ארבעה זוגות נולדו והבשילו מיומה הראשון של התוכנית "חתונה ממבט ראשון", הותירו מאחור מכשולים וחוסר ודאות וענדו טבעות על אמת. אחד מהם הוא הצמד מהעונה החמישית, קטיה אברבוך וליאור אורן, שהיום כבר מגדלים ילדה משותפת בדירה הבאר שבעית שלהם. העונה הנוכחית, השביעית במספר, החלה בחודש האחרון ומציפה בפניהם את סיפור ההיכרות והאהבה שלהם, כשהם צופים בה. "ראינו שני פרקים, לא בשלמותם, פשוט כי אין לנו זמן", אומרת אברבוך, "אבל עונה חדשה היא דבר מרגש שמרגיש כאילו הוא הסיפור שלנו. זכייה גדולה של שנינו ושל ריטה. אנחנו שמחים בשביל כל מי שלוקח חלק בתהליך ומקווים שייצאו משם עוד משפחות".
כל הכתבות בערוץ living
איזה טיפ היית נותנת למי שמאחד כתובות?
"הטיפ הכי טוב הוא לא לבוא עם ציפיות מוגדרות, כי זה לא רק איחוד של כתובות, אלא גם איחוד של חיים. שגרת החיים, כמו שאת מכירה אותה, משתנה, וזה מתחיל בסדר וארגון בבוקר ואיך כל אחד קם, ממשיך בספייס הפיזי והלא פיזי של כל אחד. ליאור ואני, למשל, שונים בתפיסת הסדר ובמקום שלו בחיים. הייתי צריכה להתפשר, כי הבנתי שזה חשוב לו, וגם להפך. הייתי משאירה מגירות פתוחות וכוסות בכל מיני מקומות כי אני פחות רואה את זה. זה לא שאני עושה בכוונה. כשאתה לא בא עם ציפיות שהאדם שמולך יהיה בול כמוך, אתה פחות מתאכזב ואז יש פחות קונפליקטים. חשוב להבין שהחיים מתחילים כמשהו חדש ומשותף שבונים ביחד, וכל אחד מביא מעצמו וצריך לקבל את המקום להיות הוא. חשוב להפנים שצריך להתחשב, אחרת זה לא יעבוד וייצר תסכול. הייתי אומרת גם שכדאי לדבר על הנקודות החשובות והקווים האדומים, כי דברים ישתנו וצריך לקבל את זה, במיוחד אם האדם חשוב לך ואת רוצה אותו בחייך. אי אפשר להיכנס לזוגיות בלי לשנות את שגרת החיים".
לפני שנה עברו לבאר שבע כדי להיות קרובים לעבודה שלה כרופאה מתמחה בבית החולים סורוקה. "לי קל יותר מאשר לליאור, למרות שהוא התחיל ללמוד באוניברסיטת בן גוריון וזה מחבר אותו. הוא עובד מהבית מחצית מהזמן והמשפחה שלו במרכז, ולי יש הורים ואח פה בבאר שבע. למרות ששנינו התרגלנו לחיים בתל אביב, המעבר הוא ההחלטה הכי נכונה שיכולנו לקבל. לגור במרחק 10 דקות מהעבודה, כשאת רק צריכה לחצות את הכביש ואת שם, מול נסיעה של שעה לתל אביב כל יום וחזרה של שעתיים. רכבות זה אולי נחמד, אבל לא כשהן מגיעות פעם בשעה. זה לא סביר בשום סטנדרט של מדינה".
קודם לכן גרו במידטאון תל אביב, בדירה עם פס של ים מרחוק. "החלום שלי לחיות עם נוף לים, וליאור חולם לגור בבית פרטי במושב. המחשבה לגור ביישוב מחוץ לעיר פחות מדברת אליי. חשבנו פעם על עומר או להבים, אבל זה משעמם מדי. אנחנו אוהבים עיר, רוצים לצאת כשאפשר ולא למהר להתברגן".
