בימים שבהם מחירי הדירות הפכו לבלתי אפשריים ובית הפך להיות חלום רחוק, בימים שבהם הממשלה מקימה ועדות למתן פתרונות דיור ברי השגה, ובימים שבהם הכל נשמע ברמת הסיסמאות, הייאוש גובר והקריאות עולות מכל עבר - גם אני מרגישה שהגיע הזמן לעשות, לפעול, לשנות. הגיע הזמן לתת פתרונות דיור ברי השגה באמת. אני יודעת שהממשלה צריכה לשנות חוקים, ושמנהל מקרקעי ישראל צריך לשחרר קרקעות, אבל אני יודעת יותר מכל שבית הוא בית הוא בית. לא חשוב מה הגודל שלו, מאילו חומרים הוא בנוי ואיפה הוא ממוקם - בית הוא כזה שתואם את מידותיה הכלכליות של המשפחה. כי מלבד תשלום המשכנתא החודשי המטורף, אנחנו זקוקים להשאיר קצת כסף לחיים עצמם: אוכל, בגדים, בריאות, תחביבים ואולי אפילו בילוי צנוע, סרט בקניון או טיול בצפון.
האהבה הגדולה שלי
בתים הפכו להיות בלתי מושגים, הן מבחינת חוסר יכולת לרכוש אותם והן מבחינת חוסר יכולת לאבזר אותם, והגיע הזמן לשנות מלמטה דרך ההתנהגות הצרכנית, ולשחרר את הקיבעון המחשבתי. גם אנחנו צריכים להתחיל לחשוב קצת אחרת בעניין הבית שלנו: איך ליצור בית מתקציב דל, איך ליצור בו אווירה ואולי גם איך לבנות בית שיעבוד כל החיים בשבילנו ולא אנחנו בשבילו. השאלות האלה מעוררות אותי, אני מוצאת את עצמי דנה בזה שוב ושוב, שואלת, חוקרת, מעוררת שיח, מרגיזה, מתעצבנת, מתוסכלת. לא ייתכן שאנשים לא יוכלו לארגן לעצמם בית. מלבד הפעולות המידיות שהממשלה צריכה לארגן, גם אנחנו הצרכנים צריכים להתחיל לזוז, לחפש ולמצוא פתרונות דיור אלטרנטיביים.
זה לא סוד, אני "שרוטת עיצוב ושרוטת בית", ומשתדלת שזה יסייע לחיים ולא יפריע להם. אני רואה בעיצוב הבית כלי שתפקידו להעניק סביבת מגורים נעימה, עוטפת, מחבקת, מכילה, מאפשרת. אני מחוברת לעיצוב הבית גם בשל הצדדים האסתטיים שלו אבל בעיקר בגלל הערכים שהוא מביא איתו. "בית זה מקום לזרוק את החיים שלך פנימה", מקום של טריטוריה אינטימית. בית זו האהבה הגדולה שלי ובשל כך הפכתי זאת למקצוע, בהתחלה כבעלת משרד תכנון ובהמשך ככותבת ספרי עיצוב ואדריכלות.
אני וחברתי לימור זומר אריק, מנהלת התחקיר וההפקה במשרד, עוסקות בכך כבר יותר מעשור: חורשות את הארץ לאורכה ולרוחבה במדבר, על ההר, מול הים, במגדל, בעיר, במושב; אנחנו פוגשות אנשים, בתים, משפחות, חלומות, ומתעדות באובססיביות; צילמנו בתים מעוצבים, מסוגננים, אופנתיים ואיך לא, גם יוקרתיים. היה בזה משהו מפתה, בבתים האלה שמצטלמים כל כך טוב. כמו לבוא ולהשוויץ "כן גם בישראל יש עיצוב שכזה וכן - הבתים האלה כולם מישראל" הספרים שלי הציגו את האדריכלות הפרטית בשיאה ובמלוא תפארתה, אך שמורה לאילו שיכולים לאפשר לעצמם. היום אני במקום קצת אחר, פועלת מתוך תחושת שליחות למצוא את פתרון המגורים האולטימטיבי, הראוי, המגניב, המעוצב והזול. החל מהמקום עצמו וכלה באבזור הפנים שלו. צריך ואפשר לחשוב אחרת.
כשם שעשו אבותינו
המסע שלי החל בארץ הקונטיינרים: אני עסוקה עכשיו בתכנון יחידת דיור שתשמש אותי, בית זעיר מקונטיינר. אני משתוקקת להתהלך בבית קונטיינר בעיצוב הורס וזול, אבל באמת באמת זול. זה המסע הפרטי שלי אליו יצאתי. אני נפגשת עם אדריכלים, יזמים, קבלנים, אני עסוקה בתכנון היחידה לפרטים, נמצאת בשלב קבלת הצעות המחיר וחולמת לממש פתרון דיור שהוא זול ואפשרי. זה יתחיל מיחידות דיור צמודות קרקע מהממות וזה יכול להתפתח לבניינים מעלפים ורובעי מגורים מגניבים.
ביקרתי בכאלה בעולם, אספתי מידע ומצגות, תמונות ורעיונות, ואני חוזרת אל רעיון הסוכה, זו ששימשה את בני ישראל בזמן מסעם במדבר אל הארץ המובטחת. מדי בוקר היו מקפלים, אורזים, מעמיסים ולקראת ערב מקימים אותה שוב מחדש ומתארגנים לשינה משפחתית. יום רדף יום, במשך ארבעים שנה. אם נעצום לרגע עיניים וניתן לדמיון לפרוץ נוכל לראות סוכות בלבן וסוכות צבעוניות וסוכות פשוטות או מתוחכמות, כל משפחה והסוכה שלה, המאפיינת רק אותה: הבית הארעי והקבוע שלה. כי בית הוא בית הוא בית, בין אם הוא ארמון פאר או סוכה צנועה ויפהפיה.
הרעיון של הבית הארעי מעסיק אותי יותר ויותר. במיוחד לאחר פרוץ המחאה החברתית, הזמן שחלף ממנה והידיעה שהמצב לא הולך ונהיה יותר קל. המקום הזה של דיור בר השגה הופך להיות אישיו מרכזי עבורי, ואני מחפשת פתרונות. אני יודעת שעיצוב הוא מנחם ומחבק ויוצר שייכות ואינטימיות, אבל צריך קצת יותר מזה. צריך לחשוב מעשי.
אני מתחברת אל הסוכה מהמקום הנייד שלה, הקליל, ואני יודעת שאוהל שרה היה בית. חתיכת בית, מוסד. הסוכה גם היא הייתה בית, וגם קרוון או קונטיינר יכולים להיות בית ואפילו לנדוד, בהתאם לצרכים המשתנים. הרצון לייצר בית גם זול ואולי גם נייד פועם בי. כאמור, בקרוב אני מקווה להקים אחד שכזה באדריכלות מעולה, בעיצוב מרגש, עם גופי תאורה ממוחזרים או רהיטים משופצים, במחיר סביר לכל כיס וגמיש לחיים. כזה שאפשר לרכוש, למקם, למכור, להעביר הלאה, להרחיב, להעמיס האחד על השני, ליד השני ולאפשר, לאפשר לאנשים לשים יד על נכס שיענה על כל הצדדים הפונקציונלים, אבל בעיקר שיענה על הצדדים הרגשיים של בית.
ריקוד המכולה: לגור בכיף בקונטיינר
לכל הכתבות במדור "בבית עם אורלי רובינזון"