ימית, 33, שחקנית ותסריטאית, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה ואם לאריאל בן השנה וחודשיים, ובעלה ישראל, 35, גרים בדירה בשכונת כוכב הצפון בתל אביב זה שנתיים, והם נכנסו לדירה החדשה, שנרכשה ישירות מהקבלן, כשימית כבר היתה בהיריון עם אריאל, ולדבריהם, "לא היה לנו כוח לשינויים משמעותיים, אז עשינו רק שינויים קוסמטיים קטנים כמו הנחת פרקט, שדרוג המטבח, סגירת גבס בין הסלון לחדרים וחיברנו שני חדרים קטנים לחדר ילדים אחד גדול ומרווח".
ישראל לא הכי מרוצה מהזוויות המאתגרות של הדירה, בעיקר מהקיר המעוגל בסלון, אולי תקופת לימודיו ועבודתו ביפן השפיעה על שאיפתו לקווים הרמוניים ולחיבורים מושלמים. "היא קוראת לי מר קו כי כל היום אני יושב ומשרטט קווים וזוויות", אומר ישראל בחיוך. מרבית ההחלטות העיצוביות בבית, כך מתברר, הן של ישראל. "רוב הגברים עיוורי צבעים והשאר לא אכפת להם, אבל אני נשואה למישהו שלא רק שהוא לא עיוור צבעים אלא יש לו טעם טוב והוא מבין", מעידה ימית, "אז למדתי לשחרר את המקום הזה והאחריות לעיצוב היא שלו".
עוד באתר לעיצוב הבית:
- על זמנית: וילה תל אביבית קלאסית
- בלי לקום מהמיטה: 14 חנויות ישראליות מקוונות
- מלון הבוטיק הטברייני שמקים את העבר לתחייה
3 חתולים, 46 אלף עוקבים
היום מגדלים ישראל וימית בדירה בת ארבעת החדרים את בנם אריאל ושלושה חתולים אנרגטיים שכבר הטביעו את חותמם (ובעיקר את ציפורניהם) על הרהיטים בבית. למרות שימית מורגלת לאור הזרקורים, היא לא ממהרת לשים את בנה אריאל בפרונט. "הוא לא מספיק גדול בשביל לומר לי אם הוא רוצה את זה. אני לא אמכור אותו בשביל שום דבר, אבל מדי פעם אני לא מתאפקת ומשחררת תמונה של אריאל לאינסטגרם", היא מתוודה. בזירת האינסטגרם יש לה כ-46 אלף עוקבים.
איך העבודה של ישראל כאדריכל משפיעה על בני הבית?
"את יודעת כמה פרקים כתבתי על שיפוצים, בניית בית ואינסטלציה?! יש לי פרק שלם על אינטרפוץ, גרמושקה ושאר מושגים מקצועיים מעולמו של ישראל. זה מאוד מעניין לראות מישהו מדבר בתשוקה כל כך גדולה על תחום שהוא זר לך לחלוטין. למשל פריז, שבעבר נראתה לי כמקום חמוד, אבל היום בעקבות טיול בה עם ישראל, אני חושבת שהיא העיר הכי יפה בעולם, כי למדתי להסתכל עליה דרך העיניים שלו. הוא שם לב לדברים שאני לא רואה כי יש לו זווית הסתכלות שונה משלי. כך גם לגבי לטייל איתו בדרום העיר, הוא מתפעל מדברים שהם לא מתוך העולם הפנימי שלי ואני לומדת להעריך כל מיני דברים קטנים". ובכלל מודים ימית וישראל שלכל אחד יש את הטריטוריה המקצועית שלו, ובעיניהם - טוב שכך. עם זאת שניהם, יפים ופוטוגניים, מעידים שהם משתפים זה את זה בהכל בחיים המקצועיים.
הבית שלכם הוא בית פתוח?
