הילדים נכנסו בשבוע שעבר למערכת החינוך? לבשו חולצת בית ספר והצטלמו על יד השער? בכיתם כשנפרדתם מהם לשלום? עבור רוב האנשים התשובה הגורפת תהיה כן, אבל עבור מעטים שהחליטו לסטות מהמסלול הקונבנציונלי, ה-1 לספטמבר הוא תאריך הרבה יותר נעים. אין הסתגלות וחיפוש במשך רבע שעה אחר הכיתה החדשה, אלא התכנסות בסלון או בחצר והתחלה של עוד יום לימודים פורה. המורה הוא ההורה, ובמקום שיעורים ומבחנים יש פעילויות מעשירות, למידה חופשית ומינוס 27 ילדים, בממוצע.
1,190 ילדים קיבלו חינוך ביתי בשנת הלימודים האחרונה - צמיחה משמעותית בשנים האחרונות, כך מספרת חוקרת השיטה, ד"ר ענבל כהן-מידן. "ההורים לוקחים על עצמם באופן מכריע את הטיפול וגידול הילדים, לא רק במובן החינוכי. יש פה השקפת עולם שאומרת: אנחנו רוצים לחיות לצד הילדים שלנו. זו בחירה לא שגרתית ואין בה מודל אחד, כך שכל משפחה ממציאה את עצמה מחדש". לרוב, ילדים בחינוך הביתי נשארים בבית עד גילאי היסודי, אז הצורך החברתי מתחיל להיות משמעותי עבורם. הילדים הם אלו שמבקשים להיכנס למסגרת הפורמלית של חוק חינוך חובה, ולכן קשה יהיה למצוא תיכוניסטים שנשארו בבית ולא סתם הבריזו משיעור ספרות.
משרד החינוך אחראי גם על הילדים שנשארים ללמוד בבית, והבירוקרטיה סביב זה היא לא לחלשים. כדי לקבל פטור מחינוך חובה יש להגיש בקשה מסודרת, למלא טפסים ולחכות למפקח שיגיע הביתה ויחליט האם הוא מאשר אתכם או לא - פרוצדורה שיש לעשות מחדש בכל שנה עד שנתיים. שלב האכיפה כבר תלוי במפקח או במפקחת המחוזיים, קפדניים יותר או פחות, שאמורים לבדוק האם הילדים עומדים ב-55% מהתכנים הנלמדים במקצועות הליבה. אבל איך אוכפים את זה אם אין מבחנים? זו השאלה הגדולה. "כל מפקח מחוזי עושה כראות עיניו" מסבירה ד"ר כהן-מידן, "הנה דוגמא מהשבועות האחרונים: משפחה עם ילדים בגילאי בית הספר התבקשה להציג בפני המפקחת שלהם תכנית לימודים מסודרת הכוללת לימודי שפה. למשפחה אחרת עם ילדים באותו הגיל אמרה מפקחת שונה - 'לא מעניין אותי מה הם ילמדו, זה עניין שלכם, העיקר שטוב להם ולכם'". במחוז הצפון יש את מספר הילדים הגבוה ביותר הלומדים בחינוך ביתי, ואחריו, מפתיע לגלות, מחוז תל אביב.
לא לחולי סדר וניקיון
אז מה בעצם עושים הילדים במהלך היום? "כל משפחה מתנהלת קצת אחרת" אומרת ד"ר כהן-מידן, שגם ילדיה למדו בבית. "רוב הילדים לוקחים חלק בחוגים רבים בשעות הבוקר, מטיילים וחופשיים לפגוש את עצמם באופן בלתי אמצעי, כאשר המבוגר המשמעותי ביותר בחייהם מלווה אותם". בניגוד לתמונה המצטיירת בראש, בה ילדי החינוך הביתי מטפסים על הקירות מרוב שעמום, הורי השיטה מתעקשים שהתלמידים החופשיים שלהם נהנים מחיים ללא מגבלות של זמן או מרחב. "אנחנו המון מחוץ לבית", אומרת אורטל כהן, שמחנכת עם בן זוגה את ילדיהם בני ה-6 וה-3 בביתם שבאלוני אבא. "יש לנו מפגשים חברתיים במרחבים הפתוחים. השהות בטבע מעוררת המון יצירתיות ויכולת אלתור. הילדים מחליטים מתי הם רוצים לעשות מה והכל בגדר משחק, בין אם זה שהות בחוץ, קריאה או כתיבה". ומה לגבי מסכים, האיום האולטימטיבי המרחף מעל רגשות האשם ההוריים? האם החינוך הביתי מבטל גם אותם, כמו שביטל את הצלצול? "מסכים הם אחלה לשעה שבה אני לא פנויה ואין לי זמן להתארגן על בייביסיטר" אומרת כהן. "אבל בגדול, גם כשהתכנים הם נהדרים ותואמים לגיל וגם כשהזמן מוגבל, אני רואה את התגובות שלהם. הם נהיים מאוד אלימים, עצבניים ורעבים אחר כך. פתאום קשה להם לחשוב מה הם רוצים לעשות ונוצר מן 'ריק' מחשבתי בכל הקשור ליצירתיות".
