בבתי הספר לעיצוב, בדיוק כמו בבתי ספר אחרים, נולדים הרבה פעמים זוגות אוהבים על בסיס רקע משותף, תחומי עניין זהים ובילוי של שעות רבות יחד במהלך תקופת לימודים ארוכה. רבים הופכים לזוגות של ממש, מקימים משפחות ומחליטים, בשלב כזה או אחר, אחרי שהלימודים הופכים למקצוע, לאחד כוחות גם בתחום הזה. איך עושים את זה ואיך מפרידים בין בית ועבודה? מה עושים עם האגו ומה קורה כשיש חילוקי דעות מקצועיים? הנה כמה סיפורים פיקנטיים של מיטב המעצבים.
עוד באתר לעיצוב הבית:
- מגיל 17 ביחד: הדירה השכורה והמגניבה של זוג הסטודנטים
- מצאנו את השרשרת הכי רומנטית ומענגת. החמישייה
- איך נבנתה בריכת הכרישים הגדולה במזרח התיכון
רימון אדריכלים: "אדריכלות ועיצוב הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה"
האדריכלים פנינה ונועם רימון, בשנות הארבעים לחייהם, הורים לשלושה, הכירו עוד כשהיו סטודנטים לאדריכלות ועבדו יחד באותו משרד אדריכלים בחיפה, שם גם ניצתה אש האהבה. "לאחר תקופה של עבודה יחד במשרדים שונים ותקופה של עבודה בנפרד, חזרנו לפני כחמש שנים לעבוד יחד במשרד משלנו שבו אנו מתכננים ומעצבים פרויקטים עירוניים, ציבוריים ופרטיים על פי העקרונות של בנייה ירוקה", מתארים השניים.
חלוקת תפקידים: "כל אחד אחראי על תחומי ניהול שונים, ובישיבות מסודרות אנחנו מעלים נושאים שונים ומקבלים החלטות. נועם לרב אחראי על תכנון עירוני, ציבורי, מסחרי והדמיות תלת ממד, ופנינה על התכנון הפרטי, הפרוגרמות ועיצוב הפנים. אל הפיקוח בשטח שנינו מגיעים יחדיו".
בית עבודה בית: "בתחילת הדרך לא היתה הפרדה ממשית, אבל מהולדת הבן הבכור אנחנו מאוד משתדלים להקפיד על הפרדה. עם זאת, אדריכלות ועיצוב הם חלק בלתי נפרד מחיינו המשפחתיים. למרות הגמישות בסדר היום, אנחנו מבלים ימים שלמים ושעות רבות יחד ורואים בכך יתרון אדיר. למרות שאנו שונים זה מזה אנחנו מצליחים לקבל, להבין ובעיקר לכבד זה את זה ונהנים לקום יחד ולעסוק במקצוע שאנו אוהבים".
מה עושים עם האגו: "משתדלים להניח אותו בצד ולהחליפו במונחים של גאווה ופרגון. בפרויקטים משותפים, גם אם ישנם חילוקי דעות מקצועיים, הם ייפתרו בדלתיים סגורות וללקוח יוצג פתרון שמקובל על שנינו. בזכות העבודה המשותפת, לא מלחמות כוח ואגו, מגיע הפתרון המיטבי והסיפוק הגדול".
פרויקט אהוב: "ביתם של חברים טובים הוא הפרויקט שהתחיל את דרכנו המקצועית המשותפת בשנת 1997. שם הבנו שיצאנו יחד לדרך מקצועית משותפת. התהליך כולו, חוויית התכנון המשותף והדרך שעשינו יחד הובילו לכדי תכנון איכותי ואהבת הפרויקט הזה במיוחד. בזכותו נפתחה הדלת, ופרויקטים נוספים החלו לזרום לפתחנו".