"בעיקרון כן, אבל השנה האחרונה היתה מאתגרת ומיעטנו לארח", מספרים ימית וישראל על שנה לא פשוטה שעברה עליהם. אריאל נולד, מה שמוריד באחת את מפלס חיי החברה אצל רוב הזוגות, וישראל איבד את אביו אחרי מאבק במחלת הסרטן. "שנות ה-20 היו הרבה יותר מגניבות", מסכימים השניים.
הפריטים והרהיטים בדירה הם שילוב של בחירות, בעיקר של ישראל, ויש גם כמה פריטים מפתיעים שהם יצרו במו ידיהם. בחדרו של אריאל מתנוססות שלוש תמונות צבעוניות של חיות שימית יצרה עבורו ומעל הכוורת הלבנה ניצבת מנורת פרפר, בצורת האב-טיפוס שלה, שהכין ישראל במסגרת אחד הפרויקטים שלו. את הספה בסלון, ספה מודולרית בצבעוניות עזה של חברת Roche Bobois היוקרתית, בחרו השניים בווטסאפ. "יש להם קטלוג אדיר עם מיליון צבעים ואפשרויות לספה הזו", אומר ישראל, "אנחנו לא מצליחים להחליט, אז אנחנו מנסים", וימית מוסיפה, "זה היה לי ממש ממש קשה, אבל אני משחררת כי אין לי יכולת ויזואלית לדמיין איך זה ייראה בבית שלי".
חנות שיוצרה על ידי רובוט
בימים אלו שוקד נוטס על כמה דירות במגדל מאייר היוקרתי, "שילמו עליהן מחירים כמו 20 או 30 מיליון שקל", הוא מתאר. "אני מחזיק במשרד עם אנשים המתמחים בכל ההיבטים, למשל מומחית בתאורה שהיא תותחית על שעבדה בהמון בתי מלון, מסעדות ובתים. אין דבר כזה שאדריכל הוא טוב בהכל – גם בנגרות, גם בעיצוב פנים, גם בתאורה וכך הלאה, ולכן אני עובד עם צוות".
אחת ההתמחויות של ישראל היא עבודה בכרסום בעץ CNC. בתוך כך הוא תכנן ועיצב חנות בגדים בראשון לציון, ראשונה מסוגה בארץ, שיוצרה כולה על ידי מכונות רובוטיות לפי מודל ממוחשב שעשה, ושהוקמה בחמישה ימים בלבד. את הניסיונות בחיתוכים הרובוטיים בעץ אפשר לראות בכמה אבות טיפוס, כפי שמגדירה זאת ימית, בביתם המשותף. מעל הספה בסלון תלויה יצירה אמנות שממנה ניבטת זברה, או לפחות חלק ממנה (יש לישראל חיבה מיוחדת לזברות, אולי מילדותו באפריקה, בעקבות שליחות של המשפחה). מול הכניסה לבית, במסדרון בין החדרים, ניצבת שידה המכונה עראבסק שכולה חיתוכי עץ במוטיבים אסלאמיים שישראל יצר וחיבר. מעליה תלויה תמונה שצייר ישראל, פורטרט צבעוני של חברו הטוב, שמגלה כי האדריכל הרציני שלח בעבר גם ידו לגרפיטי חתרני ברחבי רעננה, עיר הולדתו. "הכנו שבלונה של הציור וריססנו ברחבי רעננה", הוא מספר, "ועד לפני זמן קצר עוד התנוססו פה ושם הגרפיטי שלנו". גם כורסת יחיד בשם ABD הנמצאת בחדרו של אריאל היא מעשה ידיו, והיא למעשה שילוב של כורסה וספרייה קטנה, לרווחת היושב.
איך היית מאפיין את סגנון העבודה שלך?
"זה דבר מאוד דינמי, אני חושב שגם הלקוחות מכתיבים, וגם בהגדרה שלי אני מודרני. אם לקוח יפנה אלי וירצה עיצוב קלאסי, אין בעיה, אבל זו תהיה פרשנות מודרנית לקלאסיקה. למדתי ארבע שנים באיטליה, ואני יודע מקרוב מהו עיצוב קלאסי, אבל ההשפעות שלי הן בעיקר מיפן, שם למדתי תואר שני ועבדתי. ביפן הלקוחות הרבה יותר פתוחים ונועזים, הם חדשניים".
