראלי. אדוני הסביר בעבר שיש מקום למסעדה כשרה בסינגפור עבור משפחות יהודיות וישראליות שצורכות אוכל כשר, וכן עבור חברות ומשקיעים שמעבירים את עסקיהם מהונג קונג לסינגפור. "הרבה שנים אני זוכה לגעת וליצור במקומות שונים ברחבי הגלובוס וכל פינה מרגשת כמו הראשונה", אומר אדוני. "מדובר בפעילות מאוד עוצמתית שמחייבת צוות מסור מאוד לצידי ומשפחה מאוד תומכת ומכילה, ולשני אלו תודה לאל זכיתי".
על "אניבא" הוא מספר שהמסעדה משקפת מסע בין המזרח הרחוק למזרח התיכון שבא לידי ביטוי בכל מובן. "מסעדה זו חוויה שחייבת להיות גדולה מסך חלקיה. אין סוף אלמנטים חייבים לעבוד בסימביוזה יחד, בדיוק כמו חומרי גלם במנה. כמו לילדים, כך גם לכל מסעדה יש שם אחר, אופי אחר ועיצוב אחר וזה במתכוון".
מסעדת אניבא ממוקמת במבנה בן חמש קומות באזור העסקים המרכזי של סינגפור, מתוכו ארבע קומות משרדים ורופ טופ בקומה החמישית. נהר סינגפור משתקף מקיר הזכוכית של המסעדה החדשה, שנפתחה לפני כחודשיים בהשקעה של 5 מיליון דולר סינגפורי, שהם כ-13 מיליון שקלים, על שטח של 500 מ"ר. התהליך התמשך שנה וחודשיים בשל עיכובים בעקבות מגפת הקורונה. "נדרשנו לאישור מיוחד כדי להגיע לשם, לבדיקת קורונה כל חמש שעות ולדיווח היכן אנחנו נמצאים", מספר המעצב הישראלי ניר רן על התנאים הנוקשים. כל נסיעה לסינגפור עברה דרך טורקיה או דובאי, ארכה 14 שעות וחייבה מנהל פרויקט מקומי, מולו התנהל הפרויקט באמצעות פגישות זום שבועיות. "היינו דנים על כל פרט בזום ומקבלים דוגמה של הפרט לאישור, ודיונים בשטח נעשו לפי התקדמות הפרויקט", מספר רן. "ניהול פרויקט מרחוק דורש תכנון מדויק ומחושב ועבודה מאוד מסודרת, כי אי אפשר לקפוץ לשטח כמו בפרויקט בארץ. הקבלנים מקצועיים וברמה גבוהה כך שקל לעבוד איתם".
רן, שעיצב לאדוני גם את "לילה" בברלין, קיבל לידיו קומה ריקה בבניין ששופץ, עם שלושה קירות וקיר רביעי מזכוכית. העיצוב שנבחר הוא אבסטרקטי-אקלקטי שמעניק חוויית לקוח עוצמתית המערבת את חמשת החושים. המסעדה מוקפת נרות, וקטורת מפיצה ריח מיוחד שמשתלב עם ריחות האוכל. אמנות ומוזיקה של דיג'יי, שהווליום שלה מתגבר ככל שנוקפות השעות, מכניסים את הקהל לחוויית בילוי שונה שמזכירה דיינר קלאב. "המלצרים משדרים חום ושמחה, שמזכירים את תל אביב ואת שוק מחנה יהודה. פחות רשמי אבל לצד זה העיצוב מיוחד והמנות מספקות פרשנות גבוהה למאכלים מסורתיים".
