את השנה החדשה ביקשנו להתחיל עם בשורה: העיצוב הישראלי חי ובועט, והטוב עוד לפנינו. אספנו כמה מהמעצבים המובילים, הבולטים והפורים ביותר בישראל, כאלו ששמם הולך לפניהם, וביקשנו מהם לבחור מעצב או מעצבת שלדעתם יהיו הדבר הגדול הבא. אז מי יהיו המעצבים שיותירו את חותמם על השוק המקומי? כשהתשובות התחילו לזרום גילינו דור חדש מפתיע, מתחומים שונים לגמרי, וגם נתון אחד שאי אפשר להתעלם ממנו: העתיד מלא בכוח נשי.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
- לכל הכתבות בערוץ living
- הברקת השנה: 100 טיפים לניקוי קל ויעיל
- בדקנו לאיזה פריט יש את האימפקט הגדול בבית
אירית אקסלרוד בחרה את אדריכל מיכאל פלד
אקסלרוד, העומדת בראש משרד אקסלרוד אדריכלים הישראלי, הקימה את המשרד המצליח בשנת 2000. משרדה חולש על תחומי האדריכלות השונים: מהבנייה הפרטית, דרך תכנון מבני ציבור ועיצוב חללים מסחריים ומשרדים, לצד פרויקטים מול עמותות ותכנון מבנים עבור קהל בעל מוגבלויות. בשנת 2005 הקימה אקסלרוד משרד בסן פרנסיסקו. כיום היא עמלה על פרויקט לעשירי סיליקון ואלי עמוק בתוך נוף של טבע פרוע ובתולי, שם תייצר "קופסאות זכוכית " בעיצוב מודרני. היא על קו ישראל ארה"ב גם בעבודה היומיומית שלה, שבה היא מעצבת משרדים בינלאומיים שעושים עלייה לישראל.
נימוק המעצבת: "קשה לי להגדיר את הבחירה במיכאל כ'כוכב הבא', בגלל הצניעות שהוא פועל בה. מיכאל מודרניסט בנשמה, מעצב לאנשים אמיתיים ולא לקטלוגים. הוא מעצב ממקום של מודרניזם אמיתי, בסיסי ובאוהוסי לצד עדכניות, ומשלב בתוך זה את האישיות הנעימה שלו. אני מאוד מעריכה את היותו לא ראוותני ולא טרנדי אלא עמוק ומבוסס. התכנון שלו תרבותי ואינטליגנטי, שומר על צניעות, קנה מידה ופרופורציות".
פלד הקים את הסטודיו שלו בשנת 2012 בתל אביב. הוא עוסק בעיקר בעיצוב חללי מגורים גדולים כקטנים, לצד פרויקטים ציבוריים ופרויקטי תמ"א. הוא רואה בפונקציונליות כערך מוביל בתכנון ובבחירת החומרים והצורה, מאחר שהיא מאפשרת ניקיון ופשטות, "תוך הדגשה של רעיון ומימוש הפוטנציאל הטבעי של המרחב על מנת ליצר חוויה הרמונית". על אף חיבתו לפונקציונליות, בבוא היום מקווה פלד לתכנן חלל ללא פונקציה מוגדרת, שמעביר חוויה באמצעות חומר ונותן ביטוי תלת ממדי לרעיון מופשט (פביליון). כשנשאל על פרויקט שהוא אוהב במיוחד, הוא משיב כי "אף שמאז ומתמיד נושא המגורים קרוב ללבי, בכל קני המידה, החל מדירות ועד בנייני מגורים, והוא מהווה את נפח העבודה המרכזי - כרגע פרויקט ציבורי שנמצא בשלבי תכנון מתקדמים מעניין במיוחד בהקשר של השתלבות בקונטקסט, במציאת פתרונות לפרוגרמה מורכבת וכו'. עד כמה שהדבר נדוש, הפרויקט שעומד כרגע על הפרק הוא תמיד הפרויקט הכי מעניין".
סיגל ברנוביץ ואירנה גולדברג בחרו את מעצבת הפנים מעיין זוסמן
במשרדן הדרום תל אביבי מנצחות ברנוביץ וגולדברג על כמה מהפרויקטים האדריכליים המסקרנים בעיר. לאחר שנים של שיתופי פעולה, חברו השתיים באופן רשמי והקימו משרד משותף. השתיים, בשיתוף פיצו קדם והמעצבת גלי עמית, עיצבו פרויקטים בתחום המסחרי ובתחום המגורים, כולל כמה מהתופעות הקולינריות-העיצוביות המדוברות ביותר, כמו המסעדות בינדלה וטאיזו. לאחרונה עיצבו גם את הביסטרו יא-פאן, משרדים ואולמות תצוגה. עבודות הסטודיו מתאפיינות כבעלות איזון עדין בין אמנות ועיצוב ונשענים על מיזוג מלא בין מחשבה קונספטואלית ופונקציונליזם.
