היום התעוררתי מאוחר, או יותר נכון התחלתי להתעורר מוקדם וסיימתי מאוחר. צריך לרצוח את הבן זונה שהמציא את ה-snooze בשעון, הפונקציה הזו מאפשרת לאנשים כמוני לכבות את השעון שלהם 30 פעם לפני שהם קמים והקטע הכי מוזר זה שתמיד החלום מתערבב עם המציאות. כבר כמה פעמים קרה לי שפתאום באמצע חלום ארוטי, כוסית דיברה אלי בקול של רזי ברקאי או הגישה את החדשות של שמונה בבוקר.
בקיצור, הבוקר קמתי, לבשתי את הדבר הראשון שהיה מולי, את הנעליים נעלתי במדרגות ואת השיניים צחצחתי עם הקפה של הבוקר. הגעתי לעבודה באיחור קל של 50 דקות. כמה צפוי. התיישבתי במקומי שלפתע הבטן החלה להרעיש, נזכרתי שלא הרבצתי "כבדה" על הבוקר ועכשיו הבטן תכאב כל היום ויהיה לי יותר גזים מלנאצים בשואה.
למרות שאני סולד באופן מוחלט מהשירותים במשרד ואף נדרתי נדר שלעולם לא אחרבן פה, החלטתי שהפעם אין ברירה, נכנסתי לשירותים בחרדה גדולה, צעדתי לעבר התא הראשון שראיתי ונעלתי את הדלת. לנגד עיניי נגלה מחזה דוחה, חרא מרוח בכל מקום ושאני אומר בכל מקום אני מתכוון בכל מקום - על האסלה, על הניאגרה, על הרצפה אפילו על הקיר היה משהו שנראה כמו חרצף. רציתי להקיא זה נראה כאילו מישהו החזיק את החרא בפנים יותר מידי והוא פשוט התפוצץ פה בשירותים לפני שהספיק לחרבן וכל מה שהיה בתוכו התפזר.
כדי שדבר כזה לא יקרה גם לי, החלטתי שאני לא מבזבז זמן יקר והתמקדתי במשימה. 10 דקות מאוחר יותר, הרגשתי הקלה מדהימה ממש בן אדם חדש, הורדתי מים ויצאתי מהשירותים שורק ומחייך. בחוץ, המתין ליד התא משה, סמנכ"ל הרכש: "אהה, זה לא אני, מישהו טינף את השירותים", אמרתי ויצאתי החוצה. בדרך שמעתי אותו ממלמל "מישהו הא".
אחרי הפסקת הצהריים משה שלח מייל רענון איך להשאיר שירותים נקיים, הוא אומנם לא נקב בשמות אבל הוא כיתב את המייל רק אלי ואת כולם הוא שם ב-CC.
איזה חרא.
