על הדרך ההיסטורית שחיברה לפני מאות שנים בין יפו לירושלים, היום רחוב סלמה בתל אביב, הוחזר למתכונתו המקורית מסוף המאה ה-19 מבנה מגורים שהיה שייך למשפחת אלסעיד, מהחשובות והמשפיעות ביפו. בין ראשיה היה גם עאסם בק אלסעיד, ראש עיריית יפו בשנים 1938-1919, ששמו ומעשיו נקשרו בפיתוח יפו ובקשרי רעות ועשייה עם מקימיה של אחוזת בית ותל אביב. סלמה הוא היום רחוב מתחדש עם פרויקטים של מגורים, משרדים, מסחר, מבני ציבור ושטחים ציבוריים, שמוחקים את מצבו הקודם כמגרש אחורי והופכים אותו לשדרה יפה בעיר.
>> נתקלתם בגמל שלמה בגינה? כדאי שתדעו את זה
המבנה נותר ללא פגע במשך כמאתיים שנה, והוא למעשה בית באר מפואר ששרד מתקופת שגשוגה של יפו כעיר נמל. בתי באר הם מבנים שהוקמו בארץ ישראל במאה ה-19 סביב בארות מים, בעיקר סמוך לפרדסים, ונחשבים לפרויקטים נדירים לשימור. עם הקמת המדינה עזבה משפחת אלסעיד את האזור והבית נמכר בשנות ה-50 כנכסי נפקדים למשפחות מנדלסון והרצוג. האחרונה יצאה לאחרונה מהשותפות.
במשך תקופה ארוכה שימש המבנה כמבנה תעשייתי לחנויות ועסקים, בהם חנות העיצוב המפורסמת "חדרים", שסגרה את דלתותיה עם תחילת העבודות. על עבודת השימור אחראי משרד נאור מימר אדריכלות ושימור בע"מ, שחתום על שימור מבנים ואתרים כמו בנק ישראל ברחוב לילינבלום, מבנים בכיכר דיזנגוף, מבני מגורים ומלונות בתל אביב, ביניהם מלון דריסקו, ותיעוד ושימור בית הבאר בהרצל 138, וכעת בית הבאר בסלמה 48.
"בית כמו בית אלסעיד אפשר למצוא אחת ל-20 שנה. זהו בניין נדיר, ארמון בקנה מידה של עיר היסטורית. בסיסו עוד מהמאה ה-18, ודומים לו נהרסו עם הזמן או הוחרבו בשימוש לא נכון. במקרה הזה, בזכות היסטוריית השימוש כבית של מושל יפו ובזכות קנייתו בסוף שנות ה-40 על ידי משפחות הרצוג ומנדלסון, ששמרו עליו, הצלחנו למצוא, לשחזר ולשמר הרבה פרטים", אומר מימר.
לאורך הדרך ההיסטורית, שבמונחים של היום הייתה מוגדרת ככביש בין עירוני, מוקמו בתים רבים, שנחשבים כארמונות במושגים של המזרח התיכון, מסביר מימר. "הם היו שייכים לבעלי קרקעות עשירים, פלסטינים ולבנונים נוצרים ומוסלמים, שהקימו פרדסים, ואחרי שהניבו להם תשואה והכנסות, השקיעו בבנייה של בתים ששימשו אותם כבתי קיט בתוך הפרדסים. מאוחר יותר החלו לבנות סביבם בתים". היום, הוא מאמין, בשל נדירותו של המבנה והחשיפה שלו במקום הומה אדם, הוא בדרך להיות אייקון אורבני בעיר, פוטוגני ומיוחד. בזכות יופיו וייחודו מקווה מימר כי גם בעתיד יידעו לשמור עליו ולהעריך את הארכיטקטורה, את השימור ואת התחזוקה שלו.
