מצד שני, לו הייתי כותב טור בנושא אוכל, ודאי היו עוצרים אותי אנשים ומבקשים מתכונים, כך שאני מבין למה עיסוקי האובססיבי בשיפוץ הבית, יוצר רושם מוטעה לפיו אני כהן עיצוב. אינני כהן עיצוב. אך לטובת כל הלוקים בהבנת הנקרא, שחולמים בסתר שהם וביתם הכעור יהפכו בקרוב לכוכבי התוכנית שאין לי, אשמח לחלוק מעט מהידע שצברתי בנושא. שלא במפתיע, על דרך השלילה.
מה מצחיק בזה?
הנה אם כן, כמה מהשנאות הגדולות שלי בנושא עיצוב הבית. מי יתן ותמצאו אותן שימושיות. מוקדש באהבה לזו שהתגרשה פעמיים ורוצה שאבנה לה חדר שינה חדש, למפוטר ההיי טק שתמיד חלם על מטבח מאובזר, ולמעריצה של ג'סטין ביבר שמעוניינת שאני "והצוות" שלי ניצור לה חדר ילדים בדמותו.
הומור – הומור בעיצוב הבית כמוהו כהומור בזמן סקס: טרן-אוף מוחלט. מי רוצה להיכנס הביתה ולצחקק? ואיזו בדיחה עיצובית תהיה מספיק מוצלחת כדי שאדם אינטליגנטי יצחק ממנה גם בפעם העשירית? אי לכך, אני מתנגד לכל החיפושיות והצפרדעים השובבות, לכל הג'אנק שעשוי מעיסת נייר, ולכל דבר שהוא "בצורת משהו" – מנורה בצורת ברווז, ספה בצורת מכונית, כרית בצורת כבשה. החיים כל כך מטעים גם ככה. האם זה מוגזם מצידי לרצות שלכל דבר בבית תהיה הצורה שאמורה להיות לו?
עיצוב בסגנון עתיק – סבתכם מפרובנס? לא חשבתי. ובכן, לא היא זו שהורישה לכם את המראה האובאלית בחדר השינה שצבועה בצבע שמנת המתקלף בדרך רשלנית, בעוד שלמעשה אין בו דבר מקרי או מרושל. כורסאות "כמו בשוק". קיר של לבני סיליקט באמצע הסלון. החדש מוטב לו שיראה כמו חדש, והישן, שיהיה ישן, עם עבר ועם אופי, בלי תרמיות. זה דומה לחברים מפעם שמרימים אליך טלפון אחת לחודשיים רק כדי לספר כמה הכול אצלם נפלא. אין לי עניין במערכות יחסים בלתי אותנטיות, לא עם בני אדם ולא עם רהיטים.
מודרניות יתר – גם נורא. בתים לבנים עם רצפה לבנה וספות לבנות ותאורה לבנה ומטבח לבן. הכל נקי ולא ומינימליסטי ולא ידידותי, ומתאים רק לאנשים מאוד מאוד מסודרים, ולא לי שאני משאיר אחרי בכל מקום בבית ספרים וקרם ידיים וקליפות של תפוזים, ואת הטלפון שלי כמובן, ומוטב שיהיה הרבה ריהוט מסביב שיסתיר את הבלגן, ויבלע לתוכו את הווליום המוגזם של שיחותי המטופשות.
הגרוע מכל: קוריאן במטבח, משטח עבודה מחומר לבן, אטום ויקר להחריד, שנחשב לדיבור הכי יוקרתי ועכשווי ונכון בעולם המטבחים ובשיפוצים בכלל. כמה מחברי הטובים ביותר פשוט מתים על קוריאן, ואחד מהם אף משקיע יותר זמן בלצחצח אותו, מאשר בכל מנה שהוא מתקין במטבח הזה. כשלעצמי, אין לי פנטזיה לבשל בתוך אייפוד ענק, ואני מעדיף שלא לשקוע במרה שחורה בכל פעם שרוטב עגבניות ניתז מתוך סיר מבעבע.
סגול – אכן, גם עם צבעוניות יש לי בעיה. למעשה הטענה השכיחה ביותר אצל מי שרואה את דירתי הנוכחית, ואשר אסחוב מן הסתם גם לדירה הבאה, היא "חסר לי צבע". אנשים פשוט מוכרחים איזה כתם צבע בעין: ספה אדומה, או קיר ירוק, או איזו הברקה צבעונית מוטרפת (ע"ע הומור) באריחים בחדר האמבטיה. אני מכבד את הצורך בצבע, הגם שאינני שותף לו, ומודה שרק לפני שבוע ביקרתי בדירה חדשה של חבר ובמשך שעה בהיתי בארונות המטבח הצבועים טורקיז, מופתע מיופים ולא מסוגל להסביר למה, אבל הגבול שלי עובד בסגול. ואם אתם צורכים מגזיני עיצוב, מקומיים בעיקר, אתם יודעים שאנשים מאוד אוהבים עכשיו סגול. אהילים סגולים, ופסיפסים סגולים באמבטיה, ובר מים סגלגל, וזר פרחים סגולים על שולחן דרמטי שחור. לא עובד. לא בכדי זהו צבע שלובשות אותו רק זקנות מטורללות מהשכונה שלי, אין דרך לצאת ממנו טוב.
איקאה לעשירים
פיליפ סטארק – לא נמאס לכם מהאיש המשעמם הזה? אולי די עם קשקושי הפלסטיק הצבעוניים שלו? ומסחטות המיץ דמויות העכביש? והכסאות – אלוהים, הכסאות – השקופים עם המשענת העגולה, או בגרסת השרפרף עם החריץ במושב. כל אחד שיש לו קצת כסף רוכש לביתו שולחן עץ ומקיף אותו בכסאות הבלתי נסבלים האלה. איקאה לעשירים.
לשם הגילוי הנאות אציין שיש לי מנורה אחת של סטארק בבית שאני דווקא אוהב, גם היא לדאבוני פופולרית להבחיל. היא נקראת רוזי אנג'לס, למיטב הבנתי על שם אישה שאהב פעם, שהיו לה רגליים דקות ונהגה ללבוש חצאיות פליסה. זה נוגע ללב בעיני, ויפה. מקווה בשבילו שזהו הפריט היחיד שעיצב בהשראת אקסית, כי אם לא, אזי מדובר בשורה של בחורות מעצבנות, גחמניות ובעיקר רועשות להפליא.
אלכוהול גלוי – משהו קטנוני לסיום: בניתם ספרייה למרות שאתם לא אוהבים לקרוא - עשו טובה ואל תניחו עליה את אוסף הוויסקי שלכם, ולא משנה כמה הוא מיושן. גם אני מיושן, רוצים להניח אותי? רמי מרטן איננו הישג, זו לא תעודת הוקרה, או דיפלומה, או מדליה שקיבלתם משום שאתם אצנים מהירים. אתם שתיינים מהירים, זה הכל. מדוע שתרצו להשוויץ בזה על המדף? אם חיבה לטיפה המרה היא הישג להתגאות בו, הרי שאני עדה יונת.
בטור הקודם: מה עשיתי שהכעיס את האלים?
לכל הטורים של אביעד