עיצוב המסעדה מבוסס על הפכים בין מסורתיות, התנהגות ותרבות משני אזורים שונים בעולם שמתחברים יחד. "חיברנו את פעם עם עכשיו, שתי תרבויות, שתי היסטוריות ויצרנו מסע חווייתי בזמן. זו גם משמעות שם המסעדה – אני בא, כלומר מגיע", הוא מסביר. "והסועדים חווים חוויות ריגוש שונות מעצם הימצאותם בכל אזור בחלל". המסעדה מחולקת לאזורים שונים, שכל אחד מהם מספר סיפור משלו ומזמין את המבקרים להתמזג בכל פעם עם אזור אחר. מעלית מהאזור החדשני ההייטקי שבחוץ, כמו סינגפור כולה, מובילה היישר לדלת הכניסה, שם נחשפים לעולם הישן דרך מנהרה שעשויה קשקשי נחושת, ומשחקי התאורה של הנרות מדמים מערת נטיפים.
הפגישה עם המארחת מובילה לחלל שמשדר אווירה עשנה - בר לאונג' שבנוי משיש ומוטות פליז שבו יכולים האורחים לשתות קוקטייל ולהתעטף בריחות, צלילים ואנרגיה בזמן ההמתנה לשולחן. בין השולחנות גופי תאורה רצפתיים מבד לבן, שנבחר מחברת אקווה הישראלית. מהבר מגיעים לאזור היער, שבו גזעי עץ אמיתיים מרצפה עד תקרה, הנותנים תחושה של רואה-לא-רואה, ודרכם מציצים הנהר וקו הרקיע של העיר. התאורה על ארבעת השולחנות באזור זה נראית כפטרייה קטנה ומינימליסטית שמאירה על השולחן בלי להסתיר את הנוף.
בהמשך נמצא אזור ה-VIP וממנו מגיעים לבר הקוקטיילים המרכז, שבו גופי תאורה בצבעוניות ירוקה המדמים פטריות מהמסורת היפניות, ויחד עם שטיחים פרסיים למרגלות הבר מספקים מופע אמנותי. ממול במה מוגבהת עם קיר תבליטים מכופף בהשראת אתר ישראלי עתיק מלפני 2,000 שנה, שבו בילה רן עם ילדיו. שולחנות ומושבי תא חצי עגולים אינטימיים מוארים באור נמוך, בהתאם. מהבמה נצפים המטבח הפתוח וחגיגת הבישול המתרחשת אצל אדוני והטבחים. אזור המטבח תוכנן כסנטר בולט, ונורות בחזית, המדמות להבות מרצדות של נרות, מצטרפות לעשן מהמטבח ליצירת תחושה של מקדש. מגן דוד תלת ממדי בעמדת המלצרים המרכזית נראה כבר בכניסה ומוסיף לאווירה, וכמוהו גם הקירות המשלבים סמלים במשחק בין התרבויות.
רבים מפריטי הריהוט והעיצוב הוזמנו במיוחד לפרויקט מנגרים מקומיים, ומתבססים על חומרים טבעיים שיוצרים חמימות כמו עץ, שיש, פליז, נחושת וברזל טבעי לא צבוע. פלטה של גווני עץ כהים ברחבי המסעדה מוסיפה לדימוי של קרחת יער אפלה הממוקמת על צלע הר. תאורת ה"ירח" נוצרת מהמנורות והנרות, והרצפה כהה ובעלת טקסטורה דמוית חול. "יצרנו מסע בקרחת היער מול הנוף, מעין חוויה של טבע במקום חוויה של מגדל", מסביר רן, ששיתף פעולה בפרויקט זה עם מעצב התאורה צח כהן.
הקשר בין העיצוב לחוויית האוכל בלתי נמנע, ומבוסס על משחקים בין ישן לחדש: כלים בסגנון מרוקאי ולצידם כלים אותנטיים מהמזרח, עליהם מוגשות מנות שגם הן משלבות בין שתי התרבויות. רן: "למאיר היה חשוב שהעיצוב יהיה אותנטי וידבר בשפת האוכל. הוא היה מעורב בקונספט המקום, בחלוקה לאזורים ובהעמדה, ובחר יחד עם היזמים את כלי האוכל בהתאם לבריף המותאם לעיצוב".