אם תהיתם, החינוך הביתי פחות מתאים לאנשים חולי סדר וניקיון. "הבית כל היום מתבלגן ומסתדר לסירוגין" מסבירה כהן. "לפעמים זו המשימה של הילדים כחלק מהלו"ז בסוף משחק, ולפעמים אני מחכה שילכו לישון כדי לסדר בעצמי ובשקט. יש רק 24 שעות ביממה, ובמרחב שילדים משחקים ושוהים בתנועה וביצירה תמיד יהיו בלגן ורעש. לומדים להכיל את זה - משהו בסבלנות, באוזן ובעין מתאים את עצמו לשגרה הזו".
לבחירה בחינוך הביתי יש כמובן השלכות כלכליות המשפיעות על משק הבית כולו. ההורים צריכים לנווט בין פרנסה לבין לימוד הילדים באופן שוטף, ואיכשהו גם לשמור על תחזוקת בית גדול עם מספיק מקום ללימודים, משחקים, אירוח, מנוחה ואוכל. "חינוך ביתי הוא ממש לא רק לאנשים בעלי אמצעים" מפריכה כהן את התפיסה הרווחת. "הכל בחיים זו בחירה: איפה גרים, במה עובדים, מה לובשים ובאיזו מכונית נוסעים, אם בכלל. לכן מי שבוחר ללמד את ילדיו בבית עושה המון ויתורים, כמו מי שבוחר לשלוח את ילדיו למסגרת, ולפעמים זה בא על חשבון רמת החיים במובן החומרי. זה תלוי רקע, עיסוק והמצב הכלכלי. אצלנו בבית גם אני וגם זוגי עובדים. אנחנו עסוקים הרבה בחילופי משמרות, אבל נהנים מאוד ושמחים שאנחנו מצליחים ליצור את הפאזל המורכב הזה".
אז איך נראים בפועל בתי משפחות שהחליטו לסטות מהמסלול המוכר לטובת הרפתקה חינוכית? קבלו הצצה לארבעה מבנים יוצאי דופן ומעוררי מחשבה:
הכל פתוח: משפחת באב"ד
ענת (36) הנדסאית אדריכלות ובעלת משרד תכנון - ענת באב"ד אדריכלות ועיצוב פנים, עופר (37) עוסק בפיקוח וניהול פרויקטים בבנייה, דורין (6), נינה (4) ואנה (2) באב"ד
עיר מגורים: קיבוץ עין דור
למה החלטתם על חינוך ביתי?
ענת: "לפני שנולדו הילדות היה לנו בית מלאכה ועסקנו בסדנאות וחוגים בתחומי האומנות השימושית. לאחר שנולדה דורין, ביתנו הבכורה, השגרה שלנו אפשרה להשאיר אותה איתנו במהלך היום ושמחנו לעשות זאת. באחד הימים הגיעה אלינו לסדנה אישה שמגדלת את הילדים שלה בחינוך ביתי והרעיון קסם לנו. חקרנו את הנושא, ובחרנו לנסות את הדרך הזו".
איך החינוך מתבצע בתוך הבית?
"כל החדרים בבית פונים אל החלל המרכזי, מה שמאפשר לנו לראות ולהיות נוכחים בכל סיטואציה שמתרחשת בכל רגע נתון. זה משרה ביטחון ופתיחות לבנות ולנו. הכניסה לבית היא בין המטבח והסלון, שהם חלל אחד גדול ומרווח שמאפשר מודולריות, פעילויות שונות וגם השתוללות. השולחן במטבח הוא שולחן שהגיע מהסדנה של סבא, ומשמש גם כשולחן אוכל וגם כשולחן יצירה ואנחנו לא מפחדים ללכלך אותו בצבע. בחלל המרכזי יש דלת ויטרינה גדולה שמזמינה אל החצר, שכל ההתרחשות בו חשופה גם היא למרכז הבית. חדרי השינה לא גדולים במיוחד, ועוצבו מתוך הבנה שאת רוב הזמן אנחנו מעבירים באזורים המשותפים. יחד עם זאת, הם נוחים, אינטימיים ואפשר לגדול בהם. חדר אחד קצת יותר גדול מהאחרים מבחינת שטח והוא חדר המשחקים שמעודד לעצמאות - הכל נגיש ובגובה העיניים, מאפשר תחלופת משחקים וכך גם לילדים קל לארגן ולסדר".