לב גרגיר אדריכלים: "הוא היה הגבוה עם הקוקו והיא היפה והלחוצה"
לילך לב ואילן גרגיר, בשנות הארבעים לחייהם, הורים לשלושה, הם זוג אדריכלים שהכיר במהלך לימודי האדריכלות בטכניון בחיפה. "אילן היה הגבוה עם הקוקו שתמיד ישב בשורה האחרונה ועשה צחוקים, ולילך, היפה הלחוצה עם ההגשות הכי מושקעות, מהשורה הראשונה. הפכנו לזוג במהלך השנה האחרונה ללימודים והתחתנו בשנה שאחרי, יום לפני קבלת התואר. בשנים הראשונות עבדנו כשכירים במשרדים גדולים. עם הולדת הבן הבכור לילך פתחה משרד עצמאי, ואילן הצטרף אליו אחרי שנתיים".
חלוקת תפקידים: "קשה מאוד לעבוד יחד. בייחוד בעבודה כל כך טוטאלית, תובענית ורווית יצירה ולחצים. קשה במיוחד לנהל במקביל חיי משפחה כששנינו הורים חמים ומעורבים".
בית עבודה בית: "אנחנו כל הזמן עושים ג'גלינג. לילך מחליפה בבגאז' של הרכב בין נעלי עבודה לאתרי בנייה לבין נעלי עקב לפגישות עם לקוחות, ולאילן יש נעלי התעמלות כשהוא צריך לרוץ לעודד את הבן הגדול במשחקי ליגה. צריך לדעת איפה נגמרת העבודה ומתחילים חיי המשפחה ולהפך, וזה לא פשוט. אבל מעל הכל יש את האהבה הגדולה של שנינו אחד לשני ולמקצוע".
מה עושים עם האגו: "לקח לנו הרבה שנים עד שמצאנו את האיזון, המינון וגבולות הגזרה של כל אחד מאיתנו בתהליך התכנון. היום זה כבר זורם באופן טבעי. חלוקת התפקידים בינינו סטריאוטיפית בצורה מביכה. את התכנון הראשוני אנחנו מבצעים בסיעור מוחות. בהמשך אילן אחראי על רישוי, תוכניות עבודה, פרטי בניין, תשתיות ופיקוח באתרים. לילך אחראית על הקשר הרציף עם הלקוחות ועל עיצוב הפנים".
פרויקט אהוב: "אחד הפרויקטים הגדולים הראשונים שעליהם עבדנו יחד היה בית פרטי בסביון. בעלת הבית, אישה יקרה, בחנה בשעשוע את יחסי הכוחות בינינו בשלבי התכנון השונים. מהצד היא יכלה לראות איך תוך כדי דיונים וויכוחים בינינו הפרויקט מתגבש ומבשיל. בחנוכת הבית היא טענה בפני המוזמנים שקיבלה 'שניים במחיר אחד', כי על כל פרט ופרט עברו ארבע עיניים".
דביר-רותם design: "לכל אחד יש תחומי עניין נוספים"
מעצבת הפנים ליאת דביר-רותם ומהנדס הבניין יובל רותם, שניהם בנישואים שניים וביחד הורים לחמישה ילדים. השניים הכירו במסגרת עבודה בצוות תכנון בית מלון חדש באילת. "לזוג הפכנו רק כשהבנו שהדרך המשותפת ברורה, ואז גם החלטנו לשלב בין העיסוקים שלנו".
חלוקת תפקידים: "אנחנו מתחברים לפרויקט ולאנשים שעבורם אנו מתכננים באותה מידה. התמיכה והליווי שלנו במהלך התכנון נותנים ערך מוסף. במשרד אנחנו חולקים שעות עבודה רבות זה לצד זה, ויש פרויקטים משותפים ופרויקטים נפרדים על פי תחומים. ליובל - בהנדסת בניין וקונסטרוקציה, לליאת - בעיצוב פנים".
בית עבודה בית: "אין ספק שיחסי הבית והעבודה שלובים זה בזה ויש יותר נקודות מגע וחיכוך בנושאים רבים של עבודה וחיים משותפים. זה מצריך תקשורת, ויתור והתאמה. אבל יחד עם האתגר והקושי, היתרון הוא במערך התמיכה ההדדי והחברי ובחוויות שאנו חולקים יחד במהלך היום לצד יעדים משותפים. מעבר לכך, לכל אחד יש תחומי עניין שדרכם הוא ממלא מצברים".
