דיירים נוספים: אשתו של אמיר - חן (28) סטודנטית לאדריכלות, והחתול במבה (13).
הבית: דירת 115 מ"ר בקומה השנייה של בניין מגורים באזור מתחם "הבימה", במרכז תל אביב. הדירה שייכת לבני הזוג והיא תוכננה ועוצבה על ידי שניהם.
פילוסופית העיצוב שלי: נבון: אני תמיד שואל איך ניתן ליצור פרטיות בבית באמצעים לא סטנדרטיים, ומנסה לחקור את היחסים בין חללים ציבוריים לחללים פרטיים. בבית שלנו נבנה ארון שמשמש להפרדה בין החללים השונים במקום קיר, ובמקביל, משמש לאחסון מקסימלי מכל הכיוונים. דרך נוספת ליצירת חלוקת החלל נעשתה באמצעות הגבהה וחלוקה למפלסים. למעשה, שיחקנו עם פני השטח, עם גובה הרצפה, התקרה והקיר, כדי לייצר עניין והפרדה.
דבר נוסף שהקדשנו לו תשומת לב הוא שילובי החומרים: בכל הבית שילבנו פורמייקה שנחשבת לחומר זול, אבל לצדה חומר יקר כמו נירוסטה - שני חומרים שמאזנים אחד את השני. ככלל, כאשר חומר יקר משולב לצד חומר זול התוצאה שמתקבלת היא פחות ראוותנית אבל בשילוב הנכון, לא פחות מרשימה.
חדרים: האזור שאנחנו הכי אוהבים בסלון הוא הצומת בין הספה לספריה, שם אפשר בהינף יד לקחת ספר או שלט ממגירת השלטים. בפינה הזו יש קצת מכל הבית – פרקט מהדירה הקודמת שחיפינו בעזרתו את הנישה החצובה בקיר, לידו קיר נקי, לצדו עמוד בטון חשוף ומאחור קיר לבנים – כל ארבעת האלמנטים במרחק של מטר אחד מהשני.
פינת האוכל: רצינו שתהיה קרובה למרפסת כדי שנוכל ליהנות מהנוף הירוק. לפני כן, לא הייתה לנו פינת אוכל ותמיד היינו אוכלים במטבח על הבר, אז מבחינתנו זה סוג של הצהרת כוונות.
השולחן בפינת האוכל מזכיר יותר שולחן עבודה. כשבחרנו כסאות רצינו שהמראה יהיה מעניין אך נקי, לכן החלטנו ללכת על דגמים וסגנונות שונים בצבע אחד ובחרנו בלבן. כל כסא פה נרכש במקום אחר, יש כסאות מרחוב הרצל ויש "מפיק אפ" ויש מ"טולמנס", והמחירים שלהם נעים בין 200 שקלים ל-2,000 שקלים לכיסא.
חדר השינה: חדר מפלט וככזה הוא חייב להיות רגוע ונייטרלי, לכן אין בו יותר מדי פריטי ריהוט. חשוב לשמור על פרופורציות מסוימות לחדר השינה כי אם הוא גדול מדי, הוא לא אינטימי ואם הוא קטן מדי, הוא כבר קלסטרופובי. אני תמיד משתדל להשאיר חלל אקסטטרה שאפשר לסגור או לפתוח אותו, ובמקרה שלנו עשינו זאת על ידי מחיצה שקופה שחוצצת בין החלל לחדר הרחצה, ויוצרת תחושת מרחב. עוד אלמנט שמעצים את תחושת המרחב הוא פתח יציאה למרפסת - למרות שאין באמת מרפסת בחוץ.
מעבר לזה היה לנו חשוב ליצור תאורת הצפה נעימה ולא ממוקדת, ולכן בחרנו בפתרון שבדרך כלל שמור לסלונים - הנמכת תקרה עם קרניזים ותאורה שקועה. קיר הלבנים בגב המיטה מעניק תחושה של חספוס, וטוב שכך כי אחרת החדר לא היה לגמרי חלק מהבית. מכיוון שהחדר מוקם במפלס הגבוה בדירה, היה ניתן לתכנן אדנית שקועה בעומק 35 סנטימטרים ולהכניס לחדר צמח שהיה לנו חשוב. מתחת לריצפה יש גם בוידעם תחתי שאפשר לאחסן בו חפצים ממש גדולים ויש אליו גישה מכל הצדדים.
