"אנחנו עובדים הפוך. נוטים להתמקד במורכבות של תהליכי הבנייה והייצור ולא במוצר עצמו", כך מגדירים את עצמם Benjamin Ball ו-Gaston Nogues, אדריכלים בהכשרתם, מייסדי הסטודיו Ball-Nogues. עבודותיהם, בין פסלים למיצבים, מעמידות בסימן שאלה את ההבחנה בין אדריכלות, עיצוב ואומנות. דוגמה נהדרת לעבודה כזו היא בריכה מיוחדת במינה, שהקימו במדבר הצחיח בקליפורניה, מרחק קילומטרים רבים מבתי מגורים. היא בנויה כמכתש וחוקרת את הצומת שבין אומנות לחיים ולכוחותיו המטשטשים של הנוף. המבנה מגיע לגובה של 30 מטר בעוד שהבריכה חצובה לעומק של עשרה מטרים מתחת לאדמה. המבקרים מוזמנים לטפס על קורות הדיקט של המבנה ולרדת למימי הבריכה דרך סולם פנימי בנוי.
כיסאות על הקיר
Ball ו-Nogues הציגו במוזיאונים רבים, וביניהם מומה וגוגנהיים בניו יורק, וזכו בפרסים הן מטעם ארגוני אדריכלות והן מטעם מוסדות אומנות. Cloud הוא פסל שיצרו התלוי בבניין בסן פרנסיסקו, ומורכב מיותר מ-300 שרשראות המחוברות זו לזו באמצעות כפות ידיים בתנוחות שונות. Table Cloth, שהוצג בבית הספר למוזיקה ב-UCLA, עשוי ממאות שולחנות קפה, שאליהם מחוברים כיסאות תלת רגליים, שזולגים, קצת כמו מפת שולחן, מהקיר אל הרצפה. המיצב נועד להגביר אינטראקציה בין סטודנטים, ואף לשמש כתפאורה למופעים. "המוצר חשוב מאוד", מסבירים האדריכלים את דרך עבודתם. "אבל זה לא הדבר הראשון שאנחנו עוסקים בו. אנחנו לא ממציאים צורה, ואז מנסים למצוא דרכים ליצור אותה, אלא מתרכזים בראש וראשונה בתהליך".
אתם חושבים על עצמכם יותר במונחים של אדריכלים, מעצבים או אמנים?
"המשמעות של ההגדרות נהייתה עמומה, אני כבר לא יודע מה הפירוש שלהן. יש אומנות בעיצוב ויש עיצוב באומנות. השאלה אם אתה אומן או מעצב תלויה באופן שבו אתה רוצה שהעבודה שלך תשתלב בשיח. אנחנו מתעניינים בנקודה שבה הדיונים על אדריכלות ואומנות נפגשים. מה זה אומר כשאומנות כבר לא נמצאת בגלריה, אלא בחלל ציבורי? כשהגודל שלה משתווה לגודל מבנה? או כשאנשים משתמשים באמנות כמו שהם משתמשים באדריכלות? אם 'פונקציה' היא מה שמבדילה בין אדריכלות לאומנות, אז לכמה מהפרויקטים שלנו יש פונקציה ברורה, ואפשר לקרוא להם אדריכלות. מצד שני, אנחנו לא מייעדים אותם להיות כאלה, ולכן אולי הם אומנות. העבודות שלנו פועלות בכמה מישורים".
מה תהליך העבודה שלכם?
"ראשית, אנחנו מדמיינים את הצעדים הדרושים לעבודה בחומר, כך שיהפוך למבנה בסדר גודל אדריכלי, ואז אנחנו מדמיינים את התוצאות שעשויות לנבוע מתהליכים אלו. במילים אחרות, אנחנו קודם מעצבים את המפעל, ורק אז את המכונית. כחברה, קצת איבדנו מגע עם תהליכי הייצור של המבנים והאובייקטים שמקיפים אותנו. תהליך הייצור מתרחש מחוץ לשדה הראייה שלנו, אבל אנחנו מאמינים שיש לתהליכים האלה משמעות גדולה. אנחנו מתכננים מערכות בנייה ייעודיות, יוצרים מכשירי ייצור חדשים, מפתחים כלים דיגיטליים מותאמים למשימה וממציאים חומרים".
מה השלב האהוב עליכם בעבודה?
"הרגע שבו אנחנו נמצאים על סף של הרגשת ביטחון בנוגע לתהליך חדש שלא השתמשנו בו בעבר, הרגע שבו התהליך הופך לבלתי נראה עבורנו".
במדור הקודם: וילה שקופה על ההר
לכל הכתבות במדור רידיזיין
רוצים לקרוא עוד אייטמים בנושאי עיצוב? היכנסו ל-reDesign