נימוק המעצבות: "אנחנו לא מכירות אותה באופן אישי, אבל נתקלנו בעבודה שלה ואהבנו. אחרי שראינו את האתר שלה הבנו שהיא יותר מראויה לפרגון. היא עובדת ממש יפה".
זוסמן הפועלת אף היא בתל אביב ייסדה את הסטודיו שלה בשנת 2012. היא התחילה את דרכה המקצועית בהייטק, ואת ההסבה לתחום העיצוב עשתה לאחר לידת בנה הבכור. "החלטתי שאני חייבת לעשות את מה שאני אוהבת, התחלתי ללמוד בתוכנית אינטנסיבית ומשם הכל התגלגל". הסגנון של זוסמן מאופיין בקווים נקיים וסימטריה, לצד שילוב צבעוני מאופק. היא עוסקת בעיצוב חללים פרטיים ומשרדים וברזומה שלה תמצאו משרדים בנמל תל אביב וברוטשילד ומשרדי סטארט אפ גדולים וקטנים. כשהיא נשאלת על פרויקט החלומות שלה היא משיבה: "ברמה האגואיסטית, לעצב לעצמי את הבית בבוא היום, ככה זה כשהסנדלר הולך יחף. אבל ברצינות: אני מגשימה את החלום שלי ורק רוצה להמשיך, להתפתח ולעשות את מה שאני אוהבת".
דוד טרטקובר בחר את המעצבת הגרפית טלי ליברמן
יותר מ-40 שנה ניצב טרטקובר, חתן פרס ישראל, בחזית העיצוב הגרפי הישראלי. טרטוקבר, או "טרטה" אם תרצו, הוא גם אמן, חוקר, מרצה בכיר בבצלאל ואוצר, שאין ישראלי שלא נתקל בעבודותיו העוצמתיות והבועטות. טרטקובר עומד מאחורי כמה מהיצירות הגרפיות המוכרות ביותר בתולדות המדינה כמו כרזת השלום האייקונית, הלוגו של שלום עכשיו וכרזת "אמא" הצובטת.
נימוק המעצב: "קשה להחליט מי הוא או מי היא המעצב הגרפי המסקרן והמבטיח. בשמחה הייתי מכתיר את מיכל סהר, אבל היא כבר הפכה ל'מותג'. מאז שמיכאל גורדון העלה את עיצוב הספרים לרמתו הגבוהה הנוכחית מנסים מעצבי הפרינט לפתח שפה ייחודית ומקצועית. מעצבת ספרים בולטת בדור הבא היא טלי ליברמן, המשלבת שליטה בקלאסיקה עם נגיעות ג'אזיות מקוריות והיא בחירתי. (גילוי נאות: טלי עבדה במחיצתי כשנתיים)".
ליברמן למדה בבצלאל וסיימה את לימודי תקשורת חזותית ב-2013. "לא הכרתי את המקצוע עד שניסיתי להתקבל ללימודים, אבל מגיל צעיר הייתי בחוג אמנות והמורה שלי למדה בבצלאל. זה תמיד היה חלום שהשתעשעתי איתו". כיום היא עוסקת בעיקר בעיצוב ספרים, קטלוגים ותערוכות לצד מיתוג ואתרים. בשבוע שעבר נפתחה תערוכה במוזיאון פתח תקווה שהיא הייתה שותפה לעיצובה, ולאחרונה ראה אור ספר של האמנית נירית גור לביא שליברמן היתה אמונה על עיצובו הגרפי. עד לאחרונה עברה בסטודיו של להב הלוי, וכעת יצאה לדרך עצמאית. "חשוב לי לעשות עיצוב אחראי המתייחס בכבוד לכל פרויקט, כזה שאולי יכול לשנות קצת. אולי להצליח ליצור עיצוב יותר מקומי, שמתייחס לתלת לשוניות ולמיזוג התרבויות פה".
