קהל עצום ממלא בכל קיץ את אתר הנופש המנומנם ברגנץ שבאוסטריה, רק כדי לצפות באופרות המוצגות על הבמה הצפה באגם קונסטנץ, במסגרת פסטיבל ברגנץ. הקונסטרוקציה הרחבה שצפה על המים נחשבת לבמה הגדולה והמושקעת ביותר בעולם.
הפסטיבל, שנפתח לראשונה ב-1946, מציג במה שונה וגרנדיוזית מדי שנתיים. לכבוד האירוע, שייפתח השנה ב-17 ביולי ויציג על במה חדשה את "חליל הקסם" של מוצרט, אנחנו מזמינים אתכם להתרשם מהבמות המופלאות שהוקמו לאורך ההיסטוריה של הפסטיבל.
"כרמן", 1991-1992: האופרה "כרמן" של המלחין הצרפתי, ז'ורז' בוזה, מגוללת את סיפורה של צועניה יפיפייה חמת מזג ושוברת לבבות סדרתית. היא משכנעת את דון ז'וזה, חיל המשמר לערוק מבסיסו ולהצטרף לקבוצת המבריחים שלה. לאחר שהוא עורק מהצבא ומצטרף אליה, היא מתנערת ממנו לטובת לוחם שוורים. הבמה המרשימה עוצבה ברוח האופרה, שחלק מהסצנות שלה מתקיימות באמפיתיאטרון, בנוף הרים ובכניסה למפעל סיגריות.
"נשף המסכות", 1999-2000: האופרה "נשף המסכות", מאת ג'וזפה ורדי, מבוססת על הרצח ההיסטורי של מלך שוודיה, גוסטב השלישי. עיצוב הבמה זכה לחשיפת אדירה והפך לאחד הסטים שמסמל יותר מכל את פסטיבל ברגנץ. שלד מסיבי המתנשא מעל ספר פתוח וצופה בדמויות הזעירות הנעות על הבמה כזירה לנשף המסכות, איחד ניגודים כמו מוות ומחול.
"לה בוהם", 2001-2002: האופרה "לה בוהם" של ג'אקומו פוצ'יני מתארת תמונות מחיי הבוהמה ברובע הלטיני בפריז בשנת 1840. בהתאם לרוח האופרה עוצבה הבמה בהשראת בתי הקפה הצרפתיים, שלושה שולחנות עגולים וכיסאות ביסטרו ענקיים הוצבו על המים, עם מעמד תמונות כמוטיב לאופי הסיפור.
"סיפור הפרברים", 2003-2004: המחזמר האמריקאני, "סיפור הפרברים", של המלחין ליאונרד ברנשטיין זכה להיות מוצג על גבי הבמה הצפה הגדולה ביותר בעולם. העלילה שמתרחשת ברחובות ניו יורק מגוללת את סיפור אהבתם של שני צעירים המשתייכים לשתי חבורות רחוב יריבות. לכבוד המחזמר עוצבה הבמה כעיר עתידנית עם מייצגים מופשטים שהתפתלו מהבמה, כמו ורסיה לעיר ניו יורק.
"הטרובדור", 2005-2006: האופרה "הטרובדור" של ג'וזפה ורדי מגוללת סיפור על רומנטיקה, אובססיה, ונקמה. האופרה עמוסה בקרבות חרב, מוות, נקמה, וסופו של דבר - חרטה. לכבוד הסיפור מלא היצרים עוצבה הבמה במראה תעשייתי שנראה כמו בית זיקוק בצבע אדום נועז.
"טוסקה", 2007-2008: האופרה "טוסקה" של פוצ'יני היא מלודרמה שמתרחשת בשנת 1800 ברומא, כאשר שליטת הממלכה על נאפולי מאויימת על ידי פלישתו של נפוליאון לאיטליה. האופרה שמתארת עינויים, רצח והתאבדויות, הציגה את העלילה המסובכת על רקע בלתי נשכח. עין ענקית שמסתובבת וחושפת חדר נסתר. על הסט ביקר באותן שנים, הבמאי והמפיק של הסרט ג'יימס בונד, שכל כך התרשם מהבמה, והחליט לצלם שם סצנה שבו בונד פוגש את יריבו לראשונה. סצנות לסרט של ג'יימס בונד משנת 2008.
"אאידה", 2009-2010: אאידה, הנסיכה של אתיופיה, שבויה בידי האויב המצרי ומשמשת כשפחה לאמנריס, הנסיכה של מצרים. אאידה מתאהבת ברדמס מנהיג הצבא המצרי. האופרה מספרת על משולש האהבה שנוצר בין שלושתם. במקום התפאורה המדברית החליטו מעצבי הבמה להגדיר את התפאורה מחדש, העתקים בגודל טבעי של פסל החירות - או לפחות, פיסות שלו - היוו את התפאורה הדרמטית לעיבוד עכשווי של "אאידה" של ורדי, כסמל לזכויות האדם המתפוררות. חלק מהתפאורה היתה תלויה ולכאורה צפה ועלתה לשמים בנקודות שונות באופרה. הפרשנות המקורית התקבלה בהתלהבות על ידי המבקרים והקהל כאחד.
"אנדרה שנייה", 2011-2012: הבמה האחרונה נראתה כמו שרידים אחרונים של ציוויליזציה נכחדת. פסל שעולה מן האגם כשראשו עטוף, נחשף בתחילת ההופעה וחושף מערכת של מדרגות אשר מובילות עד לעינה של הדמות. האופרה שהולחנה על ידי המוסיקאי האיטלקי אומברטו ג'ורדנו, מציגה את סיפורו של המשורר אנדרה מארי שנייה, שהוצא להורג בזמן המהפכה הצרפתית. במהלך ההופעה צווארו של הפסל נותק וראשו נפל לאחור כדי לחשוף סט נוסף.
100 מטר מעל המים: מלון מרהיב בביג'ין