מה עושים עם האגו: "להיות יצירתי זה לא תחביב אלא דרך חיים ששנינו בחרנו בה זה לצד זה. אצלנו ריפוי הקונפליקטים מגיע דווקא דרך העבודה, כי זהו המרחב שבו אנו מחוברים לגמרי. כך אנו שומרים על חברות ושותפות מלאה בלי משחקי אגו".
פרויקט אהוב: "יצירת 'סיפור אדריכלי חדש' לבית ישן. בין הרצוי למצוי ולתקציב טווינו תכנון שצלח את מגבלות הבית הישן ויצרנו חוויית מגורים חדשה ומודרנית. כל אחד מהמפלסים מתנאה במרפסות חדשות המדגישות את הבית ומעצימות את קשריו עם הגן".
רוני וניב שני, עיצוב פנים: "שונים לחלוטין בטעם האישי"
רוני וניב, בשנות השלושים לחייהם, הכירו כשניב חיפש עובדת למשרד. שני היתה עדיין בתחילת התואר בעיצוב פנים ולא התכוונה לעבוד במקצוע, אך ההצעה היתה מפתה מדי. "ריאיון העבודה, שהחל כסטנדרטי, הפך במהרה לשיחה מעניינת על תחום העיצוב", היא מספרת. "ניב הראה לי את הפרויקטים שעשה והתרשמתי מאוד מהסגנון והמקצועיות שלו. הפכנו לחברים טובים תוך עבודה משותפת של שלוש שנים. לאחר התקופה במשרדו של ניב, החלטתי לפצוח בדרך עצמאית וניב עדיין היה שם בשבילי ותמך כמו מנטור. לאחר שנתיים שבהן נשארנו חברים טובים, משהו השתנה פתאום כנפגשנו באיזה ערב והאווירה היתה אחרת לגמרי בינינו. פתאום הרגשנו איזשהו פוטנציאל זוגי, לאחר ארבעה חודשים כבר היינו מאורסים".
חלוקת תפקידים: "כיום לכל אחד יש קהל לקוחות משלו, אבל הרגלי העבודה לא פוסחים על שום פרויקט, ואנחנו משתפים, עוזרים ומתייעצים זה עם זה. רוני עוסקת בתכנון ועיצוב בתים ודירות וכן מקומות ציבוריים תוך שימת דגש על פונקציונליות ואסתטיקה. ניב עוסק באותם תחומים תוך דגש על איכות, חדשנות ויצירתיות. אנחנו שונים לחלוטין בטעם, בסגנון ובתפיסת החלל, אבל מאמינים שדווקא השילוב בינינו תורם הרבה לפרויקטים".
בית עבודה בית: "את רוב שעות העבודה אנחנו מבלים בנפרד, כי רוב היום סובב סביב פגישות ופיקוחי פרויקטים. בערב יושבים, מתעדכנים ומתייעצים".
מה עושים עם האגו: "זה לא עניין של אגו אלא עניין של אופי. שנינו דעתניים מאוד. יש דיונים רבים אבל בסופו של דבר המטרה המשותפת היא התאמת צורכי הלקוח, עמידה בתקציב והיצמדות לקונספט התכנוני".
פרויקט אהוב: "הפרויקט הראשון שעשינו יחד – המגה בר בנמל תל אביב".
Rack&Tack, עיצוב ריהוט משרדי: "לא משאירים בבטן"
מיה ויובל טל, בני ארבעים, הורים לשלושה, הכירו לפני כעשר שנים אך החלו לעבוד יחד לפני שלוש שנים כשהחליטו להגשים חלום ולהקים מותג עצמאי לריהוט ואביזרים. "הסטודיו שלנו הוא למעשה בית היוצר של ריהוט ואביזרים לסביבות עבודה ושמו מרמז על האלטרנטיבה היצירתית שאנחנו מציעים ל'מדפים ונעצים'".
חלוקת תפקידים: "בעיקרון יובל אחראי על העיצוב והתכנון ומיה על התפעול, המכירות והשיווק. בפועל הגבולות מיטשטשים הרבה פעמים ואנחנו מוצאים עצמנו מתייעצים וחושבים יחד בתחומים רבים".