ליאור, 36, עובד בסטארט-אפ בתחום ההייטק, התחיל בבן גוריון לימודי תואר שני למנהל עסקים בתוכנית המתמחה ביזמות ונמצא בתקופת מבחנים. אברבוך, 38, מסיימת בעוד כשנה וחצי את ההתמחות שלה במחלקת אף אוזן גרון בסורוקה, "משרה מלאה עם כל מה שכרוך בכך – תורנויות, שעות לא שעות. גוזל ממני המון. כחלק מההתמחות אני גם מתמחה אחראית על כוח האדם ומשקיעה במחקר. זו עבודה סופר-סופר אינטנסיבית שדורשת המון הקרבה בכל רובד אחר". כשהיא יכולה, היא גם יוצרת תוכן רפואי לפי שאלות ופניות שהיא מקבלת מהעוקבים שלה באינסטגרם. "אני לא עושה את זה מספיק, אבל רואה שליחות בלהעביר ידע לאנשים לגבי דברים שהם לא יודעים ונופלים בהם, כמו הנזק שיש בשימוש בקיסמי אוזניים או החשיבות בחיסוני השפעת, שאנשים מקלים בהם ראש ורואים בהם משהו nice to have". לצד זה יש לה זוגיות שהיא אוהבת, ילדה בת שנה ותשעה חודשים, ריטה, שהיא רוצה להשקיע בה ולהיות איתה. איך הכל מסתדר? "מסתדר. תמיד הייתי פעילה ושילבתי דברים. אני צריכה את האקסטרה כדי להרגיש שאני עושה מעֵבֶר".
חיים אינטסיביים, וזה רק עם ילדה אחת.
"המחשבה על ילד שני קצת מרתיעה אותי. אומנם אני חוגגת 38 בחודש הבא, אבל כרגע לא יודעת מה יהיה. שנינו אנשים רבי פעלים, אבל בד בבד לזכותנו ייאמר שאני רואה את הפספוסה שלנו ומרגישה שהיא המאושרת בילדים. שמחה, חיובית, לב טוב. ילדה זהב שנותנת לשנינו כוח. נסיכה של אבא בכל רמ"ח איבריה, ולהפך. זה לא הפתיע אותי, כי ליאור איתה כמו שהיה איתי. הכי נותן מעצמו, משקיע, אכפת לו ומעניק. זכיתי".
הדירה בבאר שבע נמצאת בקומה גבוהה בבניין רב קומות. יש בה 5 חדרים, אחד מהם הוא ממ"ד שהפך לחדר הארונות שלה ("פריבילגיות שאין בתל אביב", היא אומרת), חדר לריטה, חדר עבודה לליאור וחדר שינה להורים. בהתחלה הייתה בהלם מגודל הדירה - 133 מ"ר ועוד 19 מ"ר מרפסת – אבל מרחבים אהובים עליה והיא פחות מתחברת לבתים צמודי קרקע. "אוהבת לצאת למרפסת ולראות נוף מגבוה, לא לגור נמוך ואז לא לראות מה יש מעבר לגדר. אני אורבנית באופי שלי".
את המרפסת עדיין לא סידרו סופית ולא קנו רהיטים ("גיליתי שריהוט גן יקר יותר מריהוט הבית בגלל החומרים העמידים"), אבל יש בה פטריית חימום ודשא מלאכותי על חצי מהשטח, כדי שריטה תשחק בכיף שלה עם הצעצועים, שרבים מהם עברו לשם.
הבית משדר אווירה של שקט ורוגע, כמו שאברבוך רצתה - על גבול המונוכרומטי, הרבה בז'-אפרפר, ועליו בולט הירוק של הצמחים. ויש צמחים. "מישהי עיצצה לנו את הבית ואנחנו מתַחזקים. זה קשה ואני לא בטוחה שאנחנו עושים את זה כל כך טוב. צמחים מספקים חמצן וטוב שיהיו בבית, במיוחד כשגרים במדבר ויש הרבה ימים שצריך לסגור חלונות בגלל סופות חול. בקיץ יש הרבה אבק, אבל מה שיפה באקלים המדבר הוא היובש שהפוך מהמרכז. בעונות האביב-קיץ, כשבתל אביב את חנוקה ובא לך למות, פה את יושבת בערב במרפסת ונהנית מאוויר קריר ויבש".
