בשלב מסוים אפשר לומר שממש המרתי את אישיותי: מרואה השחורות שהנני, החש עצמו קורבן סביל של תעתועי הגורל, הפכתי איש קר רוח, תכליתי וחזק, עם קול פנימי צלול כים וחזק כברזל המבטיח שאם אתכונן להכל, לא תכה בי שום הפתעה. במאמר מוסגר: אחי הצעיר שירת בצבא עם זמר ים תיכוני עולה, ושמו של המוכר בשיריו היה "תמים הייתי". ובכן, זהו שיר הנושא של חיי כרגע – "תמים הייתי". אם הזמיר במדים כיוון בלהיטו החורך לטעות פטאלית שנעשתה במדידת רוחבו של המקרר, הרי שראה את הנולד.
תמים הייתי. לתומי סברתי כי את הפשוטה במשימות – למדוד את החפצים שאני מעוניין להעביר לבית החדש, ולשלוח מסקנותיי במייל – אבצע בקלילות. מדדתי את הטלוויזיה, את מדיח הכלים, את אורכה ורוחבה של מיטתי הקרה ואפילו את הספרים המדכדכים בספרייתי. בנוקדנות ובחשיבות עצמית מוגזמת רשמתי את המידה המדוייקת, כולל מילימטרים, של כל דבר, וככל הנראה כה נסערתי מתרומתי האדירה למאמץ השיפוץ, שבשיכרון המדידות הזה רשמתי את רוחבו של המקרר שלי כ-62 ס"מ, במקום 92 ס"מ.
אולי נרדמתי בין שש לתשע
לטמטום יש תכונות דומות לשל כספית. כמוה הוא רעיל, וכמוה הוא מתגבש כהרף עין, גדל לכדור עגול וחמקמק שצבעו כסף. הרבה כסף. ארבעה חודשים אחרי אותו מייל אומלל, ניצבתי השבוע מול מטבחי החדש שהותקן אותו בוקר והזיתי את הארוחות שאבשל בו. עופות צלויים הוצאו מהתנור לקול צהלות האורחים, מוברשים בדבש ומעוטרים בירקות שורש, ועוגות חמימות נאפו בנון-שלנטיות בבוקרי שבת, ונפרסו לצד ספלי נס קפה גדולים. אך בדיוק כשעמדתי לצלצל לחבר ולדרוש שיבוא מהר לדירה ויחד נעמיד פנים שאנחנו ג'יימי אוליבר ונייג'לה לוסון שבוחשים ומצחקקים במטבחם המושלם, שמתי לב שהמרווח שהושאר למקרר, כלל אינו תואם את המפלצת שיש לי בבית. מקרר הסייד-ביי-סייד השמן שלי שתופס למעשה מחצית מהמטבח הנוכחי, לא ייכנס כאן, כשם שאני לא אצליח להכנס היום לג'ינס שלבשתי בתיכון. אני יכול עד מחר למלא אותו בירקות ובדנונה אפס אחוז שומן – הפיל העצלן הזה לא יקטין את רוחבו.
טעות. טועים. קורה. בסך הכל החלפתי בין שש לתשע. אם זה היה משחק טאקי, הייתי פשוט הופך את הקלף. במקררים, מסתבר, בעיקר אם הם מיועדים למטבח מתוכנן היטב בדירה לא גדולה, זו חתיכת שגיאה קולוסלית. 30 ס"מ. הייתם מוותרים על 30 ס"מ מהגובה שלכם? דמיינו למשל גבר נאה שגובהו 1.92 ואחר שגובהו 1.62 – עם הראשון מתחתנים, ולאחרון מודיעים בנימוס בסוף הדייט שזה לא יעבוד כי תחומי העניין שלכם שונים לחלוטין, וצופים בו צועד ברגליו הקצרות בחזרה למכוניתו – סמארט מן הסתם, והולך לישון לבד בפיטרייה שלו.
30 ס"מ הם לא משהו שמגלחים בקטנה מאיזה ארון שירות, או שמתגברים עליהם אם רק דוחפים את המקרר ממש ממש חזק למקומו. 30 ס"מ! האדריכל הנדיב שלי גילה התחשבות כשתכנן את המטבח ולכן פרגן למקרר עוד ארבעה ס"מ והשאיר בסך הכל 68. אין כזה גודל למקרר. זה מיד זורק אותך למקררים של 60 ס"מ שהם באמת שפל אלקטרוני שמצוי אולי דרגת נחיתות אחת מעל מיני-בר. אתם יודעים מתי היה לי מקרר כזה? בגיל 22. זה מקרר של רווקים בפלורנטין, שאביהם הקמצן קנה להם לאות הוקרה על כך שעזבו סוף סוף את הבית. יש בו מקום לוודקה ששוכבת לרוחב במקפיא ומטפטפת אט, ולכמה קופסאות פלסטיק מאמא בתא הקירור, ובתוכן תרכובות בדרגות ריקבון משתנות.
אני אביאד ואני רעב
אני לא יכול לחזור עכשיו למקרר של רווק בן 22 מדרום העיר. אני הלא רווק בן 34 מצפון העיר. זה לא נשמע כמו הבדל עצום, אבל מלבד העובדה שהוודקות שלי יקרות מדי בשביל להניח להן לטפטף לרוחב המקפיא, התרגלתי כבר למקרר של משפחה. אפילו תליתי עליו ציורים שילדים של חברים שלי ציירו לי. למשל ציור שציירה פעם בת של חבר של שמש זורחת ולידה ענן שחור שמוריד גשם, ואותו כינתה "ציור לפני הקשת". לא מקסים? או ציור שצייר בן של חברה ובו מפלצת שמנה עם שלושה ראשים ושיניים עקומות שאומרת "אני עביאד ואני רעב". הן הייתי יכול לבקש לי ציורים יפים יותר, לו היו אלה ילדיי שלי?
ובתוך המקרר תמיד שרר שפע גדול של מוצרים, תמיד היה שם כדי להעניק לי את התחושה הכוזבת של משק בית מתפקד. אם אחזור למקררי עלומיי, תהיה זו הודאה מדכדכת בכישלון.
בינתיים המדידה השגויה החלה להסתמן כמתנה שלא מפסיקה לתת, שכן הסתבר שכדי להכניס את המקרר שלי צריך לבטל קטע מהמטבח, מה שיזיז את הכיור ויקטין את האיחסון ויעביר את בר המים למרכזו של משטח העבודה, כאילו מדובר בפסל יפהיפה של האמנית תמי 4 שאני מציג לראווה במרכז החלל. כרגיל הלך והתגבש הרושם שכל אושרי למעשה תלוי בשלושים ס"מ אומללים.
הפתרון המתגבש: ננסר את הקיר. אל תשאלו אותי איך בבקשה, אבל הובטח לי שזה יראה בסדר ויעניק עוד חמישה ס"מ יקרים, מה שמשדרג אותי למקרר של 70 ס"מ רוחב, וזה כבר עולם אחר. לשמחתי מצאתי אחד כזה, יקר למוות כמובן, שעל מותניו הצרים, מפצה בגובה בלתי הגיוני. אנורקטי ורם. ג'יזל אצלי במטבח. מה שכן, לא היה מזיק לי עכשיו אותו מחזר מקודם בגובה 1.92, כי עושה רושם שהסיכוי שאצליח בלעדיו לחלץ שניצלים מהתא העליון של המקפיא שואף לאפס.
במדור הקודם: יש לי פה עניין עם פועלי בניין
לכל הכתבות במדור