בית עבודה בית: "אנחנו נמצאים המון יחד והדברים מתערבבים, למרות שאנחנו משתדלים להשאיר את העבודה במשרד. זה מאוד טריקי לעבוד יחד ולחיות יחד. צריך שיהיו המון הבנה והמון כבוד בין בני הזוג. אבל יש לזה גם יתרונות, כי העבודה יחד מקלה את התמרון של החיים המודרניים עמוסי המשימות".
מה עושים עם האגו: "מאחר שיש חלוקת תפקידים ברורה, אז אין רגישויות של אגו, והביקורת המקצועית מתקבלת כפשוטה. מובן שלא על הכל מסכימים, ואז, כמו בעיצוב, נדרשת יצירתיות כדי שהכל יישאר בטעם טוב. אולי הסוד שלנו הוא שאנחנו משתדלים לפתור ולא להשאיר בבטן ולצבור מתחים מיותרים".
פרויקט אהוב: "פרויקט אהוב עלינו במיוחד הוא עיצוב שולחן ה-Berta ויחידת האחסון Honeycomb שנעשו כחלק מתכנון משרדי השלוחה התל אביבית של חברת Fiverr הבינלאומית המהווה זירת מסחר לנותני שירותים. חיפשנו פתרון שיישען על ערכים של נוחות ושייכות גם בנעלי בית. נוסף לכך, יצרנו מערכת חציצה ואחסון מודולרית המורכבת משתי יחידות בסיס בצבעים ובחיפויים שונים. למרות שזו מערכת פשוטה, היא מייצרת פתרון מעניין ששובר את שיטת הקוביות המסורתית".
סטודיו בייקרי, עיצוב רהיטים לבית: "משלימים זה את זה בעבודה"
גילי קוצ'יק ורן אמיתי, בשנות השלושים, הם מעצבים תעשייתיים שהכירו בזמן לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל. "אחרי שנתיים של לימודים באותה כיתה הפכנו לזוג ומאז חלק גדול מהדיבור שלנו מוקדש לעיצוב. עוד בלימודים היינו מאוד מעורבים בפרויקטים זה של זה ומיד בסופם פתחנו סטודיו משותף. היום אנחנו מתעסקים בעיקר בעיצוב ריהוט ופריטים לבית שמבוסס על תהליכים ניסיוניים ומעשיים ועל התנסויות עם חומרים וטכנולוגיות שדרכם אנחנו מוצאים פרשנויות לתהליכי ייצור".
חלוקת תפקידים: "כל אחד מאיתנו מביא משהו שונה לסטודיו, ואנחנו בהחלט מרגישים שאנחנו משלימים זה את זה, גם בחיים וגם בעבודה. רן יותר טכני, והחלקים בפרויקטים שנושקים להנדסה הם באחריותו. גילי, לעומת זה, יודעת לנתח את חוויית המשתמש ואת ההקשרים התרבותיים. כך שאנחנו מרגישים שאנחנו מספקים יחד קשת רחבה של יכולות".
בית עבודה בית: "למרות שאנחנו מנסים להפריד בין הבית לעבודה, בפועל זה לא תמיד עובד, ולא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו שוכבים במיטה בלילה ומדברים על איזה קונספט או פרט עיצובי בפרויקט שאנחנו עובדים עליו".
מה עושים עם האגו: "באופן כללי, שנינו תחרותיים מאוד, אבל במה שקשור זה לזה, הפרגון ושיתוף הפעולה בינינו טוטאליים. עם זאת, יש לנו המון ויכוחים בנוגע להחלטות עיצוביות בפרויקטים".
פרויקט אהוב: "אנחנו מאוד אהובים את הפרויקט האחרון שלנו, שנקרא chair compositions, שבו עבדנו על קונספט שעיקרו שילוב בין שני אלמנטים וצבעים שונים שיוצר מבנה ישיבה פונקציונלי וקונסטרוקטיבי, וקומפוזיציה גרפית תלת ממדית מעניינת. בפרויקט הזה פיתוח הקונספט היה משותף, וכל אחד מאיתנו עבד על גרסה שונה של אותו קונספט, כך נוצרוchair compositions 1 ו-chair compositions 2".