חדרי הרחצה: ריצוף העץ נעשה משאריות פרקט שנשארו לנו מהבית הקודם. מה שנותן את האופי לחללים זה השילוב של פרספקס זרחני. את ההשראה לכך קיבלנו מעבודה של המעצבת התעשייתית נעמה הופמן. השתמשנו באחד מגופי התאורה שלה, שעשוי פרספקס זרחני ומציג חיווטים חשופים עם ניאון של פעם. אחרי שמיקמנו את הגוף בחדר האמבטיה, החלטנו לצרף אליו עוד כמה "חברים" וליצור שפה משותפת עם חדר שירותי האורחים.
שירותי האורחים: הרכבנו באופן עצמאי מערך של פרספקסים ומראה. ההשראה הגיעה מפריט שראינו בקטלוג של איזו חברה, אבל מכיוון שלא רצינו לחכות שלושה חודשים למשלוח וגם לא לשלם אלפי שקלים - לכן, הזמנו לוחות פרספקס חתוכים לפי מידה בשלושה גוונים, חיברנו את החתיכות עם דבק דו צדדי וברגים, והנחנו שעם בין החתיכות כדי ליצור ריווח ואשליה של ריחוף. עלות המצרכים הסתכמה ב-90 שקלים.
רהיטים: הספריה חשובה לנו מאוד. אנחנו אוהבים את הספרים שלנו וצריכים שהם יהיו נגישים. את הספה קנינו לפני הבית. אהבנו אותה בגלל שהיא מודולרית ומורכבת מחמש יחידות של מטר על מטר, ובגלל שיש בה גוונים של אפור דהוי. היא נקנתה בחנות לריהוט איטלקי, שלא קיימת יותר. ידענו שיום אחד היא תהיה בבית שלנו אבל בינתיים איפסנו אותה אצל ההורים. השולחן העגול בסלון נקנה ב"הביטאט", ופוחלץ האייל, עיצוב של קובי סיבוני, נקנה ב"אסופה" (חנות בשוק הפשפשים – ס.א.ה.ע.).
אוהב בבית: התכנון והבחירות שנעשו בחלל הציבורי מאד מוצלחים בעינינו.
מה הייתי משנה: במחשבה שניה יכול להיות שהייתי צובע את הארון המרכזי בגוון אחר. הוא לבן וזה גורם לו להראות כמו קיר, והייתי דווקא רוצה שהוא יראה כמו שהוא - ארון שמשלב כניסות לחדרים. יתכן גם שלא הייתי מנמיך את התקרות, אלא חושף את התקרות המקוריות כמו שחשפנו את העמודים, ללא טיח, במראה הגס.
פנטזיה: את העשור האחרון הקדשתי לפיתוח של בית הספר (סטודיו 6b), ובהיבט העסקי הצלחתי להגיע לאיזושהי פסגה, אבל בהיבט המקצועי האישי אני מרגיש שיש לי עוד דרך לעבור. אני לא מתכנן את זה יותר מדי, אלא מחכה לראות לאן הדרך תוביל אותי וזה בעיני מעניין לא פחות מהיעד.
טיפ למעצבים את ביתם: ראשית, אם הבית קטן תמיד כדאי לאבזר אותו בפריטים שהם "אנדר סייז" – כלומר קצת קטנים יותר מהגודל הסטנדרטי שלהם. החלל נראה כך הרבה יותר גדול.
שנית, להפסיק לחשוב על פרקטיקה כל הזמן. יש ערך מסויים לבית שהוא אסתטי, בלי שום קשר לפרקטיקה. אם אתם רוצים ליצור משהו בעל משמעות צריך להפסיק להתעסק בזה. אנשים לא זוכרים את הפרקטי. בן אדם לא נכנס לדירה ואומר "וואו, היא כל כך פרקטית!". הדברים שזוכרים ונצרבים בתודעה הם דווקא אלו שתופסים את העין.
ואחרון חביב: קירות זה פאסה. חשבו איזו עבודה הקיר עושה ונסו לייצר את אותו אפקט באמצעים אחרים. קיר הוא רק ברירת מחדל, ויש דרכים אחרות לחלק את החלל.
הילה עפרי וסיון איינהורן, מעצבות פנים בעלות סטודיו לעיצוב H a n d S
לדף הפייסבוק של הילה וסיון
לא פחות יפה: בית המעצבת במושב