ישראל מתמחה בין השאר באדריכלות יפנית בעקבות לימודי תואר שני באוניברסיטת TITech ביפן ועבודה במשרדי האדריכלים Jun Aoki (אדריכל הבית של לואי ויטון), פרופ' Yasuda Koichi והאדריכלית Hasegawa Itsuko. "הבתים הכפריים היוו מאז ומתמיד את הבסיס. מרבית הבנייה היא מעץ עם גג קש משופע", הוא מסביר, "החלונות והפתחים עשויים ממסגרות עץ ונייר אורז ובמרכז הבית מדורה או אח. מאוחר יותר הוכנסו לשימוש מחצלות הטאטאמי מקש, הוגדרה נישה בקיר לחפצי אמנות או לסידור פרחים מסורתי והוגדרו פונקציות כמו חדר תה, גן פנימי ומרפסת חיצונית המקיפה את הבית ומשמשת למעבר. לעיצוב היפני ארבעה עקרונות: שמירה על קווים נקיים ומינימליסטיים כי החלל הוא המהות; משחקים של אור וצל; סינרגיה ודיאלוג מתמיד עם הטבע; הרביעי והחשוב ביותר - דגש חזק על הרגשה. ליפנים יש כמיהה פנימית למצוא רגש חדש, חוויית משתמש, אם תרצו, היוצרים את הסיפור שממנו צומחת אדריכלות מרגשת".
אחד הדברים המרתקים שהביאה לעולם האדריכלות היפנית היא תנועת המטבוליזם, שהגו האדריכלים קישו קורוקוואה וקנזו טנגה בשנות ה-50-30 של המאה הקודמת. "ביפן, בניגוד למערב, זמן חיים מקסימלי של בית הוא כ-30 שנה. אף יפני לא ירצה לגור בבית בן 20 שנה", מסביר ישראל, "זה קשור למסורת ולחומרים הטבעיים בני חלוף. המטבוליזם קיים גם היום, דווקא בערים, מתוך תפיסה שמה שבונים עכשיו לא יהיה רלוונטי בעתיד ולכן כדאי לבנות ולחדש כל הזמן". גם תופעת המזעור (מבתים וגנים זעירים ועד בונסאים) הפכה לשם נרדף לעיצוב יפני. "זה נובע ממחירי הקרקע הגבוהים בטוקיו ובשל מסי ירושה דרקוניים. אז מחלקים שטח שוב ושוב עד שבונים בית שלם אפילו על 30-20 מ"ר", מסביר ישראל, שאירח כמה ימים קודם לכן את האדריכל היפני המוערך מסהירו הרדה, המחזיק בתפיסות עיצוב אקולוגיות.
ישראל מספר שיש לו מגוון רחב של פרויקטים ולקוחות השונים זה מזה. מצד אחד לקוחות באלפיון העליון, מה שמכונה לקוחות עם צ'ק פתוח, ומצד שני זוגות צעירים שרכשו דירה ראשונה והם פתוחים לרעיונות חדשניים ויוצאי דופן. "היתה לי לקוחה עכשיו שהחליטה שהיא רוצה רק דברים שעוד לא עשו, ממש ביקשה שנמציא את הגלגל, הן מבחינת חומרים, כמו התעקשות על פרקט מעץ טיק, והן מבחינת עיצובים", מספק ישראל הצצה קטנה על עבודתו.