דן ריזינגר בחר את המעצבת הגרפית נטע ויצטום
עיצוביו של ריזינגר מקיפים אותנו בכל פינה: ב-60 השנים האחרונות עיצב חתן פרס ישראל כרזות, לוגואים, פסלים, ציורים וסביבות שלמות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהזהות האסתטית המקומית שלנו. ריזינגר עומד מאחורי עיצוב הלוגואים של החברות הגדולות בישראל כמו טבע, אל על, דלק ואף היה אמון על עיצוב עיטורי צה"ל. אם טרם הספקתם לראות את התערוכה המסכמת את 60 שנות היצירה הראשונות של ריזינגר, רוצו בהקדם למוזיאון ישראל.
נימוק המעצב: "בשנים האחרונות פגשתי מספר סטודנטים וסטודנטיות בוגרי שנקר בתחום העיצוב הגרפי. רוב רובם הפגינו יכולות מרשימות ברמת החשיבה והטכנולוגיה. קשה לנבא את העתיד, אך נראה לי שנטע ויצטום הפגינה יכולות שמאפיינות מובילים בתחום היצירה והעיצוב הגרפי".
המעצב הוותיק ביותר ברשימה שלנו בחר במעצבת הצעירה ביותר בה. ויצטום בת ה-25 סיימה רק לפני שנה את לימודיה בשנקר, וכיום היא עובדת במשרדו של ברוך נאה, ממשרדי המיתוג המובילים בארץ. "כבר בגיל 17 ידעתי שאני רוצה ללמוד עיצוב גרפי, אז הספקתי לעשות מכינה עוד לפני הצבא. אני רואה אנשים שלא יודעים מה הם רוצים לעשות בחיים ואני הרגשתי שאני יודעת בדיוק מה בא לי", היא מספרת. היא שואפת בבוא היום לפתוח משרד משלה, אך בינתיים, היא מספרת, היא בשלב של למידה ושאיבת השראה מסביבת העבודה הפורה שלה.
דן טרוים בחר את המעצב הגרפי דניאל גרומר
טרוים הקים בשנת 2004 את הסטודיו שלו, ומאז הוא והצוות שלו היו אחראים על כמה מהפרויקטים המסקרנים והמגניבים ביותר שיצא לנו לראות. אם לא זכיתם לבקר באחד מהבתים היפהפיים שעיצב, בטח ביליתם או סעדתם באחד המתחמים המטריפים שעליהם ניצח, כמו המסעדות גרקו, גרינברג ובר היין ז'אז'ו שבשרונה, או שחגגתם באולם האירועים הנחשב אביגדור. המשרד של טרוים פעיל במיוחד בעיצוב מתחמים מסחריים בולטים ואף זכה בפרסים בינלאומיים על העבודה שלו.
נימוק המעצב: "גרומר הוציא לא מזמן פונט תלת לשוני לעברית, ערבית ולטינית. מה שמאוד אהבתי בדניאל זה שהוא זיהה צורך ויצר משהו ששייך רק לכאן, משהו מקומי. האופן שבו אנחנו מסבירים או מפרשים פריט, חלל או שפה גרפית מושפע מהמקום שבו אנו חיים. כלומר חלל שנעצב ונתכנן בירושלים יהיה שונה לחלוטין מזה שנעשה בלונדון. בעיצוב, המקומיות משמעותית מאוד, ולצערי הרוב לא מתייחסים לזה. נוסף לכך, עיצוב בלי צורך לא יעבוד/יצליח. אם אין צורך אז כדאי להמציא אותו. ואם יש – אז הכל צריך להיות סביבו. במקרה של דניאל - הוא זיהה צורך ויצר פתרון. פתרון מקומי".
גרומר למד תקשורת חזותית בבצלאל ותואר שני ב-Royal Academy of Art בהאג, והיה לישראלי הראשון שלמד בתוכנית המיוחדת שם ללימודי עיצוב אותיות, Type and Media. לאחר סיום לימודיו בשנה שעברה החל לעבוד עם מעצב האותיות והטיפוגרף ינק יונטף וללמד בבצלאל כאסיסטנט של המאיירת אורית ברגמן. החיבור לשפה הערבית החל לקראת הגיוס לצבא, אז למד גרומר ערבית, ולמרות שלבסוף לא השתמש בשפה, הוא זכר את אופן כתיבת האותיות ואת עיצובן. הוא החליט למקד את העבודה שלו בטיפוגרפיה המשלבת ערבית, "שהיחס כלפיה בישראל קטסטרופלי", לדבריו. "השלטים, הניסוח שלהם, שגיאות הכתיב, השימוש בפונט הראשון שמופיע, אלו דברים שאיש לא הקדיש להם מחשבה וזה חבל, כי אנחנו יודעים כמה עיצוב יכול להשפיע. אני חולם להתחיל ולשפר את זה, זה המעט שאני יכול לתרום".