לפני שנכנסו לדירה שכרו את שירותיה של מעצבת הפנים קרן מאיר, שלה העבירה אברבוך את כל הבקשות שלה. "זה הבית הראשון שלנו, כמשפחה צעירה עם ילדה קטנה. שנינו בתחילת הקריירה שלנו, ולא רצינו להשתגע ולהשקיע מיליונים. רציתי מישהי שתרכז הכל, שתבין את הראש שלי ותכוון לתקציב סביר בלי להשתולל עם הנמכות וחיפויים. עשינו טפט שבעיניי הוא פתרון מדהים לקיר עם חוויית תלת ממד, ולא בעלויות מטורפות. עשינו דברים נעימים ששנינו אוהבים וליאור זורם איתם".
"טיפלנו בהלבשת הבית, ללא שינויים מהפכניים", אומרת המעצבת. "רצינו לגרום לבית להרגיש ביתי ונעים בעלות שפויה ובמינימום זמן. הקיר האפור הוחלף בטפט, קנינו רהיטים בצבעים רכים, וחזיתות המטבח הוחלפו מגוון בטון לגוון אבן. נבחרה פינת אוכל עגולה ונפתחת שמאפשרת לבית להרגיש מרווח ועם זאת לארח מדי פעם".
אברבוך מוסיפה כי לחזיתות המטבח נבחר גוון שהולך טוב עם העציצים הירוקים. משטח בוצ'ר אפרפר פונה החוצה ובמקומו נבחר לבר בוצ'ר עץ עם כיסאות גבוהים ונוחים עם גב עץ, מרופדים בבד חום. "קיבלנו בר וויסקי בגוונים ניטרליים בהירים עם נגיעות של חומים וירוקים", היא מתארת. פינת האוכל העגולה בשמנת עם רגל עבה בדוגמה מחורצת וכיסאות בצבע תואם ורגליים שחורות.
איך אתם אוהבים לבלות בבית?
"אין לנו הרבה בילויי בית. שנינו עובדים וליאור גם לומד, ואנחנו מקפידים לאכול יחד ארוחת ערב, אחרי שריטה כבר ישנה. ליאור אוהב את המרפסת".
חלוקת התפקידים היחידה בבית היא שאורן לוקח את ריטה לגן, כי אברבוך מתחילה לעבוד לפני שהגן נפתח, והיא אוספת אותה ברגל כשהיא בדרך מהעבודה, מרחק של 5 דקות מבית החולים. בישולים קורים פעם-פעמיים בשבוע, כי שניהם לרוב בחוץ, ובערב הם ממילא אוכלים סלט. אורן אמנם רצה שולחן אוכל נפתח כדי לארח, אבל לא יוצא להם. "תמיד הייתי פחות חזקה בזה. יש אנשים יותר טובים בזה ואני מכירה בזה. לאירוח אעדיף להזמין קייטרינג". על ניקיון הם לא מבזבזים זמן, כי זה לוקח שעות וגם מעייף, ויש להם מנקה ורובוטים לשאיבה ושטיפה. כאמור, אורן מאוד מסודר והיא פחות. חדר הארונות שלה מבולגן והכל אצלה בדיליי – היא עדיין מנסה להפוך את ארון הבגדים לארון חורף. הבגדים שלו בחדר הארונות ביחידת ההורים, בארון מסודר כמו חדר העבודה שבו הוא שוהה הרבה. אבל סך הכל הבית מסודר, "קצת צעצועים. בית שחיים בו", מסכמת אברבוך.