מעריץ של את אלביס
עם כל אהבתו הגדולה לסגנון היפני, נוטס לא מסתיר את חיבתו הגדולה לאיקאה. סיור קצר בדירתם חושף פריטים נבחרים של הרשת. בחדרו של הבן אריאל, שהוגדל משמעותית על חשבון חדר נוסף, מתגלה מחווה לזמר האהוב עליו: דמות קרטון גדולה של מלך הרוקנרול, בגודל טבעי. לצדו של אלביס נחה לה גיטרה אקוסטית ומערכת תופים זעירה של אריאל.
משם מדלגים לממ"ד, המשמש כחדר הארונות של ימית, הממלכה שלה, כהגדרתה. ארון עם מדפים פתוחים מאכלס את בגדיה המעוררים קנאה וגם עשרות זוגות נעליים ותיקים, חלומה של כל אישה.
ימית גדלה במבשרת ציון בדירה וישראל גדל בבית פרטי ברעננה, ושניהם חולמים בבוא העת לעבור מהדירה האורבנית לבית פרטי חד קומתי ועדיף בקיסריה, ברעננה או במושב. "אנשים לא יודעים את זה, אבל הקרקעות בקיסריה לא כל כך יקרות כמו שחושבים. זה רחוק מהכל, אז המרחק מרתיע רבים", אומר ישראל.
מהפיג'מות עד סברי מרנן
חוץ מעולם המשחק והדוגמנות, סול הפכה את תחביב הכתיבה לעיסוק. לאחרונה כתבה תסריטים לכמה תוכניות, בהן 'הפיג'מות', 'משפחה שולטת' ו'סברי מרנן', "יום אחד כשאהיה גדולה אטפל באחרים. בסופו של דבר אגיע רק לתחום הפסיכולוגיה. כרגע אני אחרי תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה ושואפת להתקדם בלימודים ולהמשיך לדוקטורט", היא מספרת.
בתחילה כתבה לעצמה דברים מורבידיים למגירה, אבל כשרובי דואניאס, האחראי על סדרת 'הפיג'מות' האהובה, הציע לה לכתוב פרק לסדרה, היא לא סירבה, ואז גם באה 'סברי מרנן' ו'משפחה שולטת'. "אני מרגישה שקשה לי לכתוב לעצמי, לדמויות שלי. ובכלל אני מעבירה כל טקסט עם עצמי איזה 70 אלף פעם. לישראל אני מראה טקסטים שאו שאני בטוחה בהם לגמרי או שאני ממש לא בטוחה בהם". אולי לימודי הפסיכולוגיה, שם עומדים על אופיים של אנשים ועל נפשם, סייעה לה בעניין הכתיבה לדמויות הפיקטיביות שעל המרקע. "אגב, לפעמים אני עוזר לה עם דברים קטנים כאלו, לפעמים צריך עוד עין", מוסיף ישראל.
חוויות מ"סברי מרנן"?
"יש לסדרה קאסט מדהים של שחקנים, כמו יהורם גאון, סנדרה שדה, יונה אליאן, טוביה צפיר, רותם אבוהב, דביר בנדק, עמי סמולרצ'יק ורבים וטובים, ואני גאה להיות חלק מזה, אם כי במקור לא הייתי אמורה לשחק בסדרה. אני נהנית גם לכתוב לשחקנים ברמה גבוהה כזו. ליהורם גאון לא צריך לכתוב אתנחתה בטקסט, כי יהורם כבר יחליט מתי הוא לוקח את האתנחתה".
מה הפריטים האהובים עליכם בבית?
ימית מפנה את תשומת הלב לזוג בובות קטנות של חתן וכלה כדמויות מלהקת kiss שהכינו להם חברים כמתנת נישואים. הבובות ניצבות על המזנון בסלון, שגם אותו תכנן ועיצב ישראל. "התחפשנו באותה שנה ללהקת kiss, והחברים החליטו ליצור אותנו כדמויות של חתן-כלה מחופשים", אומרת ימית. בבית תלויות גם כמה תמונות משפחתיות ישנות של סבא וסבתא של ישראל ושל ההורים שלו כילדים. בכלל נוסטלגיה ומחוות רומנטיות הם משהו ששזור בזוגיות של השניים.