סטודיו קאהן, עיצוב, תכנון וקרמיקה: "מבלים 20 שעות ביממה יחד"
מיי ובועז קאהן, בני כשלושים, הורים לשתיים, הכירו במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל והתחתנו בסוף שנה ב'. "התחלנו לעבוד יחד לאחר החתונה, ובשנה ג' כבר היה לנו מוצר משותף. הכל נעשה רשמי לאחר חזרה מסמסטר משותף של חילופי סטודנטים בברלין, וכך הקמנו סטודיו שמשלב עיצוב ותכנון ובית מלאכה לקרמיקה מיד בתום הלימודים".
חלוקת תפקידים: "שנינו הוגים את הרעיונות למוצרים. שלבי התכנון והעיצוב הם עבודה משותפת. העיצובים עוברים בינינו בהתמסרויות. מעבר לכך, מיי אחראית על שיווק, קשרי לקוחות, הנהלת חשבונות והמשרד, ובועז הוא מנהל הייצור והתפעול".
בית עבודה בית: "בימים נורמליים אנחנו לפחות שמונה שעות יחד בסטודיו, ואז אחד מאיתנו הולך לקחת את הבנות מהגן והשני נשאר לעבוד עד הערב. בערב מתראים שוב בבית. אנחנו בערך 20 שעות ביממה יחד. משתדלים להפריד כמה שאפשר את העבודה והבית, לדבר על נושאי עבודה רק בעבודה ולתכנן תוכניות לבית רק בבית".
מה עושים עם האגו: "יש דיונים וויכוחים סוערים כמו בכל עסק עם שותפים, אבל אף פעם אין ויכוחים סביב נושא העיצוב אלא יותר חילוקי דעות. שנינו מכירים טוב מאוד את היכולות של כל אחד מאיתנו ויודעים היכן לשחרר ולסמוך. קל לנו לעבוד יחד כי הדיאלוג העיצובי זורם בינינו כמעט כמו מילים".
פרויקט אהוב: "פרויקט הרצל, שעליו אנחנו עובדים בשנתיים האחרונות. זהו אוסף של כלי קרמיקה שעשויים ביציקה שנוצר על גבי צעצועי פלסטיק זולים מרחוב הרצל. זהו פרויקט בייבי משותף לשנינו על כל התהליכים שבו".
טסלר מנדלוביץ, עיצוב טקסטיל: "הסטודיו שלנו הם גם הבית שלנו"
אורלי טסלר ואיתמר מנדלוביץ, בני שלושים פלוס, הם זוג מעצבי טקסטיל שהכיר בלימודי התואר הראשון. "למרות הקוטביות באופי שלנו, איתמר סבלני ורגוע בעוד אורלי אימפולסיבית ודרמטית. התחברנו על רקע שיחות על עיצוב ואסתטיקה שדרכן הבנו שאנחנו רואים את העולם באופן דומה. בסוף שנת הלימודים הראשונה הפכנו לזוג ובמאי השנה זה הפך לרשמי. הסטודיו שלנו, שבו אנחנו מבלים יחד את רוב הזמן, הוא גם בית לא רשמי וגם מעבדה לניסויים. רובו מבולגן ומלא חומרים, אבל הוא משמש כחלל כיפי שנותן לנו הרבה חופש להתבטא ולעסוק במה שאנחנו אוהבים".
חלוקת תפקידים: "סיעור המוחות, הפיתוח והניסויים הראשונים תמיד נעשים יחד. איתמר אחראי על הייצור, הרכש והצוות. אורלי מנהלת את קשרי הלקוחות, המכירות והתקשורת".
בית עבודה בית: "למרות שאנחנו מבלים כל יום כל היום יחד, יש את טסלר מנדלוביץ ויש את אורלי ואיתמר. כדי לייצר הפרדה יש את יום ראשון, שאנחנו מכנים 'Easy Sundayw', שבו אנחנו עושים משהו יחד עד הצהריים ורק אז נוסעים לסטודיו לעבוד".