עובדים, משחקים, חיים יחד: משפחת מאילוב-כהן
אורטל (33) רקדנית ומדריכת הכנה ללידה, מנהלת את "נעימה-בית למחול צועני", רוסתם (34) איש חינוך, מנהל את "חברותא-חינוך בקהילה", עמנואל (6) ואביתר (3) מאילוב-כהן
עיר מגורים: אלוני אבא
למה דווקא חינוך ביתי?
אורטל: "התגלגלנו לזה. לפעמים יש תחושה שזה בחר בנו. שנינו עוסקים ונושמים חינוך, כל אחד בתחומו. אנחנו מאמינים בלמידה תוך כדי תנועה, בלי תכנית מוגדרת מראש אבל עם הקשבה רבה לתשוקות ולעניין שעולה. אני רואה בלמידה, בכל תחום, הזדמנות לעצב אישיות, ליצוק תחושת מסוגלות גבוהה, ליצור דימוי עצמי גבוה באמצעות חווית הצלחה ולא על ידי התוכן הלימודי. אין מקום שיכול לתת יותר ביטחון מהבית".
ספרו על הבית.
ליאור סעיד, מעצב פנים: "רוב התכנון נעשה עם מחשבה מעמיקה סביב משפחתיות, הילדים והחינוך הביתי ואיך הם והצרכים שלהם משתלבים, יחד עם צורכי ומאוויי ההורים. החללים השונים בבית נבנו מתוך מחשבה שלימים הם יצטרכו להשתנות ולגדול עם הילדים, וניסינו לצאת מהחשיבה המובהקת של 'ארבעה קירות וגג', ועם זאת לא לחרוג מרגולציות וחוקי בניה קבועים של הישוב הקהילתי בו הם גרים".
אורטל: "החלל המרכזי לא גדול: 50 מ"ר הכוללים סלון, פינת אוכל ומטבח. במטבח יש אי עם כיריים הפונים למרחב כך שאפשר לבשל, לתקשר ולהתרוצץ מסביב. הסלון פונה למטבח, לפינת האוכל ולחצר והוא ללא טלוויזיה, כך שעיקר העשייה היא תקשורת והנאה מהנוף. בקומה העליונה יש גלריה חשופה המשמשת לחלל משחקים ומשרד קטן. שנינו עצמאיים, ולכן היכולת לעבוד סמוך לחלל הילדים מאפשרת לנו לקיים את הבחירה בחינוך ביתי. חלל המשחקים מרוצף בעץ גלריה זול וציפינו אותו בלקה, כך שיהיה אפשר לשחק, לדפוק ולצייר על הרצפה (ובעיקר לא לשטוף אותה). החלל מחולק לפינות לפי נושאים המופרדות ברהיטים, והכל בגובה הילדים. לכל הפינות יש לילדים גישה חופשית ללא לו"ז או מטלות מחייבות, חוץ מאשר לפינת הטלוויזיה, אליה אין גישה חופשית. יש בה מסך לא גדול וחיבור ל-DVD כי אני מעדיפה דיסקים שהילדה יכולה להחליף ולבחור, בלי פרסומות, גירויים ועוד זוועות שהרשת מציעה. בקצה החלל יש מסדרון קטן המוביל לשני חדרי שינה גדולים, אחד מהם משמש גם כממ"ד. המחשבה העיצובית בחדרי השינה הייתה להוריד את רמת הגירויים, ליצור תחושה מזמינה ומגרה אך מרגיעה ומכנסת. אם במהלך היום כל אחד עסוק בענייניו, אז בלילה יש צורך בהתכנסות משותפת והתכרבלות. החצר היא ללא ספק היהלום של הבית. מלכתחילה השטח הזה קרץ לנו בזכות שני עצי האלון הענקיים והעתיקים שבמרכז, והוא מעוצב כחצר בר עם צמחיה ארץ ישראלית. רוב העצים הם עצי פרי, וכך גם השיחים וצמחי התבלין. יש פינות שונות המאפשרות אירוח והתבודדות, אבל יש גם רחבה מכנסת וגדולה. בחצר אזור ייעודי למשחקים ומתקני ילדים: בית עץ, ארגז חול, נדנדות. מאחורי הבית נמצא הסטודיו שלי, חדר עגול בו אני מעבירה שיעורי תנועה וקורסי הכנה ללידה".