מה המתנה הכי מרגשת שרכשתם זה לזה?
ישראל מצביע על שלוש תמונות מעל שולחן האוכל שימית העניקה לו במתנה ואומר שזו המתנה הכי מרגשת שקיבל ממנה. בכל אחת מופיעה מפה של מקום משמעותי אחר: פריז, שם הציע לה להתחתן איתו ונענה בחיוב; מפה של ארלוזורוב, שם נפגשו; וקיסריה, שם נמצא גן האירועים על הים שהשניים התחתנו בו. ימית מספרת שישראל עיצב הכין לה אלבום עם תמונות מהילדות ותמונות משמעותיות. את מכונת הקפה רכשה ימית לישראל (ולעצמה) כמתנת יום הולדת.
חדר השינה הזוגי פשוט ומואר. המיטה היא בעצם בסיס עץ פשוט וזול שישראל רכש לפני שנים, שכשגר לבדו. על המיטה זוג מצעים אביביים ולידה שלוש מסגרות שחורות ובאחת מהן הציור הראשון של אריאל ממוסגר לצד המיטה. במסגרות האחרות פריטים משמעותיים שאספו השניים.
יש פריט או רהיט שהשני הטיל וטו על הכנסתו הביתה?
"היה לי שולחן קפה שחור וישן עם כתמי קפה שהיה באחת המרפסות באחת הדירות הקודמות שלי בתל אביב, וישראל התעקש שנביא אותו לדירה החדשה והבטיח שהוא ישייף וישפץ את השולחן. כעבור שנתיים הוא עדיין לא נגע בשולחן ואני לא הסכמתי שהוא יהיה פה", מספרת ימית.
על מה ויתרתם מאז שיש תינוק בבית?
"פינינו הרבה דברים מהרצפה, ואחד הדברים שאריאל אוהב הוא להביא הרבה צעצועים מהחדר שלו ולפזר אותם בכל פינה בסלון. גם ויתרתי על לשמור על הספה. פעם לא הייתי מסכים שימית תשתה עליה קפה, אבל הבנתי שאין מה לעשות".
צבע אהוב?
"בעבר זה היה ורוד על גוניו, פוקסיה בעיקר. היום אני בעיקר אוהב ירוקים", אומר ישראל.
"יכולתי לענות על השאלה הזו כשהייתי ילדה, היום אני אוהבת כמעט כל צבע, כי למדתי שכל צבע יכול להיות יפה. אני מאוד אוהבת צהוב ועם כתום יותר קשה לי", אומרת ימית. הבית שלהם אכן מעיד על כך שהשניים אוהבים צבעים שמחים - ספה ססגונית בשלל צבעים כמו ורוד, תכלת וסגול, כיסאות אוכל ורודים וחפצי נוי במבעים עזים.
מי מנקה בבית?
ימית מצביעה על עצמה ואילו ישראל מצביע על עצמו. "שנינו משתפים פעולה", הם מעידים. "למדתי לא לריב על זה כי זה לופ שלא יוצאים ממנו, אבל אני נדהמת לגלות שהאיש בעל תואר שני ובעל חוש טכני מפותח, אבל להפעיל מכונת כביסה הוא לא מצליח", אומרת ימית, "היתה תקופה שהוא היה אחראי על הזבל".
מי מבשל בבית?
"שנינו אוהבים לבשל, ומאז שיש תינוק חייבים שיהיה אוכל בבית", אומרת ימית.
מה גיליתם אחד על השני רק אחרי שעברתם לגור יחד?
"שישראל חייב לסדר ספרים ומגזינים ותמונות ישר. אם משהו מונח עקום, הוא מיד מיישר את זה".
איפה טיילתם יחד בחו"ל?
"מקסיקו, קובה, איטליה".
מי בוחר לישראל את הבגדים?
"הוא בוחר לעצמו, והוא אוהב בגדים עם אמירה. הוא בוחר גם לי לפעמים".