מה עושים עם האגו: "מאז שאנחנו יחד אנחנו כל הזמן יחד. יש משפט של איתמר שאומר 'אני הייתי צריך סטירה להתעורר ואורלי היתה צריכה סטירה להירגע'. עם הזמן לומדים לעבוד יחד למרות רגעי התסכול. אורלי צועקת ועושה הרבה רעש, ואיתמר פשוט מתפוצץ מצחוק עד שלפעמים היא מחממת אותו עוד יותר. המילה 'אגו' לא קיימת כי המטרה משותפת ולכן אין תחרות".
פרויקט אהוב: "התיקים סופר קרובים ללבנו. ההיריון היה ארוך ועשינו קרוב למאתיים גרסאות עד התוצאה שקיימת היום. הפריסה של התיק עשויה כולה מחיתוכים מאוד גבריים ומדויקים, וכשהתיק קם לתחייה בתלת ממד, אותם הקווים יוצרים התעגלות מאוד נשית. מטאפורה מקסימה לדעתנו לחשיבות האסתטית בין הזכר לנקבה".
מירי גינזבורג ושי עיד אלוני, עיצוב תכשיטים ואמנות: "חיים חיים ללא חוקים"
מירי ושי, בני ארבעים, הורים לשלושה, הכירו כסטודנטים בבית הספר לעיצוב של המכללה למינהל, שם למדו לתואר אדריכלות פנים. "עוד בשלב פרויקט הגמר בלימודים עזרנו זה לזה, ולמרות שמירי פנתה לתחום עיצוב התכשיטים ואריק הפך לאמן, אנחנו משתפים פעולה בעיצוב תכשיטים ורואים בו עסק משותף לכל דבר. התכשיטים מעוצבים על בסיס פיסולי ביד חופשית".
חלוקת תפקידים: "יש שיתוף ויש חלוקה טכנית. לרוב שי מביא רעיון גולמי ומירי מחדדת אותו והופכת אותו לאופנתי. התהליך מתגלגל ומתפתח, ושלא ברור בדיוק איפה אחד מתחיל והשני מסיים. אמנם אנחנו כמעט לא עובדים פיזית יחד, אבל תמיד מתמסרים. שי אחראי על היציקות, ההלחמות, השיופים והשליחויות, ומירי על ההרכבות, הסידורים הטכניים וכל מה שסביב העסק: ניהול, שיווק, צילומים, יח"צ ומכירות. כששי מציג בתערוכה, מירי מפנה לו את השטח, וסביב אירועים שלה הוא מתזז בין ספקים, עושה שליחויות ומגיע לסייע לה בהקמות ובארגון".
בית עבודה בית: "אנחנו חיים ללא חוקים, וגם הילדים, כחלק מהמערכת, מודעים מצוין לעיסוק שלנו. יש לנו בית מאוד אמנותי ומעולם לא קבענו שעבודה נשארת בגבולות הסטודיו. החיים יחד הם חלק מהעיסוק שלנו ולהפך. זה פשוט קורה. לפעמים תוך כדי סדר מופתי, אם זה תלוי בשי, ולפעמים בתוך כאוס ואנרגיה, אם זה קשור במירי".
מה עושים עם האגו: "בזכות חלוקת העבודה והעובדה שאנו עובדים בשני חללים, ריבים של ממש אין לנו סביב מהות העבודה, ולחלוטין אין מעורבות של אגו. הוויכוחים היחידים הם בענייני הקפדה על לוחות זמנים. שי מגדיר עצמו כעוזר של מירי, מפרגן מאוד ואף פעם לא מכניס אגו לעניין, למרות שלרוב הוא העוגן האמיתי בעסק".
פרויקט אהוב: "את הקולקציה SCAR (צלקת) אנחנו אוהבים במיוחד, שכן היא נובעת מתנועת החומר. הרעיון היה לצלק את החומר ולייצר עיטורים בדומה לתרבויות שבטיות או לקחת חומר גלם קשיח וחד יחסית כמו לוחות מתכת ולבצע בו מעיכות ולחיצות עד שייראה כמו טקסטיל או דיונות. הפרויקט נבע מהמון ניסוי וטעייה. מירי אחראית על תכנון, פרופורציות, חיבורים וגימורים, ושי על ביצוע בפועל של הכיפופים, הדפיקות והיזע הפיזי".