אילה צרפתי בחרה את המעצבת מעיין שחר
צרפתי היא אחת ממעצבות המוצר הישראליות המובילות בארץ ובעולם. עבודתה, פיוז'ן של אמנות, קראפט ועיצוב, מתמקדת בעיצוב רהיטים וגופי תאורה. יותר מ- 20 שנים שצרפתי מציגה את עבודותיה במוזיאונים ובגלריות ברחבי העולם, והיא ידועה בעיקר בזכות גופי התאורה החלומיים ויוצאי הדופן שלה. עבודותיה הם חלק מהאוסף הקבוע של כמה מהמוזיאונים הנחשבים בארה"ב, בהם מוזיאון המט בניו יורק.
נימוק המעצבת: "אני תמיד הולכת לתערוכות גמר של בתי הספר לעיצוב, וראיתי את העבודה של מעיין, שסיימה לפני שנה. העבודה שלה מעניינת ופיוטית, ממוקדת. כאדם עמלן בעצמי, אני מרגישה זיקה לעמלנות שלה, שיש בה אדיבות של היוצר כלפי הצופה".
שחר סיימה את לימודיה לפני שנה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. כיום היא מתחזקת סטודיו בתל אביב והיא מתמרנת בין העבודה בו לעבודה השוטפת. "בכל זמן שיש לי זמן אני בורחת לסטודיו. הפרויקטים שלי מאוד מדוקדקים, קולאז' של דברים קטנים והם דורשים עבודת הרכבה ארוכה". עוד במהלך הלימודים הבינה שחר שהחומר הקרמי או הזכוכית מוליכים אותה, וכל פעם הם באים לידי ביטוי בצורה אחרת. "בפרויקט גמר פיסלתי מקרח, עכשיו גיליתי את הסוכר ואני מגדלת קריסטלים", היא מספרת. שחר לא יודעת אם ניתן להגדיר אותה מעצבת או אמנית, כי ממש כמו אילה צרפתי, היא נוסעת בנתיב חמקמק בין השניים: "אני מעצבת אובייקטים ביתיים מחומר נמוך שמתחפש לחומר גבוה מתכלה. מאוד מעניין אותי הקשר בין סמלים נצחיים לחולף. בין גבוה לנמוך". כיום היא חושבת על המשך לימודים לתואר שני, ובינתיים היא חולמת לייצר שיתופי פעולה ואירועי אמנות.
עודד פרידלנד בחר בשיר סניור
אחר סיום לימודי עיצוב מוצר באקדמיה בבצלאל הקים עם אחיו את "מונקי ביזנס" – מותג עיצוב עצמאי המתמחה בפיתוח ושיווק מוצרי מתנה מקוריים שכבר כבש את העולם. פרידלנד משמש גם כמרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל.
נימוק המעצב: שיר סניור הוא בחור מאוד מוכשר ורב תחומי. הוא היה סטודנט שלי והתרשמתי מאוד ממה שהוא עושה. יש לו פרויקט מרשים משנה שעברה: סדרה של גמלים בהשראת הגמלים מעצי זית, המזכרות מהשוק בירושלים. הוא עשה פרויקט מקסים של גמלים מחומרים שונים והרבה טכונלוגיות והיה מאוד מרגש.
שיר סניור, בן 28, סיים השנה את לימודי במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. "כל החיים אהבתי להתעסק עם חומר בכל הטכניקות והשיטות", הוא מספר, "מרגש אותי ליצור כל פעם בטכניקה אחרת ואני לא מפחד לגעת בחומרים חדשים שלא היה לי ניסיון איתם. קרמיקה, נגרות, ריתוך, צורפות, צביעה, יציקות, חשמל, פלסטיקה - לכל טכניקה יופי ויתרונות משלה. נקודת המוצא של פרויקט "גמלי-ם" היה המזכרת של גמל המגולף עץ זית הנמכר בעיר העתיקה. ניסיתי לתת לו רלוונטיות חדשה ולקשור אותו לירושלים המודרנית רבת הפנים. תחום נוסף הקרוב ללבו הוא פיסול בחוטי ברזל, שהתחיל עוד כשהיה בן 12. "כל עבודה שאני עושה עשויה חתיכת חוט אחת רציפה ולכן המותג נקרא onewire. גם פה המגוון והעושר שכולו יוצא מאותה הטכניקה הוא אתגר גדול".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק