הדרך אל אוצר היא תמיד מטונפת. אוצרות אוהבים לשכב באפלה, במעבה האדמה, ממתינים בסבלנות לנקישות המקוש, לחפירת האת. ככה זה בכל האגדות: כדי להגיע אל האוצר צריך ללכלך קצת את הידיים.

הרבה דברים רעים כתבו על כיכר אתרים. כולם כנראה מוצדקים. אבל הנה משהו לא לגמרי שלילי לומר על האתר הזנוח הזה: שכבות העפר, הבטון, הלחות והזמן עוטפות בחיקן אוצר ישראלי. האוצר הזה, השווה הון, תרבותי וכספי, חומק מהכרתם של עשרות אלפי ישראלים ותיירים העוברים מתחתיו יום יום, שעה שעה.

כיכר אתרים נחנכה ב-1975, בקיץ חם ומהביל. היום, 40 שנה אחרי, הכיכר מעוררת רחמים וזועקת לשינוי. אבל בתוך תוכה, בעומק שלוש קומות, משתרגים כ-20 מסדרונות ארוכים שעל קירותיהם תלויים כ-300 ציורים נדירים ביופיים, חלק מאוסף אמנות ישראלי גדול וחשוב. וכל מה שצריך לעשות כדי לצפות באוצר הזה הוא פשוט להרים טלפון, ולהיכנס.

המקום הזה, לא תאמינו, אינו מערה אפלולית אלא מלון לאונרדו ארט. אורחי המלון וסתם אורחים מזדמנים מוזמנים ליהנות ולהתרשם משלל יצירות ייחודיות של האספן דובי שיף. לפני כשלוש שנים החליט שיף להפוך את המלון שהיה בבעלותו, מרינה (כיום לאונרדו ארט לרשת פתאל), לגלריה בלתי פורמלית ולהציג בו ציורים מהאוסף הפרטי שהוא מטפח כבר שנים רבות. העבודות מוצגות בחדרים, בטרקלין העסקים, בלובי, בחדר האוכל ולאורך המסדרונות.

לאונרדו ארט, מתוך אוסף דובי שיף (צילום: איה בן עזרי)
ז'אנר ריאליסטי פיגורטיבי|צילום: איה בן עזרי

תיירת בבקיני וציור של גרשוני נפגשים במסדרון

מתארים לעצמכם חלל מעונב, לבן וקר שאליו מגיעים חובבי אמנות לבושים במיטב בגדיהם? בסיור הזה אתם יכולים להתבונן בציור נוף פיגורטיבי כשלפתע תחלוף על פניכם תיירת צעירה בבגד ים מינימליסטי בדרכה לבריכה, או חדרנית חביבה עם עגלה עמוסת תמרוקים. המפגש בין אמנות לנופש מייצר מפגשים משעשעים שהופכים את הסיור לחוויה ייחודית.

גם לאורח המלון, זה שאינו מגדיר עצמו מבין גדול באמנות, צפויה חוויה מרגשת. בלאונרדו יש תחושה שהקירות יכולים לדבר. מכל פינה במסדרון, בחדר האוכל ובחדר השינה תלוי לפחות ציור אחד שמושך את העין, שקורא לך להתקרב אליו, לבחון אותו, לתהות או סתם לחייך ולהמשיך לדרינק על החוף.

לאונרדו ארט, 4. נתן פארניק, גרעינים לפני ואחרי
נתן פרניק, ללא כותרת, 2013, שמן על בד
לאונרדו ארט, ערן רשף, גז
ערן רשף, גז, 2009, שמן על עץ
לאונרדו ארט, מאיה זק, תיאור של מאבק
מאיה ז"ק, תיאור של מאבק, 2012, עפרון על נייר
לאונרדו ארט, פאטמה שאנן
פאטמה שנאן, ללא כותרת, 2013, שמן על בד

לאונרדו ארט, שיר מורן, ילדה וכלב
שיר מורן, ילדה וכלב, 2013, טושים, עפרונות ולק על נייר

ולא שמישהו המציא קונספט חדש. כבר שנים שעולם המלונאות ועולם האמנות הולכים יד ביד. מעבר לערך המוסף לבית המלון, היתרון הבולט בהוצאת עבודות האמנות מהחלל המוזיאלי והצבתן בבית המלון הוא בחשיפת האמן ופרסום עבודתו בקרב קהלים רחבים ומגוונים. הצגת היצירות ברחבי המלון מנגישה את האמנות ומייצרת שיח ודרכי התבוננות חדשים.  

"התערוכה במלון היא בראש ובראשונה במה עבור האמנים והאמניות המוכשרים הפועלים בארץ, שאינם זוכים להכרה הראויה להם", מספרת אוצרת תערוכת אוסף שיף, איריס ברק. "חשוב לאפשר לקהל לפגוש ביצירות מופת מהז'אנר הפיגורטיבי ריאליסטי, שנמצאות באוסף פרטי ואינן מוצגות לציבור בדרך כלל".

החיסרון אמנם הוא באילוצי החלל, שלא נבנה במיוחד להצגת אמנות בצורה אופטימלית מבחינת תאורה ומרחק התבוננות מהיצירות, אבל בדיוק בשביל זה ניתן לבחור את היצירות המתאימות ביותר לחלל. "כדי להגן על היצירות המוצגות בחללים הציבוריים של המלון נאלצנו להרכיב על כל יצירה כיסוי פרספקס ייחודי שימנע כל נזק אפשרי", היא מוסיפה.

התערוכה מתחלפת אחת לכמה חודשים עם רכישות חדשות לאוסף, ובימים אלה מוצגות העבודות החדשות במלון של מיטב אמני ישראל, כמו ארם גרשוני, אביטל בורג, מתן בן כנען, אלה אמיתי-סדובסקי, מאיה גולד וכן של אמנים צעירים כגון עלמה יצחקי, אבנר בן גל, הדס לוי ושירה גלזרמן.

את הסיור אפשר לשלב עם ארוחת בוקר בחדר האוכל של המלון, עם קפה ועוגה בלאונג' העסקי או עם בילוי בבריכה הסקסית על הגג – שם תולכו גם לתצפת על נוף המרינה והים הכחול ולדמיין איך תיראה יום אחד כיכר אתרים עם שלל בתי קפה, גלריות ומיצגי אמנות. 

ניתן לארגן סיורים לקבוצות ומשפחות. לפרטים נוספים היכנסו לאתר מלון לאונרדו ארט. 

לאונרדו ארט תל אביב (צילום: איה בן עזרי)
העבודות מוצגות גם בחדרי המלון|צילום: איה בן עזרי

לאונרדו ארט תל אביב (צילום: איה בן עזרי)
אפשר לשלב סיור עם בילוי במתקני המלון|צילום: איה בן עזרי