הנחומים, אנימטורים: "חיי המשפחה קודמים לכל"
דנה ואריק נחום, אנימטורים בני שלושים פלוס, הורים לשלושה, הכירו במחלקה לאנימציה בבצלאל והתחתנו בשנה השלישית ללימודים. "לא פעם עבדנו יחד על פרויקטים לימודיים וכבר אז הבנו מה החוזקות של כל אחד מאיתנו. עם הולדת הבת השנייה אריק חבר לסטודיו הביתי שהקימה דנה שנתיים קודם, ויחד עבדנו עבור אחרים. לאחר תקופה פתחנו סטודיו משלנו. למעשה זה כ-13 שנים אנחנו כמעט כל היממה יחד".
חלוקת תפקידים: "דנה היא ארט דיירקטורית ואריק אנימטור ובמאי אנימציה. יחד אנחנו מפיקים סרטים מצוירים. את הרעיון והתסריט אנחנו הוגים יחד, ואז מתפצלים כך שדנה נותנת אופי עיצובי לסרט ומפיקה ואריק מחליט כיצד הדמויות יזוזו ומה יהיה קצב הסרט וסגנונו".
בית עבודה בית: "בשנה האחרונה הוצאנו את הסטודיו מהבית, שזה כיף גדול כי יש התארגנות ליציאה לעבודה ואינטראקציה עם אנשים אחרים, מה שבהחלט עוזר לשימור הזוגיות. חדר העבודה בבית שינה סטטוס לחדר משחקים. למרות שהסטודיו הוא הבייבי שלנו, חיי המשפחה קודמים לכל, וכך, בארבע אחר הצהריים, העפרונות נופלים ואנחנו יוצאים להיות עם הילדים. מעבר לכך, לכל אחד יש שעות פנאי שבהן אנו מרצים באוניברסיטאות, יוצאים עם חברים וכדומה".
מה עושים עם האגו: "עם הזמן לומדים להעריך הערות והארות שרק מביאות לצמיחה ושיפור. כשמולך עובד בן הזוג, זה ברור שהוא רוצה שהתוצאה תהיה מעולה. ויכוחים הם בעייתיים במיוחד כשהם נגררים מהבית, אבל בסופו של דבר ההחלטה תיפול על מי שהעניין מצוי בתחום אחריותו. למעשה, באנו בגלל הנוחות ונשארנו כי זה פשוט עובד מצוין".
פרויקט אהוב: "פרויקט שמאוד אהבנו לעבוד עליו הוא סרטון לאפליקציה בשם APPUM שהולכת לחולל מהפך בתחום המוזיקה. בסרטון הדמויות מחליפות תקופות, מתקופת האבן ועד ימינו".
מאצ' דיזיין, מעצבי פנים ומוצר: מתנה מעוצבת אחת שהפכה ללהיט
מעצבי הפנים מני הלפרין ואלכס ברוב, בשנות השלושים, הכירו לפני שמונה שנים במועדון הברקפסט. "התחלנו לעבוד יחד לפני כארבע שנים, כשמני עיצב לשף עומר מילר מתנה ליום הולדת – עץ זית בתוך פח שמן זית. קבלנו תגובות מעולות והחלטנו לנסות למכור אותו בדוכנים. פגישה מקרית הביאה להזמנה של 4,500 'בונזיתים', מה שהצריך התארגנות עצומה, ומיד אחרי השלמתה המשכנו לעבוד יחד באופן רשמי. התחלנו כסטודיו לעיצוב מוצר, אך כיום אנחנו עסק חברתי שמטפל בבעיות תעסוקה של אוכלוסיות מוחלשות".
חלוקת תפקידים: "מני מעצב ואחראי על החלק היצירתי מהיריון, דרך הפיתוח ועד קווי יצור. אלכס אחראי על הפן המסחרי. הרעיונות הכי טובים מגיעים בדרך כלל בשתיים בלילה, ואז מתחילים לעבוד על הבוקר. הסקיצות הופכות לקובצי מחשב, מודלים, תמחור וכדומה".
בית עבודה בית: אין הפרדה בין יחסי בית ועבודה. המשרד ממוקם בלופט רחב ידיים שבו אנחנו גם גרים, כך שרוב הזמן אנחנו יחד. זו עבודה קשה לעבוד יחד, והרבה פעמים, בעיקר בתקופות קשות ולחוצות, העסק נכנס לחיים האישיים ולזוגיות".
מה עושים עם האגו: "יש דיונים, ויכוחים וריבים. אבל אף אחד מהם לא קשור לאגו. בשלב מסוים השארנו את האגו בצד, ואז באמת התחלנו לעצב. ברגע שאתה מבין שאתה מעצב עבור אנשים ולא עבור עצמך, נוצר עיצוב נכון".
פרויקט אהוב: "הפרויקט שאנחנו הכי אוהבים, פרויקט מארזי הדרום, נמצא בעיצומו כרגע. שבוע אחרי שהעלינו את קטלוג המוצרים החדש שלנו לראש השנה 2014 התחיל מבצע צוק איתן. לאור המצב החלטנו לעשות מהלך שנועד לסייע ליצרנים מהדרום ועיצבנו ליין מארזים שמכילים תוצרת של היצרנים מהדרום בלבד, והתוצאה מדהימה. עשרות חברות הצטרפו למהלך והחליטו שהשנה הם בוחרים במארזים שלנו".
המטבחון, מיתוג ושיווק: מדיגיי' במסיבת טבע לעולם הקולינריה
חופית ושחר בוהדנה, בני שלושים, הורים לשניים, נפגשו לראשונה במסיבות טבע כשני דיג'ייז שכבשו רחבות ריקודים עם טראנס וטכנו. "לפני כחמש שחר החליט שנמאס לו מחיי הלילה והוא שיתף בכך את חופית, שהציעה להפיק ספר על מסעדות בחיפה. אחרי הרבה תלאות הספר יצא, ומשם המשכנו לפרויקטים אחרים בתחום המסעדנות. היום יש לנו חברה למיתוג ושיווק בתחום הקולינריה. בעיקרון באים אלינו אנשים עם חלום לפתוח מקום בתחום המזון, ואנחנו והצוות שלנו הופכים את זה למותג ויזואלי ובהמשך הופכים את זה למציאות בפועל".
חלוקת תפקידים: "חלוקת התפקידים מאוד מדויקת ונובעת מחיכוכים בעבר. שחר מנהל לקוחות ומסחר, וחופית מנהלת שיווק והפקה. מרגע שיש הפרדה ברורה וכל אחד יודע לא להתערב לשני בענייניו, לא להעביר ביקורת מיותרת ולא להכניס רגשות מהבית לענייני עבודה – הבסיס לעבודה המשותפת הופך להיות הרבה יותר פשוט ומקצועי".
בית עבודה בית: "יש הפרדה כמעט מוחלטת בין יחסי בית ועבודה. אחרת יש כאוס. בגלל התפקידים השונים, חופית רוב הזמן נמצאת בהפקות בשטח או במשרד, ושחר בעיקר בפגישות בחוץ עם לקוחות".
אגו: "האגו תמיד נמצא שם, מאיים להתפרץ. כשזה קורה, יש לנו כבר מספיק ניסיון לקחת דברים בפרופורציות ולא להיגרר יותר מדי. ההתנגשויות במשרד הן לרוב משולשות – הקריאייטיב רוצה שהביצוע יישאר נאמן לרעיון, ההפקה רוצה שיהיה כמה שיותר 'וואו', ומצד שלישי – שהכל יעמוד בתקציב. ככל שהתקופות לחוצות יותר, כך הסיכוי לגלוש לפסים אישיים גדל, אבל חשוב בסופו של דבר להישאר קלילים, לא לשמור טינה ובעיקר להתקדם הלאה".
פרויקט אהוב: "התחרות המקצועית הראשונה בישראל לפיצאיולו (אופי פיצה). התחרות היא דוגמה לעבודתנו, וכללה תכנון, מיתוג, שיווק, הפקה, עיצוב גביעים ועד האירוע בבית השגריר האיטלקי בארץ ושליחת נציג לאליפות הבינלאומית".
