הסגנון הבינלאומי (הבאוהאוס, בשמו התקני) הביא את תל אביב למעמד ההכרזה כאתר למורשת עולמית בשנת 2003, ובאורח נס הרים את הנדל"ן המתפורר והמוזנח שבה לסמל סטטוס לעשירים בלבד שלא מפסיק לנסוק.
מעניין שבין הבתים המינימליסטיים שנבנו בשנות ה-30 וה-40, שהתרגלנו כל כך לראות, טמונים ברחובות העיר גם כמה בניינים אחרים לגמרי שלמרות שנעלמו מהשיח האדריכלי במשך השנים דווקא מתבלטים בצורתם המיוחדת. אלה הם בנייני הסגנון האקלקטי, כ-800 מבנים ששרדו את תהפוכות המודרניזציה עד שזכו בחותמת השימור גם הם.
הסגנון האקלקטי נכח בתל אביב לתקופה קצרה של עשור אחד בלבד, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, והיה חלק בלתי נפרד מהתפתחות השפה האדריכלית המקומית. בראשית המאה הקודמת חיפשה החברה היהודית שהחלה להתגבש בארץ זהות אדריכלית שתכיל בתוכה את המורכבות של מקומיות והתבדלות בו זמנית. בעוד בעולם כולו רווח סגנון דומה למשך תקופה ארוכה, בארץ היה רק לרגע קצר, ומאפייניו ייחודיים.
הסגנון האקלקטי הישראלי אינו אהוד באקדמיה ובפרקטיקה, אולי כי מעולם לא הצליח לייצר מערכת חוקים מובהקת ואולי כי הסגנון הבינלאומי שסחף את הארץ אינו סובלני כלפי סגנונות אחרים, תכונה שגרמה למחיקת מבנים רבים לאורך השנים. למרות כל זה, רוב האנשים שילכו ברחוב יתפעלו דווקא מבית אקלקטי, וזו נקודה למחשבה.
בתי הסגנון האקלקטי מפוארים ומונומנטליים, וממחישים את הלך הרוח של שגשוג ופריחה בתל אביב של אותה תקופה. הם מתאפיינים בקישוטיות רבה, תקרות גבוהות, רצפות מאוירות וציורי קיר, ונותנים תחושה אירופית ובה בעת אוריינטלית. אולי בגלל המינון הנמוך של המבנים הללו השזורים במפתיע ברחובות העיר האפרוריים, אולי משום שהם מתיישנים טוב, הם מרגשים ומייצרים תחושה של משהו אחר ורחוק.
עוד באתר לעיצוב הבית:
- הדופלקס של משה קסטיאל הוא כרטיס הביקור של העסק
- בודק הפירות שיזהיר אתכם מראש. החמישייה
- לכל הכתבות בערוץ living
מה הוא מבנה אקלקטי?
מבני הסגנון האקלקטי והבאוהאוס קרובים לזה בגיל, נבנו לרוב על ידי אותם אדריכלים, רובם עברו הזנחה ארוכת שנים עד שסוף סוף נזכרו בהם וכיום זוכים לעדנה מחודשת, ואת כולם היד לא משגת. הנה כמה כללי אצבע שיחדדו את ההבדלים בין מבנה מהסגנון האקלקטי למבנה מהסגנון הבינלאומי:
לקטני: הסגנון מכונה אקלקטי כיוון שהוא מלקט מוטיבים מבניים וקישוטיים מסגנונות שונים. בשונה מהזרם האקלקטי העולמי, בתל אביב נכחה גם ההשראה המקומית-מזרחית. הסגנון הבינלאומי מובהק, מוחלט ונטול התלבטויות. המודרניסטים, אגב, האמינו שיש אמת אחת ושהם מצאו אותה, וגאלו בכך את העולם מהעיסוק המייסר והסיזיפי במה יפה ומה לא.
קלאסי: בסגנון האקלקטי ניתן לזהות מרכיבים מהאדריכלות הקלאסית, כמו צירי סימטריה, חלוקה לשלוש, או במוטיבים מבניים כמו קשתות, כיפות, קרניזים וכותרות. הסגנון הבינלאומי דווקא מתחבר לאי-סימטריה.
טכנולוגיה: יותר נכון, פחות טכנולוגיה. בהשוואה לסגנון הבינלאומי שבחן את הטכנולוגיה המתפתחת עם יכולות הבטון המזוין (זוהי למעשה שיטת הבנייה הרווחת היום – עמודים וקורות בטון המחוזקים בברזל בזמן היציקה) והצליח לוותר על הקירות הנושאים, במבנים אקלקטיים אין פתחים גדולים ואין קומות עמודים. החלונות בעלי פרופורציות צרות וגבוהות לעומת "חלונות סרט" בסגנון הבינלאומי, המאופיינים בפרופורציות רחבות ונמוכות.
יודאיקה: בוני הסגנון האקלקטי התל אביבי הנכיחו את יהדותם במוטיבים קישוטיים במבנים שיצרו, כמו מגן דוד ומנורה ביציקות בטון על גבי החזית, בוויטראז'ים בחדרי המדרגות, בעבודות עץ, ברזל או קרמיקה מצוירת בתוך המבנים ועל חזיתותיהם. הסגנון הבינלאומי, כפי הנרמז משמו, מתנער מזהות ספציפית ובכלל מעדיף להיות כמה שיותר נקי ולא מקושט.
צבע: הסגנון האקלקטי צבעוני, מקושט ומעוטר. נוסף לקירות החוץ שנצבעו בצבעים חיים, גם פנים הבית עשיר בצבע, בציורי קיר, ריצוף, שטחים ויטראז'ים ועוד. הסגנון הבינלאומי, ניחשתם נכון, מעדיף מונוכרום.
נחלת בנימין 27 פינת גרוזנברג, מלון נורדאו, יהודה מגידוביץ' 1925. מלון נורדאו הוא מבנה תיאטרלי ומפואר שהודות לעומס הוויזואלי שלו קובע את נוכחותו בשטח ומדגיש את היותו מבנה ציבור.
כל התמונות מהספר פאר וחול, מרכז הבאוהאוס תל אביב. כתיבה: תמי אולך לרר, צילום: רן ארדה, הפקה: ירון לוי.