שטחו של הבניין בן שתי הקומות הוא 800 מ"ר, והוא נשמר כפי שהוא, עם מינימום שינויים בשל הייחודיות המבנית שלו – כולו אבן, קמרונות וקשתות, שלדברי האדריכל אי אפשר לחלק מחדש. בקומת הקרקע קירות צפופים המיועדים לחללי מסחר, ובקומה העליונה אולמות עם חלונות ענקיים ותקרות בגובה 6 מטרים - "ארמון", הוא חוזר ואומר. "הפעלה של מבנה כזה כמוסד כלכלי היא אתגר לא קטן. הדרך להשתמש בו היא לא על פי כמות המטראז' שלו אלא בהתאם לאיכויות שלו. אפשר לערוך בו אירועים למספר רב של אנשים, הוא מחובר לתשתיות, יש בו מדרגות ומעלית והוא בטוח לשימוש, אבל מאחר שהוא נכס ייחודי, אני מקווה שיימצאו החברה או האדם שיידעו איך להשתמש בו. כמו תכשיט יפה או רכב אספנות שלא נוסעים איתו לסופרמרקט".
מימר, שנולד ביפו, רואה ביפו ובדרום תל אביב את נוף ילדותו. "גדלתי מול בתי הבאר, ראיתי איך הם הולכים ונהרסים עם השנים, ומבחינתי לצלול לפרויקט כזה כאדריכל שימור זו חוויה מרגשת. להציל את המעט ולחולל שינוי מקצה לקצה הם סוג של לידה מחדש. התחדשות היא מעשה תיקון משמעותי ומגיע לאנשים סימני תרבות להזדהות איתם ולכבד אותם ואת יופיים. אדריכלות ועיר יכולים להיות יצירת אומנות ולא רק תכלית נדלנית, וזה המסר של המבנה במקום שבו הוא עומד ליד המבנים סביבו".
מה היה חשוב לך כאדריכל שימור בפרויקט הזה?
"כמי שחקר ביוזמתו עוד בשנת 2005 את כל נושא בתי הבאר, עזרתי למחלקת השימור של עיריית תל אביב למפות ולהכניס אותם לתוכנית שימור מבנים מקיפה. עכשיו מושלם המהלך שהתחיל אז. היה לי חשוב לשמור כמה שיותר על האותנטיות של המבנה ועל הפרטים והאלמנטים המקוריים, כך שמבקרים בבניין יוכלו ללמוד על התהליך שעשינו לבניין ולהיחשף לאחורי הקלעים שלו – מיעוט בשחזור או בעשייה מחדש והתמקדות בשימור. אלה הופכים את הבניין לחוויה מעניינת הרבה יותר מניסיון להגיע לתמונת מצב אידיאלית".
"צריך להקשיב לבניין ולא להילחם בו"
עיצובו של בית אלסעיד נקבע על פי עבודת תיעוד מדוקדקת. כל חדר בו צבוע בצבעים אחרים, הרצפות מצוירות, הקירות בשני צבעים והתקרות בצבע אחר. רובו צבוע בכחול אולטרה מרין, אחד הצבעים הנפוצים בעולם כצבעי טיח חיצוני, ובפנים מגוון מסחרר של צבעים הטיפוסיים לסוף המאה 19 ותחילת המאה ה-20 – ירוקים, ורודים, צהבהבים, תכלת וטורקיז. "הבניין צבעוני, והלכנו עם שלל הגוונים שלו כדי להראות איך אנשים, אומנים, בנאים, אדריכלים ובעלי בניינים השתמשו ונהנו מצבע פעם, שבימינו הוא אפור, לבן ושחור. אז ידעו להעריך צבע והעניקו חוויה למי שחי שם, כמו בתוך ציור". בקמרונות בולטת עבודת שימור שמנסה לשמר מקסימום טיח מקורי תוך הבלטת התיקונים במקום להגיע לאידיאל חדש. "עבודה כזו מולידה אסתטיקת שימור חדשה, בדומה לטלאי על בגד וינטג' שמייצר עניין בפני עצמו", הוא מציין.
