הפעם הראשונה שבה נקשרה נפשם של הקיבוצניקים מבית השיטה בנפשם של הקולגות בקיבוץ כפר עזה הייתה במבצע "צוק איתן", בשנת 2014. הקשר נוצר כשהדרומיים פונו מבתיהם בזמן המבצע הצבאי שהוביל צה"ל ברצועת עזה, מתוך מטרה לסייע להם לשמור על סביבת המחיה שלהם בזמן היעדרם. היום, לאחר שנים של קשר רציף, הם מטפלים בגינות הבתים בקיבוץ במיזם שנקרא "החיטה צומחת שוב", ובינתיים לא רואים את עצמם יוצאים משם.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> קלאסי ויפה כמעט כמוה: הצצה לבית של שירלי בוגנים
>> מתנות לכולם: 44 מתנות שוות לפסח, החל מ-25 שקלים
הייתה זו יוזמה פרטית של חבר בית השיטה, ניצן סלע, שגייס לצידו את פרלמנט הפנסיונרים של הקיבוץ השוכן במועצה האזורית גלבוע. מרצף הדיווחים בטלוויזיה ב"צוק איתן" זיהה משבר מורלי בקיבוץ המגובש חברתית וכלכלית. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה פינו יישובים בצורה מסודרת לכפר נוער 'ניר העמק' ליד עפולה. הרמתי טלפון למזכירות כפר עזה ושאלתי איך אפשר לעזור, ושנרצה לעשות להם קבלת פנים כשיחזרו". לדבריו, רובם לא היו פנויים להתעסק בזה, למעט חברה אחת בכפר עזה, לילי איתמרי, שלקחה על עצמה להיות אתם בקשר. כשהוא מספר על הירצחה במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, קולו נשבר.
לקראת חזרתם אז של המפונים לקיבוץ, ירדו כ-100 חברי בית השיטה לקיבוץ הדרומי, פרסו שולחנות עם בשרים על האש וחיכו לכ-600 החברים. קהילה שלמה בכתה מהתרגשות והם אתם. מאז הקשר נשמר, כשבכל קיץ הגיעו חברי בית השיטה לכפר עזה ל"בירה ונָשירה", כפי שכינו זאת בעוטף. הפעם האחרונה שבה נפגשו הייתה ב-23 בספטמבר, שבועיים לפני ה-7 באוקטובר.
"חשוב לנו שידלקו יותר אורות בלילה בכפר עזה"
"כשנודע לנו מה קורה, הרמנו טלפון ללילי והיא לוחשת לנו בטלפון, 'ניצן, אני לא יכולה לדבר. הם בפנים', משחזר סלע את אירועי אותה שבת שחורה, "היא ובעלה רם נרצחו וזוהו רק לאחר 4-3 שבועות". לאור היכרות עם רבים מתושבי הקיבוץ, ביקש סלע לרדת מיד לכפר עזה. רק ב-18 באוקטובר הוא קיבל אישור, כשצה"ל נכנס לעומק הרצועה. "אמרו לי למה, מה תעשה שם? עניתי שמבחינתי אני מוכן גם להשקות עציצים". מזכירות כפר עזה העמידה לרשות סלע וחבריו את גן הילדים, ובעזרת תרומות וכלים אישיים הם הקימו "גן מבוגרים" כדי לטפל בגינות החברים ולשמור על נוכחות קבועה של 15-10 חברים כל פעם. מאז הם שם, נמצאים בשטח בסבבים, מסדרים גינות של בתים ומקומות ציבוריים, גוזמים, מנכשים, מנסרים, מנקים, מיישרים קנטים ומשקים. לעת ערב הם מתכנסים לפעילות תרבותית, מזמינים אנשים מהציבוריות הישראלית לשיחות, ערבי מורשת קרב ועוד, ממש "קיבוצון קטן בתוך כפר עזה שמעורר כאן את החיים ויוצר תנועה", הוא מציין. "הערבים ביחד לא פחות חשובים לנו מהעבודה. עד היום חזרו משפחה אחת או שתיים ויש נוכחות לא קבועה של אנשים. אנחנו פה כדי לחזק את הנוכחות, ליצור זרימה של החיים. חשוב לנו שידלקו יותר אורות בלילה בכפר עזה, שיראו את הלבלוב מתרדמת החורף לפני הפריחה".
החברים מבית השיטה מתאמים את טיפולי הגינה עם המשפחות המפונות המעוניינות בכך. הם שולחים להן צילומים מהגינות וחלק מהאנשים אף מגיעים לעבוד אתם. "אנחנו לא באים ממקום שאנחנו יודעים מה טוב לגינה שלכם, אלא מאוד נזהרים. כל אחד מהם הרי יודע טוב מאיתנו מה טוב לו". ההספק הוא בין 5-3 גינות ביום, כשהסך הכול שהם רוצים להגיע אליו הוא בין 400-300 בתים. "אנחנו עוברים בשיטתיות. יש הרבה צינורות מפוצצים מכל הלחימה, אבל אנחנו מסדרים כמה שיכולים".
כל קבוצה מתנדבת מגיעה למינימום שלושה ימים ועד שבוע, מבשלת לעצמה כאילו מדובר במחנה של תנועת נוער. הפעילות עוברת מפה לאוזן ובתו של סלע, אורי, משבצת את המתנדבים, שכבר מגיעים מכל קצוות הארץ, והשיבוץ מתוכנן מעבר לחג פסח. התגובות מרגשות, וסלע מעיד כי לא תיארו לעצמם עד כמה העבודה תקשור אותם רגשית לחברי כפר עזה. "הצטרף אלינו זוג בן 80 והייתה גם בחורה צעירה שהגיעה להשקות פרחים. כשהתלבטנו מה להשאיר ולמה להוריד מהגינה וביקשנו שתתייעץ עם ההורים, היא ענתה לנו שאין לה הורים מה-7 באוקטובר".
"זו עשייה מדבקת, אנשים חוזרים לסבבים נוספים"
סלע בן 73, מטפל קבוע בנוי של בית השיטה ועכשיו הוא בכפר עזה, חי מהסיפוק הפיזי והנפשי. "כשהגעתי בפעם הראשונה המחזות היו סוריאליסטיים. ועדיין, אתה מנקה גינה שהבית שלה שרוף והרוס ואולי יצטרכו להרוס גם את הגינה כדי לשקם אותו. אבל אנחנו עושים את זה, לא יודעים מה יקרה. נוצר קשר אישי של האדם עם האדמה והטבע ומרגישים את זה אפילו יותר חזק ממה שציפינו. כל יום אני הולך כאן מרוגש".
לכל מחזור שמגיע סלע עורך פגישת סיכום כדי לדעת מה ניתן לשפר. "אנשים חוזרים לסבבים נוספים. זו עשייה מדבקת, ודיברתי גם עם התנועה הקיבוצית כדי לנסות להרחיב את זה לעוד יישובים. נהיה פה כל עוד אנשים ירצו שנהיה פה. אשתי כבר יודעת שאני גר פה עכשיו".