בית ההפתעות: משפחת אוזן
ליגל (34) מוזיקאית, מחדשת רהיטים, מדריכת קריאה בשיטת חמוטל שהינו, בעלת תואר ראשון בשירותי אנוש, לימודי הסבת אקדמאים להוראת אנגלית ומדריכת "אינדנס" מוסמכת, רם (32) רס"ן במילואים, בוגר קורס מאמנים במכללת וינגייט וקאוצ'ינג במכללת CTI, מאמן במכינות קדם צבאיות, נוער נשים וילדים, מוביל תכניות "העצמה דרך ספורט" בבתי ספר, מרצה ומעביר גיבושים לנוער ומשפחות מחו"ל, שי לי (8), יסמין (6) ואריאל (3) אוזן
עיר מגורים: קצרין, רמת הגולן
מה גרם לכם לבחור בחינוך הביתי?
ליגל: "כבר עם שי לי הבכורה ראינו שהיא מאוד אוהבת ללמוד וצריכה מעט גירוי ללמידה. התחלנו לחשוב על מסגרות חינוך אלטרנטיביות והתייעצתי עם אמא שבתה למדה בבית ספר דמוקרטי. היא סיפרה על חינוך ביתי ועל האפשרות לקבל פטור מחוק חינוך חובה. שיתפתי את רם והוא ישר התלהב. תוך שלושה חודשים קיבלנו אישור והוצאנו את הבנות מהמסגרות".
נשמע כמו אתגר לא קטן.
"זה לא היה קל, הייתי אחרי לידה קיסרית שלישית, רם השתחרר מהצבא אחרי הרבה שנים ופתח עסק עצמאי במקביל לעבודתו כשכיר, גרנו בבית גדול וישן שבדיוק סיימנו לשפץ ופתאום כל הקלפים נטרפו מחדש. אז הבנו שהבית כבר לא משרת את סגנון החיים החדש שלנו. לפני חמישה חודשים עברנו לבית חדש והיה לי חשוב שהסביבה תגרה ללמידה טבעית, שיהיה מרחב לילדים ושתהיה אווירה רומנטית בסוף היום לרם ולי. לא פחות חשוב מזה, אם לא הכי חשוב - רצינו שיהיה קל לנקות את הבית. פרשנו שטיחים אתניים מקיר לקיר בסגנון בוהו צועני, כך שצריך לשטוף רק לעתים רחוקות. את הסלון בחרתי לחבר עם המטבח בעזרת מדפים, ואת אחד מהם צבעתי באפקט גיר עליו אני כותבת משפטי השראה עם תזכורות לדרך שלי ולמטרות שאני מציבה לעצמי. בקיר המטבח הפנימי, שגם צבוע באפקט גיר, כתוב סדר היום שלנו. מול הכיור תליתי מדפי מתכת של איקאה עם נרות ריחניים וצמחייה שאני משרישה ושותלת עם הילדים. את המטבח עיצבתי בהשראת סטודיו תעשייתי, ובמרכזו יש אי שבנינו בעצמנו עם מקומות אחסון לציוד יצירה ומשטח עליון מגן. על מדפי תמונות צרים אנחנו תולים יצירות משפחתיות של הילדים ושלנו ושתי 'קופסאות הצלחה': בכל פעם שהבנות לומדות משהו חדש, כרגע בתחום הקריאה, אני מניחה את התוצרת בקופסה וכך יש להן תזכורת מתמדת להמשיך קדימה. חדר הילדים היה האתגר הגדול עבורנו. בגלל שהילדים רצו לישון יחד, ויתרנו מראש על מיטות יחיד ובחרנו במיטה זוגית. במקום ארון קיר, שלרוב לא מעוצב באופן ידידותי לילדים ולא מאפשר סידור באופן עצמאי, קנינו שלוש יחידות מתכת זולות של איקאה ולכל ילד יש יחידה משלו עליה הוא אחראי. אנחנו מקפלים יחד, כל אחד ברמה שלו, וגם אם מבולגן אני בדרך כלל לא מסדרת להם, אלא הכל מוסתר מאחורי וילון בגווני אפור. עבור הגינה לקחתי מזרונים ישנים של הילדים עליהם אני פורשת שמיכות נעימות. את הגדר הפונה לעבר הכביש חיפינו בצמחי בטטה שהשרשנו יחד, וכך נוצרה ריאה ירוקה בגינה - מקום ללמידה על תהליכי הטבע ומרחב נעים לקריאה, רביצה והנאה בחוץ".