"התחדשות היא מעשה תיקון משמעותי ומגיע לאנשים סימני תרבות להזדהות איתם ולכבד אותם ואת יופיים. אדריכלות ועיר יכולים להיות יצירת אומנות ולא רק תכלית נדלנית, וזה המסר של המבנה"
נאור מימר, משרד נאור מימר לאדריכלות ושימור
מרפסות המבנה בולטות החוצה ונדרשה עבודת שחזור מבטון למה שנבנה בעבר מקונזולות של אבן ושטחי שיש קררה לבן. "הצלחנו לשחזר את מה שנהרס חלקית לדומה ביותר שיעמוד בתקן עכשווי בשל שבירות של שיש ומאחר שכבר לא עושים היום פרטי אבן על מרפסת באוויר". המבנה הייחודי לא אפשר בנייה של מרחב מוגן בקומות התחתונות, ובהחלטה משותפת עם פיקוד העורף קיבל המבנה פטור ממיגון. המענה יינתן, במקרה הצורך, בבניינים סמוכים.
מפות ותצלומי אוויר מתחילת שנות ה-20 הצביעו על קיומם של בריכות אגירה להשקיה ובארות שהיו חלק מהפרדסים וצמודות למבנה, אולם האדריכלים לא הצליחו למצוא שרידים, שכן הם נהרסו לטובת הרחבת הכבישים. "חשפנו המון מידע שהיה קבור בקירות, ציורי קיר, ריצופים מקוריים יפהפיים שהפתיעו אותנו, ואלמנטים שהיו מוסתרים מאחורי טיח, אבל רובו היה גלוי כבמקור. ציורי הקיר שוחזרו בחלקם בעזרת משקמת ומשחזרת ציורי הקיר תמרה מורגנשטרן.
עם אילו אתגרים נוספים התמודדתם?
"האתגר הגדול ביותר בבניין כזה היה להכניס תשתיות ומערכות בלי לפגוע ברצפות לשימור, בקירות מאבן, בציורי הקיר ובתקרות מעץ שעליהן יש ציורים. היינו צריכים למצוא דרך להעביר תשתיות בלי לקדוח בקירות וברצפה כמו בבנייה קונבנציונלית, ויצרנו מעקף סמוי בפינת המבנה וממנו חדרנו לתוך גג הרעפים עם מינימום של חציבות. יצרנו תשתיות מיזוג אוויר והכנות לכל חלל בנפרד כדי לא לפגוע בשימור. למעשה, התאמנו את עצמנו למבנה, והוא שהגדיר את הפרוגרמה. במבנים כאלה צריך להקשיב לבניין ולא להילחם בו. ניצלתי את היותי אדם מאוד טכני כדי לפתור בניינים מהסוג הזה, בלי לוותר על מערכות מיזוג אוויר חדישות מ-2025, מעלון שמנגיש את הבניין בלי לפגוע בו, הכנות מלאות למסעדה, לרבות מנדפים ובורות מפרידי שומן, זיגוג בחלונות שעומד בתקני אנרגיה ואקוסטיקה, מים חמים וחשמל חכם - הכל פתור ברמה הכי טובה שאפשר לצפות לה ולא על חשבון הבניין".
עלויות השימור המחמיר של בית אלסעיד עומדות על 15 מיליון שקלים. הוא אמור לקבל טופס 4 ופנוי לרכישה או השכרה למסחר. "מותגי אופנה ועיצוב, חברות הייטק, מסעדנים, מלונאים וגלריות אומנות כבר הביעו עניין להיות חלק מהמבנה ההיסטורי ומהאזור שעובר התחדשות עירונית עם פרויקטים מובילים של בנייני מגורים", מוסר רון אגדי ממחלקת ההשקעות של חברת CBRE המשווקת את הנכס.
אדריכלות ושימור: נאור מימר
אדריכלות אחראיות: לסלי לאופר ונגה דיאי
קבלן שימור: ארכו - תכנון שימור ושחזור
ריצוף ונגרות: נגה נגרות