סיפור תכנונה החדש של הדירה השוכנת בשיכון ל' בתל אביב, מגלם במידה רבה את השפעת קצבו של הזמן החולף על תחום העיצוב. "כשפגשתי לראשונה את הדירה, נראה היה שהזמן בה קפא ועצר מלכת אי שם בשנות ה-80", מספרת האדריכלית אסנת ברש שבידה הופקד פרויקט התכנון המחודש שבוצע בה."מבעד לחפצים שהיו פזורים סביב בלטו אלמנטים תכנוניים ומאפייני עיצוב שרווחו באותה תקופה, וככל הנראה אף הושקעו בהם בזמנו הרבה כסף ותשומת לב, דוגמת הנמכות גבס עם פיתוחים, מחיצות בקווים מעוגלים, וגולת כותרת בדמות סגירת זכוכית גדולה וכבדה שנועדה לספח את שטח המרפסת לחלל הפנים ובכך להרחיבו, אך למעשה חוללה בדיוק את ההפך".
חדרי השינה בקומת הכניסה
הדירה, ששטחה 130 מ"ר בפרישה לשני מפלסים (דופלקס), נחלקה לקומת כניסה ובה סלון וארבעה חדרי שינה, וקומת גג שבה חדר נוסף עם יחידת רחצה צמודה. בעליה החדשים, משפחה עם שלושה ילדים, התלבטו ארוכות באשר לחלוקה הנכונה להם, ובעיקר באשר לשימוש בקומת הגג: האם לייצר בה את יחידת ההורים, את חדר המשפחה, או שמא ליעד אותה לבת המתבגרת. בסופו של יום הוחלט לייצר בה פינת משפחה שתשמש בשלב הראשון גם כחדר למשחקי הילדים, ועם הזמן אכן תהפוך לחדרה של הבת.
בהמשך לכך, את כל חדרי השינה הוחלט לרכז בקומת הכניסה: יחידת הורים, חדר לבת וחדר משותף לשני הבנים, כך שהחדר הרביעי נותר פנוי ויועד לשמש כחדר עבודה. לאור הפרוגראמה שהתגבשה הוסרו כל המחיצות הקיימות במטרה לייצר את החלוקה המבוקשת ולהפוך את המרחב לבהיר ומאוורר, וברש מסבירה: "במהלך השנים בוצעו בדירה שינויי מיקומים שלא היטיבו עם חללה. אחד מהם היה העתקת מיקומו של המטבח לאחד מחדרי השינה, והשני, כאמור, היה סיפוחה של המרפסת החזיתית לחלל המגורים. המטרה הייתה ליצור היררכיה קריאה וברורה של חללים ופונקציות, אשר תייצר ניקיון ויזואלי, ויותר מכל נוחות מקסימאלית למשתמשים".
בתכנית החדשה שטוותה השיבה ברש את המטבח למיקומו המקורי, כאשר מהלך זה אפשר לנצל את מרפסת הכביסה ולכלול אותה כשטח שירות בתוכו. מיקום החדרים נקבע כמערך מסודר לאורכו של מסדרון, אותו יצרה ברש ייעודית לצורך זה כאזור פתוח משני עבריו על מנת לשמר תחושת חופש וזרימה. אורכו של המסדרון אף נוצל למיקום ארון שירות גדול המשרת את צרכי האחסון הכלליים של הבית, כאשר אופן תכנונו במנותק מהתקרה מדגיש-מעצים את תחושת הפתיחות.
הוצאת המרפסת מחלל הפנים והשבתה לשמש כמרפסת כמו מרפסת, הייתה משימה לא פשוטה, מספרת ברש, "הדעה הרווחת היא שהכללת מרפסת כחלק מהמרחב מגדילה אותו, וקשה לשכנע שלעתים דווקא השטחים הריקים, אפילו כאלה שאינם מנוצלים, הם שמייצרים תחושת גודל ואווריריות".
