המפקד שלי, ניסים המתלהב, חשב שיהיה נחמד לצאת לאולימפיאדה משלנו. מתלהב.
מצוידים בבגדי ספורט מכיתה ו', עזרה ראשונה למקרה שנזוז יותר מדי ומשאפים למקרה שננשום יותר מדי, עלינו על האוטובוסים שלקחו אותנו לקאנטרי ל'.
בעלייה לאוטובוס, נמתח לדובי השריר. דובי, כשמו כן הוא, החייל הכי גדול במשרד. דובי לא רגיל לזוז כל כך הרבה. ליד דובי אני קארל לואיס, אם לא יעל ארד. כשירדנו מהאוטובוס, נתפס לדובי השריר שנמתח מקודם. מסכן.
אני חשבתי שיתנו לנו לרבוץ כל היום בדשא ליד הבריכה. אז חשבתי. בקריאות "הופ, הופ, כולם חוץ מדובי תזיזו ת'תחת השמן שלכם ואחד ושתיים ושלוש..." התיישבנו על כסאות הנוח בדשא. אבל רק לרגע. מיד הגיעה חיה הלפרין, כן, ההיא עם קופסאות השימורים ב"שעת כושר" , ועשתה לנו חימום עם שימורי לוף.
ואז התחילו התחרויות: שחייה, ריצה, שש-בש, כדורגל וכדורסל. אנחנו, כשהיינו ילדים, ב"כוחות", תמיד בחרו אותנו אחרונים. התייצבנו במלוא שרירינו הרפויים. לא היה לנו סיכוי. בהברקה של רגע, יומני היקר, צירפתי לקבוצה שלנו את בוריס, יבגני, ולאדימיר ואדיסו ששייכים לאבטחה של הבסיס. חוץ מלפתוח קיטבג בקשה, יש נשק? בטח שיש, זה צבא, הם לא יודעים עברית, אבל המשלחת שלנו לאולימפיאדה מוכיחה שאין צורך לדעת עברית כדי לייצג את ישראל.
יומני, בזכות העלייה הרוסית ואתיופי אחד חזרתי הביתה עם שלוש מדליות! המדליות הראשונות בחיים שלי. אדיסו הסתבך בתחרות ריצה, הוא רגיל לריצות ארוכות ו 400 מ' זה קצר לו מדי. עקרונית, הוא הגיע ראשון אבל אף אחד לא אמר לו לעצור אז הוא יצא בריצה מהקאנטרי ונעלם. בשחייה וכדורסל ניצחנו בקלות, ספסיבה לאל. בשש בש וכדורגל הפסדנו... מלא ערסים בנשקייה! חוץ מזה שהחובשת היתה צריכה להנשים חצי בסיס עם שקיות חומות, כאלה של פיצוחים, סך הכל היום עבר ללא אירועים בריאותיים קשים.
יומני היקר, אתה שואל ממה אצבעות הידיים שלי נתפסו? נתנו לנו רק 24 שעות להצביע ל"אח הגדול" - הן עוד לא התאוששו.
