את רוב השיעורים שהיו לי בבית הספר אני זוכרת כרעש רקע לציורי אופנה שהייתי עסוקה בהם מאוד.
דילמות כמו רמת שקיפות השרוול או אורך השמלה של הדוגמנית הדתייה לוו ב"מנגינת" נוסחאות כלשהי של המורה לגיאומטריה או טריגונומטריה (החלטתי שיום אחד אני אטרח לנסות להבין את ההבדל, לא בזמן שאני טרודה כל כך בדברים הרי גורל).
עד מהרה הבנתי שאני באמת לא בעניינים. עובדה שחברותיי לכיתה ענו על שאלות המורה שלא ממש הבנתי את פשרן. וזה לא היה נעים.
אחרת.
מילה שחשבתי שמאפיינת אותי.
בתחילה חשבתי שהיא מגדירה לא רע את הכאב שלי כנערה - הרגשתי אחרת.
רק כשהתבגרתי הבנתי שהיא בעצם תחושה שיש כמעט לכל אחת שנפגשת עם מציאות שבה נדמה לה שכולם הולכים בקו אחד ורק היא - לא.
כולן עשו שיעורי בית - אני לא.
כולן הבינו את החומר הנלמד - ואני לא.
כולן קראו ספרים - ואני ציירתי דגמים של בגדים.
כולן היו רזות וגבוהות - ורק אני שמנמוכה.
כולן ניגנו בפסנתר ורק אני לא הצלחתי. ממש לא.
אבל שרתי. כולן זייפו ורק אותי המורה העבירה מקול א' לב' כשהיא הייתה צריכה גיבוי במקהלה.
יכול להיות שרק אני הייתי אחרת?
פִתחו עיתון וחפשו כתבה על אשה מעוררת השראה. כל אשה. לא יעברו שלוש פסקאות ואני מבטיחה לכן שכבר תגלו שגם הסיפור שלה החל בדיוק אותו דבר: "הייתי ילדה שונה. אחרת".
כן. כל אחת חושבת שהיא הייתה פעם שונה מחברותיה,
ואתן יודעות מה? אני אגלה לכן סוד של נשים מבוגרות: כל אחת כמעט גדלה לחשוב שגם היום - היא לא כמו כולן.
ויש לכך סיבה.
ההוא שיושב שם למעלה פשוט ברא אותנו שונות. זה הכל.
את אחרת כי אין עוד אף אחת כמוך, יש בך קסם מיוחד.
נכון שישנם תלמים שכולנו "אמורות" ללכת בהם ואנו נמדדות על פיהם:
תלם של לימודים,
תלם של התנהלות מול חברים,
תלם של התפתחות פיזית,
תלם של הלכה ותלם של משפחה,
אבל זה רק משום שאנשים זקוקים לכללים, אחרת הם ילכו לאיבוד - לא משום שכולנו אמורים להיות דומים!
היופי הוא שבכל תלם יש כלל ויש יוצא מן הכלל ובכך הוא מיוחד. כי זהו - זה התלם שלו.
אז אהובה, תהיי מאושרת שאת אחרת! זה לא אומר שבשל כך את מכוערת או מיותרת, זה רק מראה לך ולעולם כולו
שבנקודה הזו את רק אחת, ונהדרת.
----
אביטל אריכא
מנהלת הלל הפקות
מאמנת לשיפור התוד(ע)ה