"סודות של אבא של משה"? "אהרון התגרש"? בשמיעה ראשונה קשה להבין למה התכוון אביתר בנאי במילות השיר, וכך גם בשמיעות השנייה והשלישית. עם זאת, אני תמיד מרגיש שמשהו בקולו ובכוונותיו של בנאי קורא למעריציו הרבים לא לנסות להבין, לא לנסות לפענח את כוונת המשורר, לכל היותר לחשוב מה המשמעות של המילים הללו עבור כל אחד מהשומעים. בראייה רחבה יותר, אפשר להגיד שמאז ומתמיד לא ניסה בנאי להאכיל את המעריצים שלו בכפית, ולכל אורך הדרך עולם האסוציאציות המגוון שלו ודרך התבטאותו סקרנו רבים, ובעיקר השאירו את שיריו נתונים לפרשנות המאזין.
ואולי זה כל היופי. באחד מהראיונות שערך לקראת צאת אלבומו "יפה כלבנה", הסביר בנאי כי אפשר להסתכל על האלבום בכמה רבדים: ברובד הנמוך ביותר – שירים ששר איש לאשתו, ברובד גבוה יותר – שירים על הקשר שבין אדם לנשמתו, וברובד הגבוה ביותר – שירים על הקשר שבין אדם לבוראו. העומק וה"תלת-ממדיות" הזאת הם אולי הדברים שהכי חסרים לנו היום במיינסטרים הישראלי, ואיזה מזל שיש את בנאי שמספק אותם.
באלבום הנוכחי, ששמו "לשונות של אש" – כפי שנחשף עם צאת הסינגל, חבר בנאי למפיק המוזיקלי תמיר מוסקט (שמוכר יותר כחבר בלהקת "בלקן ביט בוקס"), וזאת בניגוד לשני אלבומיו הקודמים, שבהם עבד עם אמיר צורף. כיף לראות שבנאי לא נשאר במקום משום בחינה ושחשוב לו להתחדש. הרענון הזה מיטיב עם השירים, והבחירה הזאת מפתיעה עוד יותר לנוכח העובדה שבנאי עצמו משמש כמפיק מוזיקלי (שהפיק, בין היתר, את "בין הצלילים" המשובח של חברו הטוב יונתן רזאל). למרות זאת, ביצירותיו שלו הוא בוחר לקחת צעד אחורה, לתת מקום לאדם אחר ולאפשר התחדשות מתוך מפגש בין עולמות שונים, וזה בהחלט ראוי להערכה.
ולקינוח, נחזור שוב לסינגל – בנאי לא יורד מרף האיכות הגבוה שהציב לעצמו; הרפרנסים של כלי הנשיפה יושבים מעולה, והקול הרועד שנוסק לגבהים מחמם את הלב. הרצועה מפעילה על המאזינים את קסמיה, ועושה זאת אגב השארת תחושה של סוד כמוס, תחושה שאפשר להרגיש את הלב של בנאי, בלי לנסות להבין, רק להרגיש.
הכותב הוא יוצר צעיר ששחרר עד כה שני אלבומים, בהפקתו של רמי קליינשטיין