ואמנם, למראה החלל המחודש אפשר גם אפשר להיווכח כיצד המשימה הלא פשוטה שהצליחה בסופו של דבר, אכן שדרגה את החלל תוך הענקת תחושת המרחב המבוקשת וערכים מוספים: העניקה לו מבט "ממוסגר" אל הנוף, החדירה לחללו אור רב, ואף זיכתה את הדיירים באפשרות ליהנות מחוויה תל אביבית טיפוסית של ישיבה במרפסת צמודה לחלל המגורים, עם ליטוף של בריזה נעימה וכוס יין ביד. שינוי אחר, שתרם אף הוא להדגשת ממד המרחב ופתיחותו של החלל, היה ויתור על אחד מחדרי השינה (שני הבנים, כאמור חולקים חדר משותף) לטובת חדר משפחה ועבודה, שמוקם כמו "מאחורי" חלל המגורים, כך שהוא מופרד ממנו ופתוח אליו בעת ובעונה אחת.
"השאיפה שלי היא תמיד ליצור מערך זרימה פשוט, אבל שזור במצבים הנוצרים על ידי מערכות יחסים משתנות בין הפונקציות השונות, אשר אגב כך מגדירות מקצב תנועה וקשרי מבט המעשירים את החיים במרחב הבנוי", אומרת ברש. שפת העיצוב שנבחרה בעקבות זאת מאופיינת בקו מודרני ונקי הנשען על פלטה בהירה בעיקרה: ריצוף באריחי גרניט פורצלן בגון בז', וקירות שנצבעו בלבן שבור. הבחירה בפלטה הבהירה-מאופקת אפשרה לשלב בחלל חומרים ומרקמים נוספים הנוסכים עניין שונה, דוגמת חיפוי בריקים בקיר המסדרון, או טיפול שהוענק לגרם המדרגות שנותר במיקומו המקורי, אך חזותו שודרגה על ידי יצירת משחק חומרי: קונסטרוקציית ברזל לבנה ומדרכי עץ.
ברש: "הבהירות השולטת מדגישה את אווריריות המרחב, ובה בעת בהיותה ניטרלית מאפשרה לשלב כל צבעוניות רצויה בדמות אקססוריז או פריטי טקסטיל, ואף מעניקה רקע הולם ומקום של כבוד ליצירות אמנות ששולבו בו, ובכלל זה פסלי אבן שהינם מעשה ידי בעלת הבית וחפצי אמנות נוספים".
סיטואציות אור משתנות
את המסגרת הבהירה משלימה התאורה, שתוכננה באותה שפה נקייה ומודרנית ובמטרה לייצר סיטואציות אור משתנות: שטיפה מלאה, הדגשת אלמנט/אובייקט כלשהו, או תאורת אווירה. בתוך כך שולבו כאן גופי תאורה צמודי תקרה בעיצוב קו פשוט ונקי, גופים ששוקעו בהנמכות גבס שבוצעו באזורים מסוימים, ופס תאורה שקוע ונסתר שהותקן מעל המחיצה הצפה של המסדרון, כשהוא מפיץ אור עקיף כלפי מעלה ומדגיש את הניתוק מהתקרה.
מעל שולחן האוכל הותקנו גם גופי תאורה תלויים על מנת להגדירה ולהדגישה כ"מקום" במרחב. כמו מסגרתו הנקייה-בהירה של החלל, כך גם פריטי הריהוט ששולבו בו הינם כאלה, עם תוספת של נגיעות צבעוניות, כמו, למשל, שטיח צבעוני ששולב בחדר המשפחה/עבודה, עבודות האמנות, או פריטי הנוי שנבחרו בקפידה. הניקיון הוויזואלי נשמר גם בחללי הדירה האחרים, תוך שילוב מאוזן של חומרים ומרקמים המעשירים אותו אך אינם מפרים אותו, ואין ספק שבחזותו העכשווית המהודקת שמשדרת שלווה, מדובר במרחב מגורים חדש שהדביק את קצב הזמן: הותיר את עברו הדחוס מאחור, כשהוא מספק לדייריו הווה אוורירי, נוח ונעים למחייה.
תכנון ועיצוב פנים: אדריכלית אסנת ברש
הכתבה פורסמה במגזין "בית ונוי"