במיטה אחת גדולה: משפחת בלומנפלד
מאיה (38) מחנכת, מדריכת פילאטיס, מארגנת, מעצבת, יועצת עיצוב פרו-בונו, עידו (42) מנתח מערכות בחברת חשמל, רתם (11), עינבר (9), קשת (7), גפן (5), אימרי (2) ואורן (4 חודשים) בלומנפלד
מגורים: רמת צבי
מה גרם לכם לבחור בחינוך ביתי?
עידו: "מאיה הכירה את הרעיון מאחותה, שגידלה את ילדיה בבית עד לגיל חטיבת הביניים, וכשעלה הרעיון, מיד הסכמתי. שנינו היינו ילדים שהמערכת פספסה וקראנו הרבה על הנושא עד שהתחייבנו אליו. על פי התפיסה שלנו, מערכת החינוך הממלכתית לא בנויה לתת לילדים את מה שנחוץ להם. אנחנו מאמינים שכל ילד צריך לקבל את האפשרות להתעניין ולהתרחב בנושאים שמעניינים אותו".
איך החינוך הביתי בא לידי ביטוי בעיצוב הבית?
עידו: "כיוון שהבית בן 75 שנה, בכל גלגול שלו הוא זכה לתוספות ושינויים רבים. השינוי הגדול ביותר שקרה בעקבות החינוך הביתי הוא תוספת הפרגולה, המאפשרת מרחב משחק מקורה לילדים, מאחר והבית החל להיות קטן מהכלת כמות הילדים הזו".
מאיה: "כולנו ישנים יחד בחדר אחד וחולקים ארון בגדים יחיד (לכל אחד בין מדף אחד לשניים, ובערך כל רבעון יש אקט של העברת בגדים הלאה). בסלון, הרהיטים פונים למרכז החדר ולא לטלוויזיה. המסך שבחדר הוא מחשב והוא היחיד בבית. כל מי שמשתמש בו עושה זאת במרחב ציבורי ובשיתוף עם כולם. אין מצב שילד יהיה לבד עם מסך בחדר סגור (לילדים שלנו אין טלפון חכם, מתוך ההכרה בצרה של ההתמכרות למסך). בחדר ההסבה נמצאת הספרייה ומולה מונח שרפרף כדי לאפשר לכל ילד חשיפה למירב המידע והגירויים. גם במטבח מפוזרים שרפרפים, ככה שכולם יוכלו להגיע לכל דבר שירצו, ובאמצע ממוקם שולחן אוכל עגול בלי מקומות קבועים (פרט לכיסא התינוק של אימרי). בצד נמצאת פינת האוכל של החתולה שהיא באחריות הילדים. בפינת היצירה תמיד יהיו חומרים זמינים מסוגים שונים, לפיתוח היצירתיות ויכולת ההמצאה. חדר המשחקים מלא משחקים מגוונים ואנחנו מעודדים את כולם לשחק יחד, ללא קשר לגיל או מגדר. חדר הלגו/נגינה הוא בעצם חדר יצירה מסוג אחר, ובבסיסו האחריות שבתרגול כלי נגינה והחדווה שביצירת דבר חדש שלא היה קודם, בין אם בצלילים ובין אם בלבני הלגו. בחצר ישנם עצים לטיפוס, ערסלים ונדנדה להתרגעות וקריאה, דשא למשחק (שרתם הבן הבכור מכסח אחת לכמה זמן) ועצי פרי לקטיף, מתוך ההבנה שהחיבור לטבע והלמידה של מחזור החיים והמוות חשובים לילדים ולבריאותם".
קרדיטים משפחת באב"ד
עיצוב פנים ואדריכלות: ענת באב״ד
סטיילינג לצילומים: לירון בן דרור
ארגון חדר ילדים: קרין בוכשטב (למידולוגיה)
קרדיטים משפחת מאילוב-כהן:
אדריכל: עידו שנהר
אדריכלות פנים: אורנית שנהר
הום סטיילינג והלבשת הבית: ליאור סעיד
קרדיטים משפחת אוזן:
עיצוב: ליגל אוזן
קרדיטים משפחת בלומנפלד:
עיצוב ושיפוץ רהיטים: מאיה בלומנפלד
שיפוץ: ניצן שפירא
ספריה: חן ואליק חודי
ארונית הנעליים: גל פרידמן
רוב הרהיטים נמצאו, נמסרו, נרכשו יד 3 לפחות